סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשע"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף כח ע"א 

 

בענין מצות השחיטה ופרטיה שנצטוה משה רבינו בארבעים יום אחרי מעמד הר סיני

 

אחרי דברי רבי אלעזר הקפר (כח ע"א) ש"אין שחיטה לעוף מן התורה" [וכמו שאמר: "מה ת"ל 'אך כאשר יאכל את הצבי' וגו', וכי מה למדנו מצבי ואיל, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין, מה פסולי המוקדשין בשחיטה, אף צבי ואיל בשחיטה, ועוף אין לו שחיטה מדברי תורה אלא מדברי סופרים"], איתא בגמרא: "מאן תנא דפליג עליה דרבי אלעזר הקפר - רבי היא, דתניא, רבי אומר, 'וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך' (דברים יב, כא), מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה", וברש"י: "כאשר צויתיך - למד שנתפרשה לו מצות שחיטה על פה, דהיכן ציוהו בכתב", ולפי פירושו מרומז במקרא זה שהלכות שחיטה נאמרו לו למשה מסיני, וכן כתב הרמב"ן עה"ת (שם): "על דעת רבותינו, 'כאשר צויתיך' - על פה מהלכה למשה מסיני", וכדברי הרמב"ם בהל' שחיטה (פ"א ה"ד): "זביחה זו האמורה בתורה סתם צריך לפרש אותה ולידע באי זה מקום מן הבהמה שוחטין וכמה שיעור השחיטה ובאי זה דבר שוחטין ומתי שוחטין... ועל כל הדברים האלו צונו בתורה ואמר 'וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך ואכלת בשעריך' וגו', שכל הדברים האלו על פה צוה בהן כשאר תורה שבעל פה".

ישנם ראשונים שנותנים רמז בגוף הפסוק לדיני שחיטה, וכמו שכתבו התוס' (ד"ה ועל רוב): "יש מפרשים, דדריש בגימטריא (-הנוטריקון) ד'כאשר', א' - אחד בעוף, ש' - שנים בבהמה, ר' - רובו של אחד כמוהו, רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, ראשי תיבות למפרע של 'כאשר' הוי רובו של אחד כמוהו" (ראה פירושי התוס' עה"ת בפר' ראה שם בשם רבי יעקב מקורביל).

ה'טורי זהב' (יו"ד בפתיחה לסי' א) הקשה על מאמר זה של רבי, שדרש במה שנאמר "וזבחת - כאשר צויתך", שהכוונה היא מה שנצטוה למשה מסיני, אם כן מדוע דרשו רז"ל במה שנאמר במצות שמירת שבת (דברים ה, יב): "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך", וכן במצות כיבוד אב ואם (שם, טז): "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך", שהכוונה היא שנצטוו במרה, וכאמרם ז"ל בהדיא (סנהדרין נו:): "תניא, עשר מצות נצטוו ישראל במרה וכו', שבת וכיבוד אב ואם דכתיב 'כאשר צוך ה' אלקיך', ואמר רב יהודה כאשר צוך - במרה", ולכאורה מה החילוק ש"כאשר צויתיך" - מוסב על מה שנאמר לו מסיני, ו"כאשר צוך" - מוסב על מה שנצטוו במרה.

ותירץ, על פי דברי רש"י במס' סנהדרין (שם ד"ה כאשר צוך): "כאשר צוך ה' אלקיך כתיב בדברות האחרונות - גבי שבת וכבוד אב ואם, והיכן צוך, הא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב: כאשר צוך בסיני, דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה, אלא כמו שקבלה הוא - והיה חוזר ומגיד להם, וכל מה שכתוב בדברות האחרונות היה כתוב בלוחות, וכן שמע בסיני". ולכן, במצוות שבת וכיבוד או"א שהן מעשרת הדברות עצמן - שחזר ואמרן במתן תורה כמו שנאמרו לו בסיני, לא יתכן לפרש שמה שאמר "כאשר צוך" - הכוונה היא שנאמרו לו בעל פה כשהיה בארבעים יום בשמים אחרי מתן תורה, שהרי נתינת עשרת הדברות קדמה לארבעים יום, ועל כרחך שהדבר מוסב על מה שנאמר במרה "שם שם לו חוק ומשפט", ולעומת זה מה שנאמר "וזבחת כאשר ציויתך" - שפיר "ניחא לן לפרש על מה שלמד עמו בארבעים יום אחר מעמד הרי סיני תורה שבעל פה" (עי' אליה רבה שם).

