הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סימן" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות צו ע"א

"רבי יהודה אומר: שלא תטעה, זד"ד יה"ז..."

פירוש ראשי התיבות "זדד" - רבי יהודה סובר שמידות שתי הלחם הם: ז' טפחים – אורכן; ד' טפחים – רוחבן; ד' אצבעות – קרנותיהם.
ופירוש ראשי התיבות "יהז" – רבי יהודה סובר שמידות לחם הפנים הם: י' טפחים – אורכו; ה' טפחים – רוחבו; ז' אצבעות - קרנותיו.

דרכו של רבי יהודה הוא לתת "סימנים" – כמו בסוגייתנו. אולם יש אומרים שגם לכל מילה שנוצרה על ידי הסימן צריך שתהיה משמעות [ראה ב"מתיבתא", הערה ט]. אומר ה"תפארת ישראל" על המשנה שהסימן "זדד" משמעותו "זה דד" - ששתי הלחם הם שדיים שמהם יונקים ישראל, והמילה "יהז" שהוא סימן ללחם הפנים, הוא מלשון "הוזים שוכבים" [ישעיהו נו י], שלחם הפנים שוכב על השולחן כל השבוע.
ויש סוברים שהסימן – כפשוטו, רק לתזכורת, ואין בו משמעות מיוחדת ["מתיבתא", שם].

וראה בספר "למנצח לדוד" [רבי דוד פארדו] שמסביר את כל ה"סימנים" בש"ס. וגם כאן נותן לסימנים של רבי יהודה משמעות [עוסק ב"תיקון העולמות"].