הדינים: אחר הדלת, ובתוך חללו של פתח
מנחות לב ע"ב
"ואמר רב יהודה אמר שמואל: תלאה במקל - פסולה; מאי טעמא? בשעריך בעינן. תניא נמי הכי: תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת - סכנה ואין בה מצוה, של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן, זכר למזוזה.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: מצוה להניחה בתוך חללו של פתח. פשיטא, בשעריך אמר רחמנא! סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבא: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, כמה דמרחק מעלי, קמ"ל".
נאמרו בגמרא שני דינים שונים:
א. פסול מזוזה שהניחה אחר הדלת. ומפורש בברייתא שגם דיעבד פסול.
ב. מצוה להניחה בתוך חללו של פתח. דין זה הוא רק לכתחילה.
הראיות לכך:
א) במקומות רבים מוכח שבלשון "מצוה ל..." כשר בדיעבד.
כגון בסוגייתנו: "מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים".
מסכת ברכות דף ו ע"ב: "למיעל {לבית הכנסת} - מצוה למרהט".
מסכת ברכות דף כט ע"ב: "מצוה להתפלל עם דמדומי חמה".
מסכת מנחות דף לב ע"א: "מצוה לעשותן סתומות, ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי".
ב) אילו חוץ לחללו של פתח היה פסול, הכיצד אמרו: "סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבא: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, כמה דמרחק מעלי". וכי הידור של סמוך לרשות הרבים יוכל לדחות פסול של חוץ לחללו של פתח?!
ג) אילו אחר הדלת פירושו היה חוץ לחללו של פתח, מדוע הגמרא לא אמרה "תניא נמי הכי" גם על דינו השני של שמואל. ודוחק לענות: משום שברייתא זו כבר הוזכרה במימרא הראשונה. שאם כן לפחות היה לגמרא לקשר ולומר על דין אחר הדלת: "וכן אמר שמואל".
ד) מפורש יותר שאלו שני דינים שונים בשאילתות דרב אחאי גאון פרשת עקב שאילתא קמה:
"ומצוה להניחה בתוך חללו של פתח, ומצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. כתבה אגרת לא יצא. כתבה בב' דפין פסולה. תלאה אחר הדלת לא יצא".
ה) גם הרמב"ם כתב שני דינים שונים בשני פרקים שונים. בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה הלכה ח:
"תלאה במקל פסולה שאין זו קבועה, הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום".
אולם בפרק ו הלכה יב:
"והיכן קובעים את המזוזה בתוך חלל של פתח בטפח הסמוך לחוץ".
(שלא כנשמת אדם חלק א כלל טו שכתב שהרמב"ם לא העתיק דברי שמואל אלו).
מה פירוש אחר הדלת?
נאמרו ששה פירושים:
א] מוסתר ע"י הדלת כשהיא פתוחה.
ב] על מזוזת הדלת מבפנים והוא הדין מבחוץ כיון שאינו בחלל הפתח, ואינו בכלל "בשעריך".
ג] על מזוזת הדלת אך רק מבפנים.
ד] שלא על המזוזה אלא על הקיר.
ה] בדלת עצמה מאחור.
ו] כל שהוא לפנים מהדלת, ואפילו בחלל הפתח.
את הפירוש הראשון כתב בשו"ת שאילת דוד חלק יו"ד סימן ט לרבי דוד בן שמואל פרידמן מליטא, המכונה ר' דויד'ל קרלינר (תקפ"ח – תרע"ז).
ראיות לפירושו:
א} באיכה רבה פתיחתא כב:
"מי גרם למקום ליחרב על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודת כוכבים, בתחלה היו עובדין אותו במטמוניות, הה"ד (יחזקאל ח') ויאמר אלי הראית בן אדם וגו' עושים בחשך וגו', וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין אחר הדלת שנא' (ישעיה נ"ז) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין על הגגות שנאמר (צפניה א') ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים...".
