הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
ברית מילה בלי סכין
חולין טז ע"ב
במסגרת הלכות שחיטה, הגמרא דנה בכלים שבהם ניתן לשחוט, ואומרת כי אין לשחוט בקרומית של קנה (ענף), מכיון שהיא משירה סיבים שעלולים לגרום לנקב בקנה או בושט. מאותה סיבה, אומרת הגמרא, גם אין למול תינוק בקרומית של קנה:
1. תלמוד בבלי חולין טז, ב
חמשה דברים נאמרו בקרומית של קנה: אין שוחטין בה, ואין מלין בה, ואין מחתכין בה בשר, ואין מחצצין בה שינים, ואין מקנחים בה. אין שוחטין בה. והתניא, בכל שוחטין: בין בצור, בין בזכוכית, בין בקרומית של קנה! אמר רב פפא: בסימונא דאגמא.
רש"י : חמשה דברים כו' - כולהו משום שכשדוחקין אותם קיסמין ניתזין ומפרשים הימנה ואיכא סכנתא במילה שלא תנקוב הגיד ומשוי ליה כרות שפכה וגבי שחיטה דלמא מנקבא להו לסימנין וכן לגבי קינוח דלמא מנקבא לכרכשיה.
בסימונא דאגמא - עשב הגדל באגמי מים וקרי לישק"א וכשהוא יבש חדוד וחותך ואין קיסמין נבדלים הימנו.
באופן דומה לשחיטה (להבדיל...) גם המילה כשרה בכל כלי שהוא, ואולם המנהג המקובל היה למול בכלי מתכת. ב'ספר החילוקים', שנכתב בתקופת הגאונים ומביא חילוקי מנהגים בין ארץ ישראל לבבל, מובא שבבל היו מלים בתער – כנראה מספריים – ואילו בארץ ישראל בסכין:
2. ספר החילוקים בין בני מזרח ומערב (המאה ה-8, ארץ ישראל) סימן מה
אנשי מזרח מוהלין בתער, ובני ארץ ישראל בסכין
הרמב"ם (הלכות מילה פרק ב הלכה א) פסק שניתן למול בכל כלי חוץ מאשר קרומית של קנה, אבל מצוה מן המובחר למול דוקא בכלי ברזל. השו"ע העתיק את דבריו, וכתב:
3. שולחן ערוך יורה דעה סימן רסד סעיף ב
בכל מלין, ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת, חוץ מבקרומית של קנה, לפי שקסמים נתזים ממנו ויבא לידי כרות שפכה. ומצוה מן המובחר למול בברזל, בין בסכין בין במספרים, ונהגו למול בסכין.
ואולם, המפרשים התקשו למצוא את המקור לדבריו של הרמב"ם שמצוה מן המובחר למול דוקא בכלי ברזל. יתרה מכך: דוקא שתי הבריתות שכתוב לנו בתורה בפירוש במה נעשו, לא נעשו ע"י ברזל. (אצל אברהם ויצחק ואנשי שכם לא כתוב במה מלו אותם). לגבי בנו של משה כתוב כך:
4. שמות פרק ד פסוקים כד-כו
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ: וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת:
ציפורה מלה את בנה דוקא ע"י צור – שהיא אבן חדה, ולא בברזל. אמנם ניתן לומר שהסיבה שהיא עשתה זאת היא מפני שלא היה לא באותו רגע סכין או תער. ואולם, לאחר שחצו ישראל את הירדן אומר ה' ליהושע בפירוש איזה כלי לעשות לצורך ברית המילה:
5. יהושע פרק ה פסוקים ב-ג
בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת:
ממה עשויים חרבות הצורים הללו? המלה 'חרב' נשמעת כמו כלי מתכת, אבל המלה 'צור' נשמעת כמו אבן... רוב המפרשים מסבירים שהכוונה היא לחרב חדה. ערוך השולחן אף סבור שזהו המקור לדבריו של הרמב"ם:
6. ערוֹך השולחן (הרב יחיאל מיכל אפשטיין, המאה ה-19, רוסיה הלבנה) יו"ד רסד, טו
בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת חוץ מבקרומית של קנה לפי שקסמים נתזים ממנה ויבא לידי כרות שפכה ונ"ל דאם אפילו תלש הערלה בידיו שפיר דמי דלא בעינן כלי במילה ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים ונהגו למול בסכין ויראה לי שדבר זה מפורש ביהושע [ה, ב] דכתיב "בעת ההיא אמר ד' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מל את בני ישראל" וגו' ותרגם יונתן אזמלין חריפין וכן פירש"י כדכתיב בתהלים [פט, מד] אף תשיב צור חרבו ומדצוה הקב"ה למול בברזל ש"מ דכן היא עיקר המצוה והא דכתיב ותקח צפורה צור וגו' י"ל מפני שהיו בדרך ולא נזדמן לה סכין יפה למול בו
ואולם, חז"ל במדרש רבה פירשו שחרבות הצורים הם חרבות שעשויים מאבן צור:
7. בראשית רבה פרשה לא אות יד
"עשה לך תיבת עצי גופר". אמר רבי איסי: בד' מקומות נאמר בלשון הזה 'עשה לך'. בג' נתפרש, ובאחד לא נתפרש: 'עשה לך תיבת עצי גופר', אמר רבי נתן: תיבותא דאעין דקרדינון. "עשה לך חרבות צורים", נתפרש - גלבין דטינרי. "עשה לך שתי חצוצרות כסף" - נתפרש. "עשה לך שרף" לא נתפרש, ר' יודן בשם ר' איבו אמר: "ישמע חכם ויוסף לקח" - זה משה, שאמר הקב"ה לו למשה 'עשה לך שרף' ולא פירש, אמר: אם אני עושה אותו של זהב אין הלשון הזה נופל על לשון זה, של כסף אין הלשון הזה נופל על לשון זה, אלא הרי אני עושה אותו של נחושת לשון נופל על הלשון שנאמר "ויעש משה נחש נחשת", מכאן שניתנה תורה בלשון הקודש.
גלבין דטינרי הכוונה לסכין של סלע. את הפסוק הזה, למשל:
8. דברים פרק ח פסוק טו
הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ
מתרגם אונקלוס כך:
9. אונקלוס דברים פרק ח פסוק טו
דְּדַבְּרָךְ בְּמַדְבְּרָא רַבָּא וּדְחִילָא, אֲתַר דְּחִיוָוָן קָלַן וְעַקְרַבִּין, וּבֵית צַהְוָנָא, אֲתַר דְּלֵית מַיָּא; דְּאַפֵּיק לָךְ מַיָּא, מִטִּנָּרָא תַּקִּיפָא
טינרא, אם כן, היא סלע, ויהושע מל את בני ישראל בעזרת אבן. כיצד, אם כן, אומר הרמב"ם, שמצוה מן המובחר למול דוקא בכלי ברזל, אם הקב"ה עצמו אמר ליהושע לעשות דוקא חרבות צורים? מסביר ה'פרישה' שבאמת בתקופה הקדומה יותר מלו בעזרת אבן ואח"כ עברו לברזל, והסיבה היא מדרש אגדה מעניין:
10. פרישה (ר' יהושע פלק כ"ץ, המאה ה-16, פולין), יורה דעה רסד ס"ק ז
ומצוה מן המובחר למול בברזל. שמעתי טעם ע"פ המדרש שכך הובטח לברזל ביום שנבקע הכובע של ברזל שהיה בראשו של גליית לפני דוד
המדרש שעוסק בהבטחה לברזל אינו נמצא בידינו, אבל חז"ל אכן אמרו שהאבן שזרק דוד אכן שקעה בתוך שריון הברזל של גליית (מדרש זה מובא בגרסאות שונות גם ב'תורה שלמה' שמות ד אות קנג):
11. ילקוט שמעוני מלכים א רמז רכב
"ואיש משך בקשת לתומו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין", א"ר יהודה בר' סימון זה אחד מן הדברים שהשליט הקב"ה את הרך בקשה, ואלו הן: חץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השרין שנאמר ויכה את מלך ישראל וגו' ובין השרין. ועכברים של פלשתים, כיצד היה הפלשתי יושב על הספסל של נחשת, כיון שהיה עולה העכבר, נבקע הספסל מעצמו, והיה העכבר עולה ושומט את בני מעיו. וצפרדעים לפרעה בבתי השיש והפספסים, היו הצפרדעים עולים ואומרים אנו שלוחי מי שאמר והיה העולם, והיה השיש מתבקע מפניהם. וכן הצרעה, היו האמוריים נטמנים במערה ונותנין אבן על פי המערה והיו שתי צרעות קורעות את האבן. והאבן שמת בה גלית נכנס האבן בברזל, שנאמר "ותטבע האבן במצחו".
מעניין לציין שהרב וולנר, שהיה הרב הראשי של אשקלון, כתב הסבר לקשר שבין גליית לברית המילה, ומדוע דוקא זו ההבטחה שניתנה לברזל:
12. חמדת צבי (ר' משה דב וולנר, אשקלון) חלק ד סימן מז
וצריך פירוש למה קיבל הברזל שכר להיות לאיזמל גבי מילה? איזה שייכות יש לגולית למצות מילה? וי"ל דכתיב שם שדוד אמר "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכות אלקים חיים", דהיינו כמו שלבני א-ל חי אשר להם הערלה חרפה הוא, כמו שאמרו בני יעקב לשכם, כך הפלשתים ולכל הגויים המילה לחרפה. וזה מה שאמר דוד "גם את הארי גם הדוב הכה עבדך" ולא בחינם עשה הקב"ה לי את הנס הזה אלא כדי שיהיה לי זאת לאות "והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם" שהוא מתפאר במה שהוא ערל ומחרף ומגדף אותנו מפני שאנו מוהלים "כי חרף מערכות אלקים חיים" הלא אם אין לנו זכות אחרת רק שאנו חתומים באות ברית קודש של מצות מילה כבר נקראים אנו מערכות אלקים חיים שראויים לישועת היתב"ש ובכח אמונה הזאת זרק דוד את האבן בכובע הברזל של גולית ונבקע הברזל לפני האבן, ע"כ זכה הברזל שבמקום האבן לוקחים אותו להסיר את הערלה.
הסבר נוסף לכך שיהושע מל את ישראל דוקא באבן ולא בכלי ברזל מופיע ב'אמרי יושר':
13. אמרי יושר (ר' מאיר אריק, המאה ה-19, גליציה) חלק ב סימן קסו
על דבר אשר הביא כת"ר מד"ר בראשית עשה לך חרבות צורים מגלבון דטינרי וחתר כת"ר למצוא טעם לדבר למה לא סכינים ממש. וביותר יפלא הרי מצוה לכתחלה בברזל כמ"ש הרמב"ם, הובא ביו"ד סימן רסד סע' ב. ואפשר עפ"י מה דכתב ד"מ יו"ד סי' רס"ה בשם המהרי"ל כשהיה סנדק היה טובל את עצמו. ועיין ב"י או"ח סי' תר"ו בשם התשב"ץ וא"כ מכ"ש דהמוהל צריך להיות טהור לכתחלה... ע"כ ציוה הקב"ה שימול במגלבי דטינרי שאינו מקבל טומאה, מה שאין כן אם ימול יהושע בסכינים של ברזל הרי בהכרח יטמא הסכין מהנימול שהוא טמא מת והסכין יטמא את יהושע המל ושוב לא יוכל למול כל ישראל בטהרה. ע"כ היה הציווי למול במגלבי דטינרי וישאר יהושע טהור, ואתי שפיר.
ראינו, אם כן, שני מקורות לדינו של הרמב"ם שכתב שמצוה מן המובחר למול בברזל דוקא: מקור אחד הוא ספר יהושע (ע"פ הפרשנות שחרבות צורים הם כלי ברזל), ומקור שני הוא המדרש הנעלם על ההבטחה שניתנה לברזל. ואולם, ר' יוסף מולכו בשולחן גבוה טוען שאין לחפש מקור הלכתי לדברים אלו של הרמב"ם, מכיון שהוא אומר את הדברים הללו על דעת עצמו, והסיבה לכך היא שמבחינה בריאותית זהו הכלי הבטוח ביותר:
14. שולחן גבוה (ר' יוסף מולכו, המאה ה-17, יוון), יו"ד סימן רסד סעיף כא
דעת עצמו של הרמב"ם הם וראויים לאומרם, דהא הברזל חריף וחותך מיד טפי משאר דברים הללו. ואפילו במיתת הרשעים אמרינן וחי אחיך עמך ברור לו מיתה יפה, כל שכן במצות מילה בתינוק שאין בו חטא. ומצוה מן המובחר לברור דבר חד שיחתוך מיד. ועל כן נלע"ד דטוב ויפה שיהיה הסכין של מילה חד ובלי פגימה מכל שכן מסכין של שחיטה.
מהסיבה הזו, אגב, כותב ה'בני יששכר' (האדמו"ר ממונקאטש) שעדיף לעשות את סכין המילה באופן כזה שהוא יהיה חד משני הצדדים, כדי שגם אם בטעות יחתוך מהצד השני לא יסכן את התינוק:
15. דרך פקודיך (ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב, המאה ה-19, פולין) מצוה ב חלק המעשה אות ל
מנהג ישראל תורה היא שיהיה הסכין של מילה מחודד בשני פיות לשני הצדדים והנה בטעם הפשוט בכדי שלא יבוא לידי טעות ויחתוך בהצד השני שאינו מחודד ויסכן התינוק ואסמכוה אקרא 'וחרב פיפיות בידם'.
ראינו, אם כן, שהרמב"ם כתב שעדיף למול בכלי ברזל דוקא, והבאנו שלושה מקורות אפשריים לדין זה: פירוש מסוים של הפסוק בספר יהושע, מדרש נעלם על הבטחה שניתנה לברזל במלחמת דוד בגליית, והסבר רפואי. ואולם, הגר"א, כדרכו, במשפט קצר אחד, מביא מקור נוסף לדינו של הרמב"ם, ממשנה מפורשת:
16. ביאור הגר"א (ר' אליהו קרמר מוילנא, המאה ה-18, ליטא) יו"ד רסד ס"ק יז
ומצוה מן כו'. ממ"ש ברפי"ט דשבת ועוד אר"א כורתין
נסביר את הדברים: המשנה במסכת שבת אומרת שר' אליעזר סובר שלא רק ברית מילה דוחה שבת, אלא גם מכשירי המילה דוחים שבת. לכן, לשיטתו מותר אפילו להכין את סכין המילה בשבת:
17. מסכת שבת פרק יט משנה א
ועוד אמר רבי אליעזר: כורתין עצים לעשות פחמין ולעשות כלי ברזל. כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת.
ומסביר הגר"א: אם היה אפשר למול גם בעזרת אבן, הרי ודאי שגם ר' אליעזר לא היה מתיר לכרות עצים כדי לעשות פחמים כדי להכין סכין מברזל, שהרי הכנת כלי האבן כרוכה בפחות חילולי שבת! אמנם להלכה לא נפסק כר' אליעזר, ומכשירי מילה אינם דוחים את השבת, אבל מדבריו ניתן ללמוד שעדיף למול דוקא בכלי ברזל.
הרב פנחס זביחי נותן הסבר מעניין למה עדיף למול בכלי ברזל, וזאת ע"פ הקבלה:
18. עטרת פז (ר' פנחס זביחי, ירושלים) כרך ב – יו"ד, סימן יא הערה ג
הנה עלה בליבי לבאר בס"ד ע"פ דרך זו גם את הענין לעשות המילה בברזל שהזכירו הרמב"ם הטור ומרן, די"ל שהוא נמי מהאי טעמא, וזאת בהקדים מש"כ בספר הברית (מאמר יא פרק ב) בשם הקדמונים, שז' כוכבי הלכת כל אחד מהם פועל במין אחד של המתכות, שבתאי - בעופרת, צדק - בבדיל, מאדים - בברזל, חמה - בזהב, נוגה - בנחושת, כוכב - בכסף חי (כספית), לבנה - בכסף. ע"ש. והנה אמרינן בגמ' שבת (קנו ע"א) האי מאן דנולד במזל מאדים יהי גבר אשיד דמא [שופך דם - רוצח], א"ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא. ופי' מהרש"א בחידושי אגדות דהיינו שנגזר על אדם זה שנולד במזל מאדים שיהיה שופך דם והבחירה בידו של האדם לכוין הדבר לדרך אשר ירצה כרצונו או שיהיה אומן המקיז דם לרפואה שהוא ענין הרשות, או גנב המלסטם והורג שהוא איסור, או מוהל שהוא מצוה. עכ"ד. ע"ש. ומתבאר לפ"ז דשפיכת דם המילה הוא תיקון למוהל שנולד במזל מאדים, וכאמור לעיל דהשולט בברזל הוא מזל מאדים, על כן יש מצוה לקחת הברזל למול בו כדי לתקן המזל הזה דמאדים ולכוף את הדבר הרע לצד הטוב.