ה'פלתי' (שם) אחרי הביאו דברי הטו"ז בקיצור, כתב: "ובלאו הכי לא קשה מידי, דבמרה לא נצטוו רק מצות שינהגו תיכף מאז והלאה, וכמה מצות שהקדים הקב"ה ליתן להם במרה עד נתינת כל התורה, אבל מצוה שלא חל עליהם תיכף, רק לאחר זמן, מהיכי תיתי להקדימו במרה, רק נתנו בנתינת התורה – שאז באו כולם נהוגים תיכף או לאחר זמן (כלומר, בנתינת התורה ניתנו כל המצוות, בין אלו שנהוגות תיכף ובין הנהוגות לאחר זמן), ובמדבר קיי"ל כרבי עקיבא דלא הצריכו בחולין שחיטה רק הותרה להם בשר נחירה (חולין יז.), וכ"כ הרמב"ם (הל' שחיטה פ"ד הי"ז) להדיא, ואם כן איך ס"ד דנצטוו על המצוה דלא חל עליהם תיכף, רק לאחר ביאת הארץ ומה טובו במרה, ועל כרחך 'כאשר צויתך' – קאי על משה שנצטוו על ביאת הארץ ופשוט".

ה'חתם סופר' בחידושיו עמ"ס שבת (פז.) הקשה על ה'פלתי': "ודבריו לכאורה תמוהים, דהא פירש"י (בשלח שם) גם פרה אדומה נצטוו במרה, אע"ג דלא נהגו עד שהוקם המשכן לשנה האחרת (עי' מגילה כט. ד"ה ברביעית), ומזה שפט בספר 'נחלת יעקב' (על פירש"י) שגם שבת לא נצטוו לשבות מיד ממרה ואילך, אלא לעסוק בהלכותיו לכשינהג - כמו פרה אדומה, ואם כן בשחיטה נמי נימא הכי שיעסקו בהלכותיו לכשינהג, דהרי אי לא חטאו במרגלים היו נכנסים מיד לאר"י והיה השחיטה נוהג. ותו קשיא דהא כל הלכות שחיטה נוהג מיד במדבר עכ"פ בקדשים, וא"כ ציוה במרה עליו" (ראה עוד 'חידושי מהרא"ל' הל' שחיטה סי' א; הגהות היעב"ץ על הפלתי; הגהות הר"י מהמבורג על הפלתי; שו"ת ערוגת הבושם יו"ד סי' טו).

כתירוצו של ה'פלתי' כתב גם ה'אליה רבה' (יו"ד שם), והוסיף תירוץ נוסף על דרך הפשט, וז"ל: "עוד נראה לי לתרץ, מדשני קרא בדיבוריה וכתב 'כאשר צויתיך', ולא 'כאשר צוך ה' אלקיך' - משמע שנצטווה לו בעל פה - והוי כאילו הוא צוה, אבל במרה צוה הקב"ה לישראל". כלומר, במצוות שבת וכיבוד או"א נאמר 'כאשר צוך ה' אלקיך', והיינו, שמשה רבינו אמר לבני ישראל שישמרו מצוות אלו כמו שכבר נצטוו, ועל כרחך שכבר נאמר בישראל במרה, ומשא"כ כאן נאמר מה שאמר הקב"ה למשה 'כאשר ציויתך' – שרק משה נצטוה, ולכן יתכן מאוד שהדבר מוסב על מה שנצטוה בארבעים יום בסיני.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר