סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ויאספו את השליו – שליו

 

"אלא מעתה, גבי שליו דכתיב: ויאספו את השליו, הכי נמי דלאו בשחיטה? והא אמרת: לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה? התם לא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני, הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני" (חולין, כז ע"ב). 

פירוש: אלא מעתה, גבי [אצל] שליו דכתיב [שנאמר]: ויאספו את השליו, הכי נמי דלאו [כך גם כן תאמר שאינו] במצות שחיטה? והא אמרת [והרי אמרת] ביחס לכל העופות: לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה? ומשיבים: התם [שם], באסיפת השליו, לא כתיבא [נאמרה] אסיפה במקום שהוזכרה שחיטה דאחריני [של אחרים], הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני" ומשמע מכך שדי להם באסיפה ולא בשחיטה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שליו    שם באנגלית:  Common Quail  שם מדעי:  Coturnix coturnix

שם נרדף במקורות: ש    שמות בשפות אחרות: ערבית – סלוי, פר, סומאנה


נושא מרכזי:  עיון בנס השליו ובעונש ה"תאווה"


זיהוי השלו המקראי כמעט ואיננו נתון למחלוקת והוא מזוהה בשם זה על ידי כל התרגומים הארמיים והוולגטה. בתרגום ה – 70 הוא מתורגם ל – Ortygometra שפירושו מלכישלו אבל ניתן להניח שהכוונה היתה גם לשליו משום שגם בערבית כולל השם שליו מינים כמו הרלית והמלכישליו הדומים לשליו. מקור ההחלפה הוא כנראה בכך שפרטים מעטים יחסית של מלכישליו מצטרפים ללהקות השלווים בעת הנדידה ובגלל היותם גדולים יותר סברו שהם מנהיגי הלהקה וכינו אותם בשם מלכישלו. זיהוי השלו מבוסס על מסורת רציפה בת אלפי שנים של ציד ואכילה ועל ההתאמה לפסוקי המקרא המתארים את נס השלו. ציד השלווים היה מפותח עוד בימי מצרים הקדומה, כפי שמעידים ציורי קיר בקברים מצריים בסקארה. בקברו של מ-רע כ-2500 שנים לפני הספירה, נראה ציד שלווים באמצעות רשתות. דיודורוס, היסטוריון יווני שחי בסוף ימי בית שני, העיד כי פושעים שהוגלו לרינוקורורה (אל-עריש) קלעו רשתות מסיבי צמחים שונים וצדו בהן שלווים שהגיעו מעבר לים. הגיאוגרף הערבי מקדסי אבו עבדאללה שחי בירושלים במאה העשירית מספר על ציד שלווים בחופי אל-עריש וסיני, באמצעות רשתות המתוחות לאורך החופים. בעם ישראל השתמרה מסורת אכילה לאורך הדורות עד ימינו ומכוחה עוף זה מותר באכילה (1).
  

   
שליו          צילם: משה חובב  

מלכישליו          צילמה: Rachel Davies

 
בתיאורי השליו בתורה ניתן למצוא מקבילות רבות לידוע לנו גם היום על עוף זה. הפסוק בספר במדבר (יא ל"א) מתאר את הלהקות הגדולות המגיעות מכיוון הים ונוחתות תשושות במחנה ישראל. "ורוח נסע מאת ה' ויגז שלווים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ". רוח הים אכן מסייעת לשלווים בעת התעופה ונושאת אותם אל החוף. אמנם בימינו הדלדלו מאד אוכלוסיות השלווים אך קיימות עדויות היסטוריות רבות על נחיתה של להקות שלווים גדולות ואיסוף פרטים רבים לצורך המלחה ושימור ללא מאמץ מרובה. בסוגייתנו היה נסיון להשוות, לכאורה, בין הפועל "ויאספו" שנאמר לגבי שליו בדומה לשם הפועל "יאסף" הכתוב לגבי דגים בפסוק "הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם" על מנת להוכיח שיש לשחוט גם דגים. לאחר שהגמרא דחתה את השוואה זו עולה השאלה מדוע באמת התורה השתמשה בשתי הדוגמאות בשם פועל משותף "לאסוף". בנוסף לפרשנות המסורתית יש מקום לומר ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" ואכן בתרגום יונתן (במדבר, יא כ"ב) אנו מוצאים: "... אין ית כל נוני דימא רבא יתכנשון להון ויספקון להון". על פי תרגום זה איסוף הוא מילה נרדפת לכינוס (בי כנישתא = בית כנסת). להקות השליו הגדולות דומות ללהקות דגים שניתן לאספם ולכנסם למקום אחד בניגוד לציד המכוון לפרטים בודדים. 

