הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "איתמר נמי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות לא ע"ב

"איבעיא להו: שתים ושלש ואחת, מהו? אמר רב נחמן בר יצחק: כל שכן שעשאה כשירה. מיתיבי: עשאה כשירה, או שירה כמותה - פסולה! כי תניא ההיא בס"ת. אתמר נמי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רב אחא בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת - כשרה, ובלבד שלא יעשנה כקובה, ובלבד שלא יעשנה כזנב."

דברי רבי יוחנן דומים מאד לדברי רב נחמן בר יצחק.
מדוע הגמרא השתמשה בביטוי "איתמר נמי" [מופיע בש"ס כ-100 פעמים.] ולא הסתפקה באמירה פשוטה יותר: "אמר רב נחמן בר יצחק... וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן..."?

מעניין שבש"ס יש 5 פעמים שמופיע כך: "אמר רב... וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן..."

כמו כן יש יותר מ – 20 פעמים ש"איתמר נמי" בשם רבי יוחנן.

אולי יש לומר שיש כאן הכרעה הלכתית של עורך הגמרא. על ידי השימוש של "איתמר נמי" עורך הגמרא מכריע כדעת אלה שמובאים אחרי "איתמר נמי". וכמו שמביאים הוכחה מברייתא "תניא נמי הכי" [שעל זה נקבע שביטוי זה מוכיח שהדין – להלכה], כך הגמרא מביאה הוכחה לדין שלפניו מדברי אמוראים אחרים, ובעקבות ההוכחה נפסק הדין להלכה כאותה דעה. ובסוגייתנו מכיון שהיתה קושיה על רב נחמן בר יצחק והגמרא יישבה, יש הדגשה ב"איתמר נמי" לומר, שכך ההלכה והתרוץ שהיה על האמורא הראשון אמנם הוא תרוץ מספיק וסופי.

ואולי אפשר לומר אפשרות נוספת [או משלימה], ש"איתמר נמי" הכוונה שאותו אמורא הביא הדברים כמסורת מתקופת התנאים. ועל פי זה מובן מדוע ב"איתמר נמי" מופיעים אמוראים קודמים לאלה שהוזכרו בסוגיה לפני ה"איתמר נמי".

הערה חשובה ביותר: בעלי הכללים לא דנים בביטוי זה באופן מיוחד ומשמעותי. הם רק מעירים שאין דרך התלמוד לומר "איתמר נמי" אחר שכבר סתר את דבריו.