טעות בין חטים לשעורים
מנחות קג ע"א
"מתני'. האומר הרי עלי מנחה מן השעורים - יביא מן החטים...
משום דטעי הוא, בשעורים טעי, בעדשים לא טעי".
דומה לכך אמרו במסכת בבא בתרא דף נו ע"ב:
"אמר רב יהודה: אחד אומר אכלה חטים, ואחד אומר אכלה שעורים - הרי זו חזקה...
בין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי".
כלומר שאין אנשים רגילים להבחין בין חטים לשעורים בגלל דמיונם הרב.
אלא שקיים הבדל בין הסוגיות. בב"ב מדובר בעדים שלא בדקו היטב ולא הבחינו אם היו אלו חטים או שעורים. ואילו בסוגייתנו לא מדובר בהבטה, אלא באדם הנודר להביא מנחה, והוא מכריז מה תהא מנחתו. וכיצד יתכן שיתבלבל בשֵׁם הדגן ויאמר שעורים במקום חטים?
לכן פירש כאן רש"י:
"בשעורין איכא למימר דטעי - משום דיחיד מביא מנחת קנאות מן השעורים אבל בעדשים ליכא למימר דטעי הלכך פתחו עמו הוא דלא נתכוין להביא כלום.
...
בעדשים לא טעי - וליכא למימר אילו הייתי יודע דהא ודאי ידע שאין מנחה של עדשים ולאו למידי איכוין".
לאמור, בסוגייתנו מדובר בטעות מסוג אחר.
אין אדם מתנדב מנחה אלא בדבר הבא חובה.
והטעות אינה בהבחנת הראייה אלא בדין.
ורק בשעורים ניתן לטעות ולסבור שניתן להביא מהם מנחה, שכן קיימת מנחת סוטה שבאה מן השעורים.