במדרש (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צז) מתואר אופן התעופה של הלהקות: "וכאמתים על פני הארץ, מלמד שהיתה פורחת ועולה על רום מן הארץ שתי אמות כדי שלא יהיו מצטערים עליה בשעת לקיטתה". "... ותעל השליו ותכס את המחנה איני יודע כמה הרי הוא אומר וכאמתים על פני הארץ, שתי אמות היה גבוה מן הארץ שיהיה אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו צער מן לבו ולמטה שתי אמות מלבו ולמעלה אמה אחת וכן הוא אומר וכאמתים על פני הארץ וכו'" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, טז י"ג). החוקר Deak stanely הסתמך על הפסוק בתורה והציע לזהות את השליו עם החסידה משום שגובהה כ – 1.2. טריסטרם העיר, כדברי המדרש, שהכוונה היא לכך שהשלווים עפו בגובה 1.2 מעל פני הקרקע כפי שאכן נראית התופעה במציאות. 
 

הופעת השליו לבני ישראל במדבר – ניסית או טבעית?

לפני שנעבור לתאר את נס השליו לאור התנהגותו הטבעית חשוב להתייחס לבעיה עקרונית הצצה כל אימת שאנו מנסים לפרש תופעה ניסית במונחים של חוקי טבע. לכאורה ההסברים המדעיים מגמדים את חווית הנס הנתפס כתופעה על טבעית. לבעיה זו התייחסו רבים מגדולי ישראל בתקופות השונות. בגישתו הכללית של הרמב"ם הנסים אינם בהכרח אירועים החורגים מחוקי הטבע הקבועים. באיגרת תחיית המתים (עמ' שסב בהוצאת הרב שילת) כתב:"וכבר נודע שאנחנו נברח מאד משינוי סדרי בראשית ...". רעיון זה מופיע במקומות נוספים כמו למשל במורה נבוכים (תודה לעזרא לב טוב על ההפניה למקור זה). התייחסות ספציפית לנס השליו אנו מוצאים בדברי הרמב"ן: 

"... והנכון בעיני כי היה הפלא במן גדול מאד. כי השליו הגיז אותו מן הים ברוח נסע מאתו כדרך העולם, אבל המן נוצר להם עתה יצירה חדשה בשמים כענין מעשה בראשית, והוא מה שאמרו בו שנברא בין השמשות".

והנכון אצלי, כי כאשר יעשה השם אותות ומופתים לישראל חסד הם מאתו, וכולן לטוב להם כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, זולתי כאשר יצא הקצף על עוברי רצונו שיעשה עמהם באף ובמדת הדין לרעה גמורה. והנה אין בנסים רק טובה גמורה שלימה ברחמים או נקמה במדת הדין. אבל עתה כשאמר לו שיתן להם שאלתם ויאכלו בשר עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, ידע משה רבינו שלא יהיה אות מאת השם לבראות להם בשר כאשר נתן להם דגן שמים, כענין שיאמרו חכמים אין דבר טמא יורד מן השמים. ועוד כי כל הנסים יודיעם למשה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הנני עומד לפניך שם על הצור, אבל בכאן שאמר לו ואל העם תאמר התקדשו למחר, ולא הודיעו, הבין משה שלא יהיה זה בנס מאתו יתברך. ועל כן שאל בתמיה מה יעשה להם כדרך כל הארץ, אם ישחט להם צאן ובקר מכל סביבותיהם לא יספיק להם, ואם יאסף להם כל דגי הים אשר במקום ההוא הקרוב להם לא יספיק להם. והשם השיבו, כי אין יד השם קצרה לתת להם שאלתם גם בדרך המקרים: וזה טעם היקרך דברי אם לא - ואמר "היד ה' תקצר", כלשון ויין מלכות רב כיד המלך. ולא אמר ה' "הממני יפלא כל דבר", כי לא יעשה זה במופת. וכן היה, שנסע רוח מאת השם כמנהגו של עולם, לא "רוח ים חזק מאד" ולא "רוח קדים עזה" כאשר יזכיר במופתים, אבל רוח סתם כנהוגים, ויגז שלוים מן הים, לא שנבראו עתה בעבורם, ואין בדבר חידוש מטבעו של עולם. ועוד שכבר היה להם כן, ולא חידש עתה רק שיהיו שלוים רבים מאד" (במדבר, יא כ"ב).

מפירוש הרמב"ן משתמע שאין ב"נס השליו" משום פלא אלא התנהלות שעיקרה טבעי ויד ה' באה לידי ביטוי רק בכמות השלווים שנחתו ואולי גם בעיתוי שהרי הקב"ה מודיע למשה על בא השליו ואם בדרך הטבע היתה הגעתו צפויה לא היה צורך לבשר זאת. 
 

רקע ביולוגי

התנהגות הנדידה של השליו

עם תום עונת הקינון באירופה (מאמצע אוגוסט), נעים השלווים דרומה. התנועה מתבצעת בהליכה ובמעופים קצרים. הם נודדים בלילה, בלהקות המונות לעתים עשרות פרטים. במשך היום הם נחים בשדות, מסתתרים מתחת לשיחים וסלעים ומרבים לאכול. תקופה זו משמשת לצבירת שומן רב המספק את האנרגיה הדרושה לחציית הים התיכון. משקלם עשוי להגיע לאחר תקופה זו עד 150 ג', ומכאן נובע אחד משמותיהם בערבית בצפון סיני – סומאנה כלומר שומן. פר, שם אחר בערבית נגזר מכך שכאשר הם מוטרדים הם מתרוממים בפתאומיות מתחת לרגלי המתקרב למחבואם במשק כנפיים חזק הנשמע כעין "פררר". השלווים ממשיכים בדרכם באירופה ואסיה הקטנה, עד לחופי הים-התיכון. כאן הם ממתינים לשעות בין-הערביים ואז ממריאים למסע ארוך ומייגע. להקות השלווים חוצות את הים-התיכון, מסוף אוגוסט ועד לתחילת אוקטובר. הלהקות המגיעות ממרכז אירופה וממזרחה עפות במעוף לילי אחד מחופי טורקיה עד לחופי צפון סיני ומזרח מצרים, מרחק של כ - 750 ק"מ. על מסלול זה מעידות טבעות סימון שנמצאו על רגלי שלווים שנלכדו חיים או נמצאו מתים. השלווים החוצים את הים מגיעים לקו החוף החל מאור ראשון במשך כשלוש שעות. תעופה זו נמשכת כ- 10 שעות ובמהלכה הם מנצלים את רוב מאגר השומן ולעיתים אפילו את כולו. הם מגיעים לחוף תשושים וממהרים להסתתר על מנת להתאושש. מספר השלווים שהגיעו לאזורנו בעבר היה עצום דבר הבא לידי ביטוי במספרים הגדולים של השלווים שיוצאו לאירופה החל משנת 1885. המספרים נעו בין מאות אלפים ועד כ – 3 מיליון בשנת 1920. במהלך השנים פחת מספר השלווים בגלל הציד ובעיקר בגלל שינויים בשיטות העיבוד החקלאי בתחומי המחיה שלהם ושינויים אקלימיים בחבל הסהל בו הם חורפים.

לקראת האביב השלווים נודדים צפונה וחוזרים לתחומי הדגירה שלהם. הם נוטשים את מעונות החורף החל מתחילת מרץ וחוצים את הים התיכון חזרה מסוף מרץ ועד לאמצע מאי. בניגוד לנדידת הסתיו הם אינם מתרכזים במקומות מוגדרים והנדידה מתבצעת באופן מפוזר יותר. רובם חוצה את הים התיכון בתעופה אך כנראה פרטים רבים עוקפים אותו ונעים צפונה למלוא רוחבה של א"י. בשנים שעדיין היו השלווים נפוצים אפשר היה לראותם בנדידת האביב בכל ישראל ובעיקר לאורך בקע הירדן. ישנם נתונים המעידים גם על עקיפת הים התיכון ממערבו במהלך נדידת האביב. על נדידת האביב המגיעה מכיוון ים סוף רומזים הפסוקים בתהילים (עח כ"ו-כ"ח) המתארים את נס השליו: "יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן. וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף. ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנותיו".

רעילות השליו

קיימות עדויות הסטוריות רבות מהעת העתיקה ועד ימינו על כך שבשר השלווים עלול היות רעיל. כתבו על כך אריסטו כבר במאה ה– 4 לפנה"ס ואחריו פליניוס במאה ה – 1 לספירה. קיים תיעוד של אזהרות מפני רעילות השליו מתקופות שונות ואף מהעת החדשה. הרפואה המודרנית מכירה את התופעה הנקראת Coturnism הנקראת על שמו של השליו האירופי (Coturnix commix coturnix L.). ארוע הרעלה מפורסם ודרמטי הוא ארוע שהתרחש על גבי מיכלית נפט בשם "סטאר-אוף-בהריין" ב – 3/5/1980 בעת ששטה בים התיכון. בבוקר אותו יום נחתו על סיפון האוניה להקות שלווים גדולות שחיפשו מפלט מסערה. המלחים שנפשם קצה בקופסאות השימורים, מהן ניזונו במשך תקופה ארוכה, ערכו סעודת שלווים. כעבור כ – 12 שעות רבים מבין המלחים לקו בהפרעות נשימה ודיבור, הקאות ושיתוק בגפים התחתונות שהם סימפטומים הנובעים כתוצאה מנזקים שנגרמו לשרירי השלד. הפרעה קשה זו נקראת (2) Rhabdomyolysis. שלושה מבין אנשי הצוות מתו והשאר הצליחו בקושי להשיט את המיכלית לנמל קרוב. אירוע זה דומה למתואר בספר במדבר (יא ל"ג): "הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד".

