הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אם תמצי [תימצי] לומר" / "סוגיא כוותיה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות כד ע"ב
"וכן לענין קמיצה, קמץ מן האבוד - שיריו וראשון נאכלין, מופרש אינו נאכל, קמץ מן המופרש - שיריו וראשון נאכלין, אבוד אינו נאכל, קמץ מן ראשון - שניהם אינן נאכלין; אביי אמר: אפילו קמץ מאחד מהן - שניהן אינן נאכלין, מ"ט? כולהו נמי בני ביקתא דהדדי נינהו."
הפרשנים מסבירים שאת הביטוי "וכן לענין קמיצה" אומר רבא. שואלים הפרשנים: בסוגיה הקודמת רבא התלבט בשאלה הזו האם צירוף כלי מועיל לעניין קמיצה, ואילו בסוגייתנו גם אביי וגם רבא מסכימים שמצטרפים. [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד טו, וב"שוטנשטיין" הערה 19].
הסבר מעניין מובא ב"מתיבתא", שם, שסוגייתנו באמת מתאימה רק לצד אחד של הספק בסוגיה הקודמת [בעמוד א] והדיון כאן בסוגיה הוא כמו "אם תימצי לומר" שהדין הוא כצד הספק לעיל שמצטרפים, והשאלה בסוגייתנו היא מה הדין של האבוד. והפרשנים מקשים על סתירה בדברי הרמב"ם. לפי דברים אלה נשאלת השאלה מדוע הרמב"ם נשאר בספק בסוגיה הקודמת, הרי הכלל הוא, שהרמב"ם פוסק לפי הצד בספק שעליו נאמר הביטוי "אם תימצי לומר".
אלא יש לומר, שהרמב"ם פוסק כ"אם תימצי לומר" רק כשניסוח זה מופיע במפורש בסוגיה [וכנראה רב אשי מודיענו באופן זה שכך ההלכה – לפי הרמב"ם], אבל אם סוגיה ב' מבוססת על צד אחד של הספק שהועלה בסוגיה א, אין הכרח שהלכה כך. [אולם יש לשאול מדוע מבנה כזה לא נחשב שסוגיה ב [סוגייתנו] נחשבת כ"סוגיא כוותיה" של סוגיה א. ואולי יש לומר שאין אומרים "סוגיא כוותיה" בשתי סוגיות סמוכות, אבל קשה מסברא]
