כיווּן המזוזה
מנחות לג ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב: עשאה כמין נגר - פסולה.
איני? והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר הוו עבידן!...
לא קשיא: הא דעבידא כסיכתא, הא דעבידא כאיסתוירא".
פירש רש"י: "איסתוירא - ...ומעומד הוא, כזה כשירה".
וכתב התוספות ד"ה דעביד:
"וקשיא לר"ת דמעומד לאו דרך כבוד הוא וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות".
והוא במסכת בבא בתרא דף קא ע"א:
"דעביד להו כמין נגר {רשב"ם: שיורד מלמעלה למטה}. קבורת חמורים היא זו!".
וכיצד יתרצו רש"י ורמב"ם הסוברים שהמזוזה מעומדת?
כתב השפת אמת:
"לע"ד נראה לפרש כי סיכתא היינו שהוא נמשך כנגר תוך עובי המזוזה מחוץ לפנים בעומק כמו היתד שתוחבין אותו בפנים ואינו ניכר מבחוץ רק ראשו ולכן פסולה וכאסתוירא שהניחו לרוחב המזוזה מושכב כיון דכולו ניכר מבחוץ כשר שכן אסתוירא הכל בגילוי ולא שיהיה נסתר בעומק הסף כנ"ל. רק שלא מצאתי לי חבר בפירוש הזה. והרמב"ם השמיט ולא הביא האי חילוקא דכסיכתא ואסתוירא ואיני יודע הטעם".
לדבריו, כמין נגר האמור בקבורת חמור, אמנם מדובר שם מלמעלה למטה, אך הבזיון אינו בכיווּן הקבורה, אלא בעצם השלכת המת לבור עמוק, במקום העמדתו באופן מכובד בכוך פתוח. וכן כנגר הפסול במזוזה, לא מדובר בקביעה לאורך או לרוחב, אלא כלפי המימד השלישי – לעומק, שאז אין המזוזה גלויה.
וטעם הפסול כמו בדין העמיק לה טפח שבעמוד ב', ובדין אחר הדלת. וגם הרמב"ם כתב שלשה דינים אלו יחד, בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה הלכה ח:
"הניחה אחורי הדלת לא עשה כלום. חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והוא כבריח הקרשים בטבעות פסולה. העמיק לה טפח פסולה".
מלשונו "חפר במזוזת..." משמע כשפת אמת, שהפסול הוא משום החפירה לעומק. אם כן הרמב"ם לא השמיט, אלא הביא חילוק זה. כי הוא דייק לכתוב שכנגר פסול רק אם הוא בחפירה. לפיכך אם אורך החריץ גלוי, זהו כנגר הכשר.
גם לשון רש"י משמע כך: "עשאה כמין נגר {פסולה} - שקבעה ותחבה בסף כנגר שתוחבין הנגרין".
