הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "והלכתא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות ל ע"א

"איני? והא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: לעיני כל ישראל באמצע הדף! ההיא באמצע שיטה איתמר. רבנן אמרי: אף באמצע שיטה. רב אשי אמר: באמצע שיטה דווקא. והלכתא: באמצע שיטה דווקא."

מי אומר את הביטוי "והלכתא"? אולי רב אשי עצמו עורך הגמרא מכריע כדעתו האישית. ויותר פשוט לומר שזוהי הכרעה של בית דינו של רב אשי שהכריע כדעת רב אשי. ובודאי יהיו שיאמרו שהביטוי "והלכתא" נאמר בתקופה מאוחרת יותר – סבוראית ואילך – שכך הכריעה [וזוהי תוספת לגמרא שערכו רב אשי ורבינא].

הרשב"ם בבבא בתרא קעד אומר: "הלכתא גרסינן ולא גרסינן והלכתא"

כוונת הרשב"ם לומר שאם גורסים "הלכתא" אזי מדובר שאת ה"הלכתא" אמר אחד המתדיינים בסוגיה, ואם גורסים
"והלכתא" כבסוגייתנו – המשמעות היא שכך אומרת הגמרא כפסק הלכה.

גופי הלכות פרק ו - כללי אות ו' כלל רי

והלכתא. מצינו חדש אומר הגמ' ואין רוצה לומר פסק הלכה, מגילה (דף חי ע"ב) והלכתא תפילין אין צריכין שרטוט ופרש"י ז"ל והלכתא וכו' כן הלכה למשה מסיני עכ"ל, נראה שמפרש מלת והלכתא הלכה למשה, אמנם התוס' ז"ל כתבו וז"ל תפילין אין צריכין שרטוט פירש ר"ת שכן הלכה עכ"ל, וממה שכתבו פירש ר"ת ולא כתבו פסק ר"ת משמע דפליגי בפירוש והלכתא עם רש"י ז"ל, דלר"ת ז"ל הוי כפשוטו בעלמא שכך הלכה.

ואם ירצה המתעקש לומר דפירש ר"ת רצונו לומר שפסק ר"ת כן הלכה, אף אתה אמור לו דפשיטא שכן הלכה, כיון שאומר הגמ' והלכתא, וכי בכל מקום שאומר הגמ' והלכתא צריך לפרש שכן הלכה[נד].

בעל גופי הלכות" מביא שיטת ראשונים שהביטוי "והלכתא" משמעו "הלכה למשה מסיני". אמנם לא נראה שמשמעות של "הלכה למשה מסיני" מתאימה לכל מקום שנאמר בגמרא "והלכתא". אבל המקור שהוא מסתמך עליו עוסק בדיני שרטוט בתפילין ומאד דומה לנושא בסוגייתנו – שכותבים את הפסוק האחרון בתורה "באמצע שיטה".

לפי זה, אולי גם בסוגייתנו זו "הלכה למשה מסיני" ונוכל להסביר בסוגייתנו שרב אשי קבע "באמצע שיטה דווקא", ומה שכתוב "והלכתא..." מהווה המשך דברי רב אשי, כאילו הוא אומר: דברי מבוססים על "הלכתא" – על "הלכה למשה מסיני".

יד מלאכי כללי התלמוד כלל רנב

והלכתא, מצינו דקאמר בגמרא ואינו ממסדרי התלמוד אלא הוא מדברי האמורא גופיה דהיה סבר הפך מסקנת ההלכתא כ"כ הרא"ש בע"ז פ"ה סי' ל"ד וז"ל ומסתברא הא דמסיק והלכתא אידי ואידי ברותחין כל זה מדברי רב אשי כלומר אע"פ שאני עושה ליבון אין הלכה כך כי אני מחמיר על עצמי אלא כך הלכה דברותחין סגי ע"כ, וגם הר"ן בפרק כל שעה צדד לומר כן ע"ש וכן מצאתי להסמ"ג ה' חמץ ומצה וכתב שם הרא"ם בחדושיו דכה"ג אשכחן ביבמות פרק מצות חליצה והוא בדף ק"ה ב' רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות וכ"כ התוספות שם ובנדה [דף] מ"ו א' ד"ה אבל וכן מצאתי להרמב"ן במלחמותיו ס"פ התקבל שכתב על ההיא דיבמות ואפשר דרבא גופיה הוא דמסיים בה והלכתא עד שתביא שתי שערות כ"כ הר"ן שם דף תקפ"ד ב' וכן ראיתי בספר לשון למודים על הטורים בח"מ דף מ"ד א' בשם ש"מ על בתרא כ"י:

לפי הדברים הנ"ל את הביטוי "והלכתא" אומר האמורא האחרון המוזכר בגמרא. בסוגייתנו מדובר על רב אשי.
אולם ברור שבסוגייתנו הדברים הנ"ל לא מתאימים. הרא"ש המובא ב"יד מלאכי" מדבר במקרה שהדין המוזכר ב"והלכתא" סותר לדין האחרון שהובא בסוגיה, ואז, אומר הרא"ש, יתכן לומר שהאמורא עצמו טוען: הדין שאמרתי הוא "לחומרא" אבל ה"הלכתא" [כלומר, ההלכה עצמה] באמת לא מחייבת להחמיר. בסוגייתנו לא מתאים מפני שדברי רב אשי ודברי ה"והלכתא" זהים.