שימושי יין / יעקב מאיר

מנחות פו ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

המשנה בדף פו: מתארת את היין הראוי לניסוך על המזבח '...אינו מביא מפיה [של החבית] מפני הקמחין ולא משוליה מפני השמרים אלא מביא משלישה מאמצעה'. היין שנועד לניסוך צריך היה להילקח מן החלק המשובח ביותר שבחבית, מן השליש האמצעי מבחינת גובהה של החבית ומאמצעה מבחינת המרחק מדפנותיה. זאת בגלל ה'קמחון' (כצ"ל), השכבה הלבנה שהיתה צפה על פני היין, וה'שמרים' שהיו דבקים לדפנותיה.

המנהג למיין את היין לפי מיקומו בחבית מצוי היה בעולם העתיק. הסיודוס, המשורר היווני הקדמון בן המאה השמינית לפני ספיה"נ כותב בשירו הגדול 'מעשים וימים' עצות לאחיו הצעיר פרסס. בין השאר הוא כותב לו על מעלתה של החסכנות על פני הביזבוז – 'יין תשתה לרוויה עת פתחת חבית או סיימת / אך באמצע תחסך, כי עלוב החוסך את האין' (368-369, בתרגומו של שלמה שפאן). עצה זו מתבארת ב'גיאופוניקה' - 'החכמים, ובייחוד הסיודוס, מייעצים שעם פתיחת הפיתוס ראוי להשתמש ביין שלמעלה, ולשמור את היין שבאמצעיתו מפני שהוא עז יותר ומתקיים יותר וניתן להתיישן. כי היין שבפי הפיתוס, מתוך שהוא בא במגע עם האוויר, נפוג יותר, מפני שהוא נושם, והיין שבשוליו מחמיץ במהרה מפני סמיכותו לשמרים' (בתרגומו של שאול ליברמן, בתוך 'יוונית ויוונות' עמ' 265).

התוספתא בבבא מציעא מציגה תמונה אחרת של השימוש ביין – 'המוכר יין ושמן לחבירו... לא יהא מוכר את החבית בשלשה שערים. ואם היה מסביב [כלומר אם היה רוכל ומסבב בכפרים ובעיירות למכור יין] והותיר, מוכר את השאר באי זה מהן שירצה [שאין לשיריים שער קבוע]. ...כשהיתה [היתה] חבית נמכרת בירושלם בשלשה שערים, פיה שוליה ואמצעיתה' (תוספתא ב"מ ו 13-14).

על רוכל היין הסובב בכפרים נאסר למכור בשלושה שערים שונים לפי המיקום בחבית ממנו נלקח היין, כמנהג ירושלים. עליו לערבב את היין שבחבית ולמכור לפי שער אחיד. לפי משנתנו במנחות מסתבר מדוע היה נהוג בירושלים למכור בשלושה שערים שונים, משום שהיין לניסוך היה צריך להילקח דווקא מאמצעה של החבית, מן היין העז, המתקיים ביותר והניתן להתיישן. ממילא נהנו הצרכנים ממחיר נמוך יותר של היין משפת החבית ומשוליה, שהיה מעורב ב'קמחון', הוא השכבה הלבנה שצפה על גבי היין, או בשמרים הדבקים לדפנות החבית.