ב} בבראשית רבה פרשה סו, ה:
"רבנין אמרי כמין אסטרופומטה הדלתות היו נכפלות לאחוריהן, עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו".
וכן במדרש תנחומא פרשת תולדות סימן יא:
"אבל יעקב ראה אותו מבפנים ונטמן אחורי הדלת".
ג} במסכת תמורה דף כב ע"ב:
"היכי דמי אבידה?... ור' יוחנן אמר: אחורי הדלת. איבעיא להו: היכי קאמר? אחורי הדלת הוא - דליכא דקא חזי לה, אבל אבראי דאיכא דחזי לה - לא הויא אבודה, או דילמא: אחורי הדלת דאי מהדר אפיה חזי לה - הויא אבודה, וכל שכן אבראי, דלא קחזי לה".
והובא ברמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ד הלכה יג:
"היתה נחבאת אחורי הדלת או בסתר המדרגה הרי זו אבודה".
הרי שאחורי הדלת הוא מקום מוסתר. אלא שיכול להחזיר פניו ולחפש שם.
ד} במסכת חולין דף י ע"ב:
"ודילמא כגון שיצא דרך אחוריו, דקא חזי ליה כי נפק! אמר ליה אביי, שתי תשובות בדבר: חדא, דיציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה; ועוד, אחורי הדלת מאי איכא למימר?
פירש"י: ועוד אחורי הדלת - אם היה נגע אחורי הדלת ביציאתו היכי חזי ליה".
ה} בירושלמי מסכת גיטין פרק ו ה"א [הובא ברמב"ן גיטין סג: ובעיטור]:
"אמר רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחי בעלה והכא הוא אמר הכין אני אמר אחר הדלת היה עומד ושמע את קולה".
ו} בילקוט שמעוני תורה פרשת עקב רמז תתמז:
"פעם אחת בא אצלו קוביוסטוס אחד ובידו פקדון א"ל הפקד לי הפקדון הזה, אמר בעל הבית לעבדו טול הימנו וסמוך אותו אחר הדלת, אמר ליה מרי מה ראית להיות נותן פקדונות אחרים בתיבה ובמגדל ומשמרן יפה יפה ונועל בפניהם וזה אמרת לסמוך אותו אחר הדלת, א"ל בוא ואומר לך אותן שהנחתי בתיבה ובמגדל ונעלתי בפניהם אין בעליהן מבקשין אותן מיד אבל זה הוא קוביוסטוס עכשיו הולך ומשחק ומאבד את כליו הוא בא ומבקש פקדונו (מידך) [מיד]".
ז} בישעיהו פרק נז, ח:
וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית.
פירש רש"י:
"כי מאתי גלית ותעלי - אצלי היית שוכבת וגלית הכיסוי שהיו מכוסים יחד ותעלי מאצלי".
פירוש רד"ק שם:
"כי מאתי גלית ותעלי - כי מאתי גלית עצמך אני צויתי לך עבודתי במקום סתר".
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף קטז ע"א:
"ואחר הדלת והמזוזה וגו' סיפיה דקרא כי מאתי גלית ור"ל שהשלכתני אחר הדלת כפי' רש"י ובמקום סתר שהוא בין הדלת למזוזה שמת זכרונך".
ח} בספר יראים סימן ת [דפוס ישן - יח] לר' אליעזר ממיץ תלמיד רבינו תם:
"תניא תלאה במקל או שהניחה אחרי הדלת סכנה ואינה מצוה פי' בשעת השמד שנו שמסכן נפשו בחנם".
הקשר בין שעת השמד לאחרי הדלת מבואר, שהוא מחביא את המזוזה שלא ימצאוה הקסדורים, כבמעשה אלישע בעל כנפים במסכת שבת דף מט ע"א ודף קל ע"א.
וטעם הפסול, כמו בדין "העמיק לה טפח – פסולה", לקמן דף לג ע"ב. כי המזוזה צריכה להראות לנכנס לבית.