הגורם לרעילות השליו איננו מוסכם. כבר אריסטו הציע שמקור הרעל הוא בזרעי רוש עקוד (Conium maculatum) שאותם אוכל השליו. צמח זה השייך למשפחת הסוככיים מכיל בזרעיו אלקלואידים רעילים. רעל זה המצטבר בשרירי השליו איננו פוגע בו, ולכן לא ניתן להבחין בשליו נגוע, אך הוא רעיל לאדם. הצעתו היתה מקובלת גם על דעתם של חוקרים בני זמננו. הצעות נוספות היו שמקור הרעל הוא חרקים הניזונים מצמחים רעילים ממשפחת הספלוליים שאותם מלקטים השלווים. מחקר (3) שעסק בשאלה זו דחה את שתי הצעות אלו והציע במקומן את הצמח Slachys annua ממשפחת השפתניים.

מחקר (4) אחר שבדק את ההצעה שזרעי הרוש העקוד הם מקור הרעל דחה את רעיון זה בארבעה נימוקים: 1. זרעי הרוש ממיתים את השליו. 2. לזרעים יש טעם חריף המדכא את הרצון לאכלם. 3. השלווים רעילים בעונות שבהם זרעי הרוש אינם זמינים לאכילה. 4. השלווים אינם מסוגלים לצבור בגופם את רעל הרוש. חוקרים אלו מציעים לחלופין שמקור הרעל הוא תוצרי חילוף החומרים הנמרץ של השלווים, בעת הנדידה הממושכת, שתוצרי הלוואי של רעילים לאדם.
 

השליו במדבר

במה התייחדה הופעת השליו לבני ישראל במדבר?

יוסף ברסלבסקי (5) מנתח את מהות הנס שנעשה לבני ישראל במדבר לאור הידוע על התנהגות השלווים באופן טבעי. הנס הראשון הוא עיתוי ההופעה. בפעם הראשונה הופיע השליו במדבר סין, בין אלים ובין סיני, "חמשה עשר יום לחודש השני לצאתם מארץ מצרים" (שמות, טז א') כלומר ט"ו באייר. בפעם השניה הגיע השליו במדבר פארן בשנה השניה ליציאת מצרים בכ' אייר באותה שנה. "ויהי בשנה השנית בחדש השני, בעשרים בחדש וכו'". במועדים אלו השליו איננו מגיע לחופי צפון סיני בנדידת הסתיו והאוכלוסיות שחרפו באפריקה חוזרות צפונה לאזורי הדגירה. ניתן להוסיף שגם שעת נחיתת השליו, לפחות בתאור בספר שמות (טז י"ג), היתה בערב ולא בבקר כמקובל בהתנהגות הטבעית של השליו ("ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה"). הופעה זו שלא במועד מהווה חריגה מחוקי הטבע ולכן היא מבטאת את הנס.

תופעה ניסית נוספת היא מקום נחיתת השלווים בשנה השניה. איננו יודעים בוודאות היכן הם מדבר סין, אלים וסיני אך מקומו של מדבר פארן ידוע והוא מזוהה כאזור המעבר בין הנגב וחצי האי סיני דרומית-מזרחית לקדש ברנע. מקום זה מרוחק הן מהים התיכון והן מים סוף ואם כן במקום לנחות באפיסת כוחות על חוף הים הרוח נשאה את השלווים עד מחנה ישראל שהיה מרוחק מהים.

ממה נגרם מות המתאוננים?

