טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ב' מהן עושין פירות - פירות

"... ד' מינין שבלולב, ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות, העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת. וכן ישראל בהרצאה, עד שיהו כולן באגודה אחת, שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה" (מנחות, כז ע"א).

פירוש: ארבעה מינין שבלולב, שנים מהן עושין פירות – לולב (של תמר) ואתרוג, ושנים מהם אין עושין פירות הדס וערבה, העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין פירות, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת, וכן ישראל בהרצאה, כאשר הם מתרצים לפני המקום בתפילה ותענית, אינם נענים עד שיהו כולן באגודה אחת, שנאמר: הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה לומר שבזמן שהם באגודה אחת הם מיוסדים בארץ. הרי שאין יוצאים בנטילת ארבעה מינים עד שיהיו אגודים כאחד! (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


נושא מרכזי: במה שונות ההגדרות ההלכתית והביולוגית למונח "פרי"?

לנושאים נוספים שנכתבו על הפירות הקש/י כאן.

הברייתא מחלקת את ארבעת המינים לשתי קבוצות על פי עשיית הפרי. הקבוצה האחת היא שני המינים העושים פירות: "שנים מהן עושין פירות - דאתרוג ותמרים" (רש"י במקום) ואילו ההדס והערבה אינם עושים פירות. על פי הברייתא ההדס והערבה אינם נחשבים לעושים פירות. במאמר זה נדון בשאלה האם אכן ההדס והערבה אינם עושים פירות? בניסוח אחר נשאל מהי ההגדרה ל"פרי"?

הפרי בהגדרה בוטנית הוא החלק הנוצר בצמח מהשחלה והעלי (האיברים הנקביים) בעקבות הפריית הביציות על ידי תאי האבקה כלומר תאי המין הזכריים. ההפרייה מתבצעת על ידי חדירת גרעיני תאי האבקה אל תוך הביציות לאחר שעברו מהצלקת אל הביציות בשחלה דרך הנחשון. בעקבות ההפריה השחלה ועמוד העלי מתפתחים לפרי והביציות הופכות לזרעים. אנו מבחינים בין פירות אמיתיים לפירות מדומים שבהם מוצא הפרי איננו רק מהשחלה והעלי אלא גם מחלקי צמח נוספים. תפוחים, תאנים, ותותים הם פירות שגם מצעית הפרח משתתפת בבנייתם. בניגוד לתפוח שהוא אמנם פרי מדומה הרי שהתאנים והתותים אינם רק פירות מדומים אלא גם פירות מורכבים משום שהם נוצרים ממספר רב של פרחים המקובצים יחד על פני מצעית משותפת. על פי הגדרת הפרי הבוטנית גם העגבניה, המלפפון והחציל וכו' הם פירות בדומה לדובדבן, שזיף, תפוז וכו' משום שמוצא כולם משחלת הפרחים והם מכילים את זרעי הצמח. בשורות הבאות אתאר את הקשר שבין הפרח לבין הפרי ולצורך כך אציג את מבנה הפרח באופן כללי בתמונה 1.



תמונה 1. דגם כללי של פרח       מקור: Mariana Ruiz LadyofHats


התנאי להתפתחות פרי בעל זרעים הוא הפריה המתרחשת לאחר ההאבקה. בשלב הראשון מתבצעת האבקה כלומר מעבר של תאי אבקה מהאבקנים אל הצלקת. המעבר מתבצע בעזרת מאביקים שונים בהתאמה למין. השיטה הפשוטה ביותר היא בעזרת רוח אך בדרך כלל האבקה מגיעה לצלקת בעזרת בעלי חיים ובעיקר חרקים. החרקים המבקרים בפרח אחד נושאים איתם תאי אבקה ומפזרים אותם על צלקות של פרחים אחרים בני אותו המין. רוב הצמחים מואבקים בהאבקה הדדית כלומר הם אינם מופרים באבקה של עצמם. 

השלב הבא לאחר ההאבקה הוא ההפריה המתחיל כאשר תאי האבקה "נובטים" על הצלקת ומפתחים מבנה דמוי שורש או צינור הנקרא נחשון (Pollen Tube). הנחשון מתקדם ועושה את דרכו אל השחלה דרך עמוד העלי. המעבר בין רקמות עמוד העלי מתאפשר בעזרת רכוך רקמות הביניים על ידי אנזימי עיכול המופרשים על ידי הנחשון. בסופו של מסלול ההתקדמות חודר הנחשון לתוך הביצית דרך הפומה. תפקיד הנחשון הוא להוות צינור שדרכו עוברים גרעיני תאי האבקה ומגיעים אל הביציות שבתוך השחלה.

