הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "למאן דאמר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות י ע"ב
"לרבי שמעון דלא בעי קידוש קומץ, ולמאן דאמר נמי דבעי קידוש קומץ לר' שמעון ובשמאל אכשורי מכשר, יד יד דרבא למה לי?"
הגמרא מקשה לפי "מאן דאמר" שצריך במנחה קידוש קומץ לפי רבי שמעון. מעיר תוס': הדעה הזאת "מאן דאמר" הוא רב נחמן בר יצחק [במנחות כו עמוד ב] שהגמרא דחתה את פירוש ם בסוגיה "ואיתותב". אם כן מדוע הגמרא כאן צריכה להזכירו. עונה תוס': "ומכל מקום ניחא לפירושי מילתיה דרבי שמעון ככולי עלמא"
ויש להסביר: הרי מכך שסוגייתנו מזכירה את שיטתו של רב נחמן בר יצחק משמע ש"סוגיה כוותיה" והלכה צריכה להיות לפיו. לכן אומר תוס', שמכיון שבסוגיה אחרת שיטתו של רב נחמן בר יצחק "איתותב", כלומר הוקשתה לגמרי וממילא נדחתה מהלכה, ולכן בסוגייתנו דבריו הובאו רק כדי להסביר את רבי שמעון לפי כל השיטות בדבריו.
דברים אלה קשורים גם למושג: "הניחא למאן דאמר... אלא ל... מאי איכא למימר?"