לאחר שהעלנו את הסברה שהנס בהגעת השליו הוא המועד ולא עצם התופעה נותרה שאלה פתוחה. האם השלווים שבני ישראל אכלו הגיעו מצפון מעבר לים התיכון ומדובר בנדידת סתיו שאולי הקדימה או בנדידת האביב שהתאחרה והגיעה מכיוון דרום כלומר מים סוף? ההסבר המקובל על החוקרים הוא שמדובר בנדידת האביב משום שעיקר רעילות השליו היא בעונה זו. על פי הסברה שמקור הרעילות הוא חומרים המשתחררים בעת התעופה מובן מדוע השלווים המגיעים מאפריקה רעילים. נדידה זו קשה במיוחד משום שעל השלווים לחצות את הסהרה ולהאבק ברוחות צפוניות בתעופה הנמשכת כ – 50-60 שעות. לענ"ד מלשון הפסוק "ויגז שלוים מן הים" משתמע יותר שהשלווים הגיעו מהים התיכון משום שהוא הנקרא במקרא בשם "ים" בלי תוספת. יש לתת את הדעת גם לכיוון הרוח המגיעה מצפון ומסייעת לשלווים בנדידת הסתיו כאשר בנדידת האביב לא רק שהרוח איננה מסייעת אלא אף נושבת בכיוון מנוגד לתעופה. בנוסף לכך נדידת האביב מפוזרת על פני שטח גדול ואם כן התאור בתורה על המספרים העצומים של השליו שנחתו במחנה פחות מובנים (אלא אם כן נניח שגם תופעה זו היתה חלק מגופו של הנס). על מנת להבין כיצד ייתכן והשלווים רעילים בתקופה זו עלינו לבדוק את התפוצה הגיאוגרפית של רעילות השליו. התברר שהאוכלוסיות הרעילות מרוכזות בארבעה איזורים נפרדים בעולם הישן (אירופה ואסיה). צפון אלג'יריה, דרום צרפת, יוון והאיים סביבה ודרום מערב ברה"מ לשעבר. אוכלוסיות השלווים באיזורים אלו שונות בעונת הרעילות. האוכלוסיות של אלגייריה וצרפת רעילות בעת נדידת האביב צפונה ואילו אוכלוסיות יוון וברה"מ רעילות בעת נדידת הסתיו דרומה. ייתכן אם כן שהשליו שאותו אכלו בני ישראל הגיע מיוון ודרום מערב ברה"מ (אזורים קרובים אלינו בהשוואה לאוכלוסיות באלג'יריה וצרפת) ואוכלוסיות אלו אכן רעילות דווקא בנדידת הסתיו. תצפיות בעזרת לכידת שלווים מסומנים בטבעות מצביעות על כך שרוב הפרטים המגיעים לאזורנו שייכים לאוכלוסיות ממרכז אירופה ומזרחה.

על רעילות השלווים ניתן להתגבר על ידי החזקתם בכלובים במשך כמה ימים שבמהלכם מתפרקים החומרים הרעילים ומתפוגג הטעם המר. בני ישראל חטאו בחטא התאווה ומהרו לאכול את השלווים בעוד בשרם ספוג ברעל. חטא התאווה מודגש במהלך הפרשה בכך שהפועל "תאו" חוזר חמש פעמים. העונש לחטא התאווה היה תוצאה ישירה למהות החטא (על פי ז. עמר, שם). ייתכן, אם כן, שהעובדה ש"נס השליו" בשנה הראשונה לא הביא בעקבותיו למגפה, לפחות על פי פשט הפסוקים, קשורה להתנהגות מרוסנת של בני ישראל שלא מיהרו לאכול את השליו. ההבדל בין שני ארועי השליו בא לידי ביטוי גם בניסוח המרוכך יותר של תאור חטאם של בני ישראל בפעם הראשונה. 
 


(1) על מסורת זו ראה את ספרו של זהר עמר, מסורת העוף, נווה צוף, ה'תשס"ד, עמ' 88-102.  

(2)  l. Korkmaz et al, 'Quail Consumption Can Be Harmful', The Journal of Emergency Medicine, 2008      
(3) C. Lewisa et al, , 'Coturnism: Human Poisoning By European Migratory Quail', Journal of Cultural Geography, Volume 7 (2), 1987.
(4) B. W. Kennedy and L. E. Grivetti, 'Toxic quail: A cultural?ecological investigation of coturnism', Ecology of Food and Nutrition, Volume 9 (1),1980, pp. 15-41. 

(5) יוסף ברסלבסקי, נס השלו במדבר. הידעת את הארץ ב', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 347-339  

 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 180-181).  

לעיון נוסף:

עוזי פז, '"ויגז שלוים מן הים" – נס חד פעמי או אירוע שגרתי", טבע וארץ, אלול תשמ"ז, ספטמבר 1987 חוב' 298.

K. J. Bloom and L. E. Grivetti, ' The Mysterious History of Partridge Poisoning', J. Hist. Med. Allied Sci. 56 (1), 2001, pp. 68-76.

 א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר