מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
שליח עושה שליח בגיטין ובקידושין
השולחן ערוך פוסק בעקבות סוגייתנו: "השולח גט לאשתו, ואמר לו: הולך גט זה לאשתי, או שאמר לו: אתה הולך. לא ישלחנו ביד אחר, אלא אם כן חלה או נאנס, או שפירש לו שיוכל למנות שליח, ושליח שליח, עד כמה שלוחים. ויש מי שחולק ואמר דבהולך סתם יכול לשלחו על ידי אחר, אף על פי שלא חלה. ובאתה הולך, לא ישלחנו ע"י אחר, אלא אם כן חלה או שפירש לו שיוכל למנות שליח" (אבן העזר סימן קמא סעיף לח). הרמ"א (שם) כותב שמהטור משמע שאם אמר לו במפורש שלא ישלחנו ביד אחר, לא יוכל לעשותו שליח, אפילו חלה או נאנס.
באשר לקידושין, פוסק השולחן ערוך (אבן העזר סימן לו סעיף ה, ומקורה במרדכי קידושין, פרק ב סי' תקה, בשם הקדוש מרדוש), שאמירת הרי את מקודשת לי, אילו מילים, ומילים לא נמסרים לשליח, גם אם השליח מביא עמו טבעת. ההבדל בין גט לקידושין הוא שבגט הכל תלוי בבעל שהרי הוא יכול לגרשה בעל כורחה, ועל כן מתן הגט לשליח הוא מעשה, בעוד שבקידושין, ערכם של המילים "הרי את מקודשת לי" תלויים בהסכמת האשה, וזה מה שמגדיר את השליחות כשליחות של מילים, וממילא אף השליח המביא עמו את הטבעת, איננו יכול למנות שליח אחר.
בקצות החושן (סי' קפב ס"ק ב) כותב ע"פ דברי הנודע ביהודה שמאחר והתקבל כיום חרם דרבנו גרשום שאין לגרש אשה ללא הסכמתה, שליח העושה כן הוא שליח לדבר עבירה, ושליחותו בטלה. מכאן שגם כיום אין שליח עושה שליח בגט. אך הקצות חולק ולפיו מתן הגט ע"י הבעל לשליח "עושה אותו שליח בסתם לגרש, הוי ליה ידו כיד הבעל, ואם עובר ונותן בעל כרחה שפיר מתגרשת". יש להסביר שכונתו היא שבגט העיקר הוא נתינתו, ועל כן מבחינת הלכות שליחות אין אילו מילים אלא מעשה, בעוד שבקידושין העיקר הוא הסכמת האשה למילות הבעל, אלא שיש לממשם ע"י נתינת טבעת, כסף או שוה כסף.