כל אחד מגרעיני תא האבקה שנבטו על הצלקת עושה את דרכו אל הביצית דרך הנחשון. תוך כדי התקדמות עובר הגרעין חלוקה מיטוטית (חלוקה שבעקבותיה מתקבלים שני גרעינים זכריים זהים) ושני הגרעינים חודרים לתוך שק העובר בביצית. אחד מהם מתמזג עם גרעין הביצית ויוצר את הביצית המופרית שממנה מתפתח הצמח העוברי. הגרעין הזכרי השני מתמזג עם שני הגרעינים הקוטביים ומתקבל גרעין טריפלואידי (בעל שלוש מנות כרומוזומים) האחראי להתפתחות האנדוספרם, שהוא מאגר חומרי התשמורת המזין את העובר המתפתח. אם נתבונן בגרגיר תירס למשל נראה שחלקו העיקרי הוא האנדוספרם הנראה כגוף הומוגני המכיל עמילן ובקצהו נמצא גופיף קטן בהרבה שהוא העובר. 

 
תמונה 2. היביסקוס סיני - צלקת וגרגירי אבקה
 

תמונה 3. המרוקליס - חתך אורך		תמונה 4.

לאחר ההפריה מתחילה השחלה להתפתח לפרי והביציות שבתוכה הופכות לזרעים. בתמונות 5-6 תוכל לראות כיצד נראית שחלת פרי ירוקת החמור והביציות שבתוכה ולאחר מכן את הפרי הבשל עם הזרעים שבתוכו:
 

תמונה 5. ירוקת החמור -  חתך אורך בשחלה		תמונה 6. ירוקת החמור - פרי

בעזרת הכרת תהליך זה אולי נוכל להבין טוב יותר את דעת הראשונים הסוברים שהחנטה היא השלב שבו מתחילה היווצרות הפרי כלומר שלב המעבר בין השחלה לפרי. מאחר ולא ניתנה התורה למלאכי השרת הדרך לקבוע את שלב זה היא בעזרת הבחנה בשינויים החלים בגודל השחלה, ולא קודם לכן. נרחיב בנושא זה, אי"ה, במקומו בהמשך המסכת. "בעי רמי בר חמא: שתי הלחם, הנצה שריא או חנטה שרייה? מאי הנצה, ומאי חנטה? אילימא הנצה דפירא וחנטה דפירא, השתא השרשה שריא, הנצה וחנטה מיבעיא? אלא הנצה דעלה וחנטה דעלה, מי הוי כי השרשה או לא? תיקו" (מנחות, סט ע"א).

בשפת היום יום אנו מבחינים בין פירות של צמחים נאכלים על פי טעמם ולכן אנו מכנים את העגבניה, המלפפון, הפלפל, הקישוא ועוד בשם ירקות למרות היותם פרי בהגדרה הבוטנית. בשם ירקות אנו כוללים גם חלקי צמח אחרים כמו שורשים, פקעות, בצלים, גבעולים, עלים ואפילו פרחים כדוגמת הכרובית. אבחנה זו מתבססת אולי על הטעם ופירות מתוקים או חמוצים יקראו "פירות". תות שדה ואבטיח למשל נקראים פרי למרות שצורת הגידול שלהם דומה ל"ירקות".

אבחנה אחרת מתבססת על קיומם של זרעים או גרעינים קשים בפרי ולכן עגבניה, מלפפון וכו' חסרי הזרעים הקשים נקראים ירקות ואילו התפוח, השזיף, האפרסק וכו' נקראים פירות בגלל הגרעין הקשה. הגדרה נוספת קרובה יותר להגדרה ההלכתית ועל פיה האבחנה היא על פי סוג הצמח עליו גדל הפרי. האבחנה היא בין פירות הגדלים במקומות גבוהים יחסית כמו עצים, שיחים ומטפסים לעומת פירות הגדלים על פני הקרקע או מתחתיה.

בספרות חז"ל כמו בהגדרות הקולינריות פרי חייב קודם לכל להיות ראוי לאכילה ומכאן החלוקה בברייתא המובאת בסוגיה בין פירות התמר והאתרוג הראויים לאכילה לבין פירות ההדס (תמונה 7) והערבה (תמונה 8) שאינם נאכלים. מעניין שהיום יש המשתמשים בפרי ההדס להכנת ליקר. מבחינה מסוימת ניתן לומר שעל פי חז"ל כל הצמחים הנאכלים נקראים פרי שהרי על כולם מברכים "בורא פרי וכו'" אלא שהאבחנה היא בין "פרי האדמה" ו"פרי העץ". באופן כללי ביותר מבלי להכנס לסבך ההלכתי משתמע שפרי העץ הם פירות הגדלים על צמחים רב שנתיים (בהגדרה המדויקת לצמח רב שנתי קיימת מחלוקת ראשונים) וכל יתר הגידולים הם פרי האדמה (גם אם אינם פירות בהגדרה הבוטנית). הרמב"ם (הלכות ברכות, פ"ח הלכ"ו) מבחין בין אביונות הצלף שהם הפרי בהגדרה הבוטנית לבין הקפריסין שאמנם הם החלק המועדף לאכילה אך אינם פרי אלא ניצני הפרחים: "... קפרס של צלף מברך עליו בורא פרי האדמה מפני שאינו פרי, והאביונות של צלף הן הפרי שהן כצורות תמרים דקים קטנים מברך עליהן בורא פרי העץ". (על חלקי הצלף ראו במאמר "צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא").




תמונה 7. הדס - פירות (ענבים בלשון המשנה)




תמונה 8. ערבה - פירות          צילמה: שרה גולד       צמח השדה




א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.