הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "משמיה ד..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות לג ע"ב
"דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: העמיק לה טפח - פסולה. לימא מסייעא ליה: הניחה בפצין או שטלה עליה מלבן, אם יש שם טפח - צריך מזוזה אחרת, אם לאו אינו צריך מזוזה אחרת! כי תניא ההיא, בפתח שאחורי הדלת. הא בהדיא קתני לה: פתח שאחורי הדלת, אם יש שם טפח - צריך מזוזה אחרת, ואם לאו - אינו צריך מזוזה אחרת! כיצד קתני."
הגמרא מביאה דין בשמו של רבא. את הדין אומר בנו של רבא "רב יוסף בריה דרבא". ב"דקדוקי סופרים" מביא גירסא שמשמיטה את המילים "משמיה דרבא", ויוצא שאת הדין בסוגייתנו אומר בעצמו - רב יוסף בנו של רבא.
אין ספק שהגירסא בדפוס בסוגייתנו היא בעייתית מפני שאם היה כתוב "רב יוסף בריה דרבא אמר רבא" - ניחא. מקובל שחכם אומר דבר משמו של אביו. אולם הביטוי "משמיה דרבא" הוא בעייתי. כי מקובל שהביטוי "משמיה" פירוש הדבר, שהאמורא המאוחר לא שמע ישירות מפי החכם המוקדם ואף לא היה בדורו, וזה לא הגיוני כשמדובר באב ובנו.
בכל אופן נראה לי שניתן ליישב גם את גירסת הדפוס בסוגייתנו. הביטוי "אמר רב... אמר רב..." מתאים למימרא, שהחכם המוקדם אמר מעצמו. בסוגייתנו הניסוח הוא "דרש רב יוסף...". הביטוי "דרש" ניתן לפרשו כמסורת עתיקה שהועברה מדור לדור. לפי זה, למרות שרב יוסף היה בנו של רבא, הגמרא מנסחת "משמיה דרבא" – לא דברי רבא עצמו אלא דברים שרבא עצמו קיבל במסורת.
