כח אדם בהפלה
חולין לא ע"א
"מתני'. נפלה סכין ושחטה, אף על פי ששחטה כדרכה – פסולה...
גמ'. טעמא דנפלה, הא הפילה הוא – כשרה".
וכתב רש"י בד"ה אבל הכא: "דבעינן שחיטה מכח אדם".
היוצא מדין הגמרא, ומפורש הדבר ברש"י, שלמרות שהשחיטה נעשתה מכח כובד הסכין בלבד, נחשב הדבר לנעשה בידי אדם ומכוחו, כיון שהוא זה ששחרר את הסכין לדרכה.
מכאן קשה לדברי רש"י במסכת סנהדרין דף עז ע"ב שכתב שהזורק צרור (או אבן) למעלה – "אם נפלה נוכחה והרגה - פטור, דלאו כחו הוא אלא היא חוזרת לארץ מאליה".
והלא דברים קל וחומר, אם המשחרר את הסכין שתיפול נחשב לכוחו, הזורק לגובה, וכוחו ממש עצור באבן אשר שבה ונופלת ופוגעת, אינו דין שייחשב לכוחו?
את הגמרא שם בסנהדרין ניתן לבאר באופן אחר, כמובא בקישור זה.
ואת דברי רש"י יש לתרץ שהדין בסנהדרין מיוחד לרוצח בלבד. וכדברי חדושי הר"ן שם:
"לפיכך אני אומר שאין לדמות נזקי ממון לרוצח לענין חיוב מיתה משום דרוצח אקיל רחמנא גביה...".
ודברי הר"ן הם שלא כדברי המנחת שלמה המובאים בקישור כאן, שרצה ללמוד מדין רוצח להלכות שבת.
עוד על כך גם בקישור הזה.