מכאן יש לדון בשאלה האם מותר למול באמצעות קרני לייזר (ראה מאמרו של שאול יונתן וינגורט בתחומין כב עמ' 529). הרב ווזנר כתב שאין לעשות כן לכתחילה, אך כאשר מדובר באדם שאי אפשר למול אותו בעזרת סכין יש למול אותו בלייזר אך לא לברך על המילה:
19. שו"ת שבט הלוי (הרב שמואל הלוי וואזנר, בני ברק) חלק ט סימן ריב
וגם אם נימא דפעולת קרני לייזר או איזה המצאה דומה גורמים כילוי וגזירת הערלה באיזה אופן ונקרא חותך ביסודו, עכ"פ מכ"מ חלילה להשתמש בדבר חדש כזה במילה רגילה, כי הכל מקובל בידינו איש מפי איש עד מתן תורתינו. דהיינו לחתוך לכתחלה כל הערלה ע"י סכין, לפרוע ע"י צפרנים כאשר האריך להוכיח בתשובת בנין ציון ח"א סי' פ"ח [וע"ש סי' כ"ג וכ"ד], ולשום עור הערלה בעפר דוקא, כאשר רמזו חז"ל במ"ר ועוד ע"פ מי מנה עפר יעקב וגו'.
איברא במחלת ההמופיליה, שא"א לחתוך ולכרות מחמת סכנת הדם, או באיזה אופן של מתו אחיו מחמת מילה שאנו קובעים ע"פ הרפואה שאי אפשר לפסוק כדעת הרמב"ם דמוהלים כשיתחזק כחו וכמבואר ביו"ד סי' רס"ג, וקרני הלייזר פועלים מכ"מ למסס עור הערלה ועור הפריעה, והוא עכ"פ אינו ערל פשיטא דמותר להשתמש בזה, ומצוה להשתמש.
...ובענין ברכת המילה במקרה הנ"ל שאנו מתירים בלית ברירה לעשות הסרת הערלה ע"י קרני לייזר, הנה בזה צודק מעל' כב' שלא לברך ברכת המצוה על המילה כיון שלא קיים צורת המצוה כרצון תוה"ק. אבל ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, אני נוטה שכן לברך דהא ברור דזה שהסיר ערלתו ע"י קרני לייזר כדי להיות חתום במצות גושפנקא דמלכא קיים בריתו של אברהם שלא להיות ערל ולהסיר הערלה מבשרו
גם הרב וייס כותב שבמקרה שאי אפשר למול בעזרת סכין בגלל בעיה רפואית יש למול בעזרת קרני לייזר, אבל הוא אומר שאולי מילה בעזרת קרני לייזר אינה נחשבת מילה בכלל מכיון שהמוהל אינו נוגע בנימול, והרי זה דומה למילה בעזרת סם:
20. מנחת יצחק (ר' יצחק יעקב וייס, המאה ה-20, אנגליה וישראל) חלק ח סימן פט
ע"ד אשר העיר אותי הרה"ג מוה"ר רפאל סלאווייציג שליט"א שנתפרסם בעיתונים ברית מילה שנעשה לנער בן י"ג החולה במחלת נזילת דם שאין הדם מתקרש, שבמילה רגילה יש סכנה גדולה לחייו, והמציא איזה רופא מומחה לעשות המילה במכשיר הנקרא קרני לייזער... ובזה השאלה אם לכתחילה יוכלו לעשות כן, ומה הדין בדיעבד, אם חשוב כנימול, וכמובן שזה דוקא אם הסירו גם עור הפריעה, דבלתי זאת בודאי הוי כאלו לא נימול.
והנה ידי"נ הרב הגאון מוהרא"ד הורביץ שליט"א חבר בית דינינו, כתב בזה לברר דאם כי המצוה מן המובחר למול בברזל כדאיתא ברמב"ם ובטוש"ע, אבל כבנד"ד שהוא סכנה גלוי' ר"ל אין לך שעת הדחק גדול מזה שלא ישאר ערל כל ימיו, בודאי שפיר דמי, וה"ז נימול גמור, וגם בודאי מצוה מן המובחר להטיף דם ברית, עכ"ז היכא דלא אפשר בודאי שאינו מעכב עיקר המצוה, אך בודאי יש להשגיח שיעשו פריעה ג"כ, דמל ולא פרע כאלו לא מל, ומטעם דהוי בכלל דבכל דבר הכורת.
...הנה בתשו' אמרי יושר (ח"ב סי' ק"מ אות ב') והובא בספרי מנח"י (ח"ה סי' כ"ד אות ב' ד"ה וגם) כתב דגוף המילה אי אפשר ע"י סם דלשון המול משמע כריתה ביד או בסכין ולא בסם, שיכרת ממילא ע"י משיחת הסם... ובזה יש לעיין אם מה שנעשה ע"י שטראהלען לא ע"י נגיעה ביד כלל בהסרת הערלה, אם עדיפא מנעשה ע"י סם.
ואולם, ד"ר יוסף ולפיש, במאמר שפורסם ב'אסיא' טוען שמבחינה מעשית דבריו של הרב וייס אינם מדוייקים, מכיון שקרני הלייזר אינם יכולים לחתוך אם המנתח אינו לוחץ על הבשר, ולכן לכאורה אפשר יהיה למול בעזרת קרני לייזר. ואולם, לכתחילה כתבו הפוסקים שיש צורך שיצא דם בעת המילה, ולכן יש להקפיד על כך שהמנתח יאפשר לקצת דם לצאת.
את הסתירה בין מה שכתב הרמב"ם (שעדיף למול בכלי ברזל) לבין מה שראינו בתנ"ך (שמלו דוקא באבן) מסביר ד"ר ולפיש בצורה פשוטה: המצוה היא תמיד למול בכלי הבטוח ביותר. בזמן התנ"ך אכן השתמשו באבן, כי זה היה הכלי הבטוח ביותר. מאוחר יותר השתמשו בברזל, כי הוא הכי בטוח, ולפי זה היום אפשר אולי להשתמש גם בלייזר.
בסופו של דבר ד"ר ולפיש, כמובן, אינו פוסק הלכה, ולכן ודאי שאין להתיר למול ילד בריא בלייזר, אבל נראה שכאשר מדובר בחולה המופיליה כולם יודו שיש למול אותו בעזרת לייזר ולא להשאירו ערל:
21. ד"ר יוסף ולפיש, אסיא נו (תשרי תשנ"ו) עמוד 10
הלייזר הכירורגי הינו מכשיר המשמש את הרופא המנתח במקום סכין הניתוח (סקלפל בלעז). המנתח מחזיק בידו מעין עיפרון עבה יותר וארוך יותר מעיפרון רגיל, כאשר בקצהו נראית קרן אור אדומה, המסמנת את קרן הלייזר שאינה נראית לעין, איתה הוא חותך. קרן הלייזר חותכת וצורבת ע"י אנרגית חום. בזמן השימוש בלייזר על המנתח להפעיל לחץ קל על הריקמה המטופלת על-מנת לחתוך אותה. כמו כן, המנתח לוחץ על דוושה (בעזרת רגלו) כל זמן החיתוך והצריבה.
תוך כדי החיתוך נצרבים ונסגרים כלי הדם שבאזור הנחתך, וכך נמנע דימום באותו אזור. החיתוך ע"י הלייזר הכירורגי הינו מאד עדין ומאד מדוייק, והוא יוצר צריבה קלה, יחסית, של מקום החיתוך, עובדה המקלה על ריפוי הפצע לאחר מכן. יש להוסיף, כי קרן הלייזר מזיקה לרשתית העין, ולכן על המפעיל להרכיב משקפי מגן.
רוב רובם של הסיבוכים הרפואיים, הנגרמים בעקבות ברית מילה, נובעים מדימומים לאחר הברית. קרן הלייזר מונעת דימום של מקום הברית ע"י צריבת כלי הדם, וכך מונעת את אותו סיבוך שכיח.
...מתוך דבריו של ה"אמרי יושר" מסיק בעל ה"מנחת יצחק" שמילה בסם לא כשרה משום שצריך שהמילה תעשה ע"י כוחו של האדם. בעקבות דברים אלו מעלה ה"מנחת יצחק" ספק לגבי כשרות המילה בלייזר כיוון שהקרן היא החותכת ולא כוחו של האדם.
לכאורה, נראה לומר, שדברי ה"מנחת יצחק" לא שייכים במציאות שלנו, שהרי בזמן הברית בלייזר על המנתח להפעיל לחץ על מכשיר הלייזר בכדי שהוא יחתוך, ובלי לחץ זה אין הלייזר חותך כלל (רק צורב), והרי יש כאן כח גברא, וממילא יהיה מותר למול בלייזר.
...נראה לעניות דעתי, שהמנהג הוא למול בכלי החותך בצורה הטובה ביותר. עד ימינו היה זה הסכין, שהרי אפילו היום עדיין רוב הניתוחים הרפואיים נעשים בסכין. בתקופת התנ"ך היה זה הצור, ומתקופת התלמוד, דרך תקופת הרמב"ם ועד ימינו נהגו בסכין. לפי זה לא תהיה בעיה בימינו לעבור לשיטת הלייזר. אולם, כמובן, שאין בכוחי, אני הקטן, לבוא ולשנות מנהג, וכל הרוצה לקום ולעשות מעשה, בודאי שצריך לשאול שאלת חכם בנידון.
אולם, יש להוסיף, כי אנשים שלא נימולו עד היום מסיבות של פיקוח נפש, כגון במקרה של בעיות קרישת דם, והיום תודות ללייזר ניתן למול אותם, בודאי שיכולים למולם בלייזר, ואין המנהג של סכין יכול לעקור חיוב דאורייתא של מילה. ניתן אולי לומר עוד, שבמקרים אלו, בימינו, כיון שנסתלקה סיבת פקוח הנפש, יהיו חייבים לבצע ברית מילה (ע"י לייזר).
...להלכה, כל אחרוני דורינו, שהתיחסו לנושא, פסקו, שצריך שיהיה דם בברית המילה... בענין זה התברר לי, שגם כאשר מלים בעזרת לייזר, ניתן לגרום לכך שתצא טיפת דם בברית עצמה תוך כדי החיתוך בלייזר. לכן, נראה לומר שמותר לקיים את מצוות ברית המילה בעזרת לייזר, ובלבד, שהמוהל ידאג לכך, שתצא טיפת דם בזמן החיתוך.
...כמובן שאין בכוונתי לפסוק הלכה, וההכרעה מסורה לפוסקים המובהקים. אולם, לעניות דעתי, לכאורה נראה כי מיסוד ההלכה, אין איסור למול בלייזר ובלבד שידאג המוהל לכך, שתצא טיפת דם בברית. אך למעשה, מכיוון שנפסק להלכה שנהגו ישראל למול בסכין, נראה לומר שלכתחילה אסור למול עם לייזר, אם כי יתכן שיש לדון כל מקרה לגופו. ביחס לחולי המופיליה (בעיות קרישת דם) או בשאר מקרים שאותם לא ניתן למול בסכין מפני פיקוח נפש, אם בעזרת לייזר אפשר למול אותם ללא סיכון חיים, לכאורה נראה בפשטות, שמותר למול אותם בדרך זו, ואולי אפילו חייבים הם לעבור ברית מילה בעזרת מכשיר הלייזר.
