הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמאי פליגי רבנן"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין דף כט ע"א

רב פפא אמר: רישא בחולין מהכא, דקתני, רבי יהודה אומר: עד שישחוט את הורידין, ופליגי רבנן עליה; אי אמרת בשלמא בחולין - שפיר, אלא אי אמרת בקדשים, אמאי פליגי רבנן עליה? הוא עצמו לדם הוא צריך."

1.
הגמרא מביאה ברייתא שרבי יהודה סובר שצריך לשחוט יחד עם הסימנים גם את הורידין, ואם מדובר בקדשים מדוע חכמים חולקים על רבי יהודה ולא דורשים שחיטת הורידין, הרי צריך להרבות בדם כדי לזרקו על המזבח.

2.
הביטוי "אמאי פליגי..." - 5 מופעים בש"ס. נראה שביטוי זה בא לומר שהלכה כאותה דעה, ולכן יש צורך ליישבה.

3.
בש"ס מופיע ביטוי זה רק ותמיד מדובר בלשון "אמאי פליגי רבנן...", ולא מוזכר אף פעם ביחס לתנא מסויים. ויתכן לומר, שהיתה סברא לומר שהלכה כדעת התנא היחיד מפני שהיתה בידו "הלכה למשה מסיני" באותו עניין.

4.
והרמב"ם פסק באמת בקרבנות שיש להוציא את הורידים -

רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ד הלכה ח:

וכל הזבחין שקיבל מדמם פחות מכדי הזייה לא נתקדש הדם, וצריך להתכוין לקבל כל הדם, כיצד הוא עושה אוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הורידין לתוך המזרק, ושוחט שנים או רוב שנים כדי שיתקבל הדם כולו בכלי, ומגביה הסכין למעלה כדי שלא ירד הדם מעליה אלא מן הצואר, ודם שבסכין מקנחו בשפת המזרק.

ובשחיטת חולין הרמב"ם לא מזכיר שיש צורך להוציא את הורידין – כדעת חכמים בסוגייתנו.