סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב ורבי יוחנן - הלכה כבתראי; ריש לקיש

[כללי פסיקה: אמוראים]

חולין נד ע"א


"כי סליק רב חייא בר יוסף, אשכחינהו לרבי יוחנן וריש לקיש דיתבי וקאמרי: דרוסה שאמרו - צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. אמר להו: האלהים! מורי בה רב מכפא ועד אטמא. 
א"ל ריש לקיש: מנו רב, ומנו רב, ולא ידענא ליה? 
א"ר יוחנן: ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא? 
והאלהים! כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה - אני שמשתי בעמידה, 
ומאן גבר - הוא גבר בכולא

מיד פתח ריש לקיש ואמר: ברם, זכור אותו האיש לטוב שאמרו שמועה מפיו שמוטה ושחוטה - כשרה, שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה; ור' יוחנן אומר: יביא ויקיף;
אמר רב נחמן: לא שנו אלא שלא תפס בסימנים, אבל תפס בסימנים ושחט - אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ."

 

1.
בסוגייתנו מדובר על שלושת האמוראים הגדולים: רב, רבי יוחנן וריש לקיש.

2.
מדובר בתקופה ש"רב" היה כבר בבבל ורבי יוחנן וריש לקיש היו בארץ ישראל.

3.
ריש לקיש אמר [לרבי יוחנן או לרב חייא בר יוסף?] מיהו אותו "רב" [שמביאים הלכות הרבה בשמו – על פי רש"י]? הוא הוסיף "ולא ידענא ליה". יש כאן אמירה כפולה וניסוח מיותר.

4.
רבי יוחנן ענה לריש לקיש ואמר לו ש"רב" הוא אותו תלמיד ששימש את רבי יהודה הנשיא ["רבי רבה"] ואת רבי חייא [בארץ ישראל], ורבי יוחנן ממשיך ואומר לריש לקיש ש"רב" שימש את רבי יהודה הנשיא "בישיבה" ורבי יוחנן עצמו שימש את רבי יהודה הנשיא "בעמידה".
רבי יוחנן ענה לריש לקיש ש"רב" גדול "בכולא" – רש"י: "בתורה ובחסידות".

5.
מסקנת הדברים שרבי יוחנן מתאר את "רב" כגדול ממנו – מרבי יוחנן [ראה דיון על כך ב"מתיבתא", הערה כד]. כנראה ש"רב" היה גם מבוגר מרבי יוחנן ומריש לקיש.

6.
בכל אופן קצת קשה, כיצד יתכן שריש לקיש לא שמע על "רב"? יש אומרים שהוא הכיר את "רב" בשמו "אבא", ולא בכינוי "רב" שניתן לו בבבל כשכבר נהייה ראש ישיבה ["מתיבתא", הערה כב]. [וראה "אנציקלופדיה לאגדות התלמוד", כרך א, עמוד 461]

7.
לפי כל הנ"ל נשאלת השאלה מדוע נקבע כלל הפסיקה שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב" ו"שמואל"?

8.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנו:

רב ור' יוחנן הלכה כר"י. הטעם הוא מפני שר' יוחנן הוא בתרא ואפילו לגבי רב ושמואל שהרי ראה דבריהם ואפ"ה חלק עליהם, מוהרי"ט ז"ל בחידושיו לקידושין דף ע"ח א' עיין בתשובותיו ח"ב בי"ד סי' ג' דף ז' א' וכ"כ מוהר"ש הלוי חי"ד סי' י' יע"ש

כעיקרון, הלכה כרבי יוחנן נגד קודמיו על פי הכלל "הלכה כבתראי".

8.1
הוא גם מדגיש שרבי יוחנן ראה את דבריהם של רב ושמואל. עובדה זו מחזקת את הכלל של "הלכה כבתראי"

8.2
אפשר לומר שהאמור בסעיף 8 - 8.1 מתאים גם לפי השיטה שהכלל של "הלכה כבתראי" תקף רק מאביי ורבא, מפני שכאן מודגש שרבי יוחנן הכיר את דבריהם, ואילו הכלל הכללי של "הלכה כבתראי" תקף גם אם החכם המאוחר לא הכיר את דברי קודמיו.

9.
המשך דבריו:

ולפי זה אין מקום לתמיהת הר"ב חוות יאיר שבסי' צ"ד תמה ואמר דכיון דרב תנא הוא ופליג הוה לן למפסק כוותיה לגבי ר"י

ה"חוות יאיר" מקשה, הרי "רב" נחשב כתנא, והלכה צריה להיות כמותו נגד האמורא רבי יוחנן!

9.1
ונראה שאפשר לחזק את השאלה, שהרי אין הלכה כתלמיד נגד רבו [רבי יוחנן נגד "רב", ואף נגד רב ושמואל].

10.
עונה ה"יד מלאכי":

דכיון דלאו בחריפות ובידיעה תליא מלתא אלא מטעם היותו יותר בתרא אפשר שדקדק יותר כיון שראה דבריו ואפ"ה חלק עליהם דמהך טעמא פסקינן כבתראי מאביי ורבא ואילך ואפילו נגד רבם כידוע.

הכלל של הלכה כבתראי חזק יותר מהכלל שאין אמורא יכול לחלוק על תנא [?], וכנראה שגובר גם על הכלל שאין הלכה כתלמיד נגד רב ו[שתקף כנראה רק כשהתלמיד חולק על רבו בפניו].

