הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סתם משנה" מתוך דיוק

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין כט ע"א

"רב שימי בר אשי אמר: רישא בחולין מהכא, דקתני אחד בעוף, ואי ס"ד בקדשים, הא איכא עולת העוף דבעי שני סימנים. אלא מאי? סיפא בקדשים, רוב אחד בעוף, הא איכא עולת העוף דבעי שני סימנין! מאי רוב אחד? רוב כל אחד ואחד, ובדין הוא דליתני רוב שנים, כיון דאיכא חטאת דסגי ליה בחד סימן, מש"ה לא פסיקא ליה."

1.
לפי דברי רב שימי יוצא שמשנתנו סוברת כשיטת התנא רבי אלעזר ברבי שמעון [בדף כא עמוד ב] שעולת העוף נמלקת ברוב שני הסימנים, ולא בכולם.

2.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ו הלכה כג:

כיצד מולקין, קוצץ ויורד בצפורן ממול עורף, אם רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא, ואם רצה להיות דורס ויורד בצפורן דורס, ואם נעקרו הסימנים אינו חושש, וחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, שאם חתך רוב בשר הרי זו כמתה קודם שיגיע לסימנין, וצריך לחתוך שני הסימנים בעולה כשהוא יורד, והמולק בסכין או מן הצדדין אינה מליקה אלא כמי שחנק או נחר, וכל העורף כשר למליקה.

הרמב"ם פוסק כתנא קמא, ומדייק ה"כסף משנה" מדבריו שיש צורך לחתוך את כל שני הסימנים בעולת העוף.

3.
והרי מסוגייתנו הוכח ההיפך ומשנתנו היא "סתם משנה", והלכה צריכה להיות כמותה.

4.
ראה תרוצים שונים ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פג.

5.
ואולי אפשר ליישב באופן פשוט. כיון שמשנתנו היא כדברי רבי אלעזר ברבי שמעון רק מכח דיוק, ובמקרה כזה המשנה לא מוגדרת כ"סתם משנה", ולכן אין ללמוד מכאן שהלכה צריכה להיות כרבי אלעזר ברבי שמעון.