11.
אם השאלה היתה מי היה חכם גדול יותר הרי שהלכה צריכה להיות כרב ולא כתלמיד [ובסוגייתנו - כרב נגד רבי יוחנן]:

ואם בחריפות ובידיעה תליא מלתא נגד רבם מיהא לא הוה לן למפסק כבתראי דהא מסתמא הרב פקיע ובקי טפי מתלמידו אלא היינו טעמא משום דכיון דראו דבריהם ואפ"ה חלקו עליהם ש"מ דייקו בה שפיר וה"נ דכוותיה

הוא מסביר ש"הלכה כבתראי" לא בגלל חכמת האחרונים, אלא בגלל שהחכם האחרון חלק על קודמו בעקבות כך "שדקדק יותר".

12.
המשך ה"יד מלאכי":

אחרי כן באו לידי חידושי הריטב"א על כתובות וראיתי אליו ז"ל שם בפ"ק [כתובות דף ז' א'] שכתב דהא דקי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן משום דר' יוחנן חכם טפי אלא דלא אסתיעא ליה מילתא לאסתמוכי לתנא ע"כ

הוא מביא מהריטב"א, שרבי יוחנן היה חכם יותר מ"רב" [ולכן הלכה כמותו נגד "רב"], אלא שלא זכה להיסמך כתנא.

12.1
ויש לשאול על כך מסוגייתנו, שרבי יוחנן הסביר ש"רב" "גבר בכולא". ואולי התכוון ש"רב" נחשב "גדול" בכל התחומים, אבל לא היתה כוונתו של רבי יוחנן לומר ש"רב" גדול ממנו – מרבי יוחנן.

13.
המשך ה"יד מלאכי":

ויותר על זה ראיתי אליו עוד בחידושיו על ב"ב כ"י שבפרק גט פשוט כתב והלכתא כר' יוחנן דרביה דרב הוא וכ"כ הנ"י שם ומוהר"ש אלגאזי בספר זהב שבא דף קי"א
וכ"כ עוד הריטב"א בחידושי ע"ז שלו [עבודה זרה דף כז] שנדפסו מחדש בספר אוריין תליתאי דף י"א ב' בשם יש מי שהקשו ולא פליג עליה בהכי ע"ש

יש אומרים ש"רבי יוחנן" היה רבו של "רב".

14.
והוא מקשה על כך:

ויש לתמוה הפלא ופלא על ג' הרועים האלו שלא דייקו בהא מילתא שפיר לפק"ד
שהרי רביה דרב ר' חייא דודו הוא דהוה כדמוכח בחולין דף נ"ד א' דאמר ר"ל מנו רב ומנו רב דלא ידענא ליה וא"ל ר' יוחנן ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא והאלהים כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה ומאן גבר הוא גבר בכלא וכו'
ופירש"י ז"ל בישיבה הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני ומאן גבר במה הוא גדול בכלא בתורה וחסידות ע"כ

הרי מבואר דר' חייא היה רבו של רב ופי ר' יוחנן ענה בו ברב דגדול ממנו היה

"הרי מבואר דרבי חייא היה רבו של רב"
ה"יד מלאכי" מוכיח מפשט סוגייתנו ש"רב" גדול מרבי יוחנן.

15.

ואיתא תו בפרק גיד הנשה [חולין דף צ"ה ב'] שר' יוחנן היה כותב לרב לקדם רבינו שבבבל וע"ע שם [חולין דף קל"ז ב'] וע"ע בזה לקמן בכלל רב ולוי וע"ע בפרק במה אשה [שבת דף ס"ו ב'] כי הא דר' הונא מבי רב ורב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי וכו'
ופירש"י שם דר' הונא מבי רב כשהיה בא מבית רב שהוא רבו וכן רב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי ע"כ וכן בפ"ב דחולין [חולין דף ל"ב א' קאמר רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה ופי' רש"י לא היתה דעתי גסה בדודי ר' חייא כשלמדתי הלכה זו ולא היה בסבר פנים עמי שאשאלנו דבר זה וכו' ע"כ

וכ"כ הר"ב ספר יוחסין ריש אות אלף מהאמורא על גדלותו של רב ואמר "ים בשם הירושלמי שכשהיה ר' חייא בנזיפה מלפני רבינו הקדוש אוליף לרב כל כללי דאורייתא וחזר ושנאו באות החית בשם הבראשית רבה יע"ש
וכן תמצא למרן מוהריק"א בהקדמתו לחיבור הרמב"ם שתמה עליו למה לא כתב שרב למד מר' חייא ע"ש

וכן מצאתי אליו עוד בכ"מ פ"ו מהלכות בכורים הלכה ד' שכתב וז"ל ואני אומר עוד דודאי כר' חייא קי"ל לגבי ר' אסי דהא רביה דרביה הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ע"כ כלומר דר' חייא רביה דרב ורב רביה דר' אסי אלא דלפק"ד דברים תמוהים הם דר' חייא סתם דודו ותלמיד רבי הוא דהוה רביה דרב אבל בההיא דפרק לולב הגזול [סוכה דף ל"ה א'] הוא ר' חייא בר אבין שהיה תלמידו של שמואל כמו שכתב בספר יוחסין

ולי המך צ"ע אחר זמן בא לידי ספר קול בן לוי וראיתי במפתחות הכנה"ג שבסוף ספרו סי' קנ"ז שכתב וז"ל מי שאמר דר' יוחנן רבו של רב לא חש לקמחיה דבמקומות רבים מהתלמוד מוכח דרב היה גדול מר' יוחנן הרבה ור' יוחנן היה מחזיקו כרבו ע"כ:


ניתן לסכם, שאמנם רבי יוחנן היה צעיר ו"פחות חכם" מ"רב". בכל אופן הלכה כרבי יוחנן מפני שהוא "בתראה". כל זה נכון רק לפי השיטה ש"הלכה כבתראי" חל גם לפני תקופת אביי ורבא, וגם כתלמיד נגד רבו [שלא בנוכחותו].

16.
ואולי כל הנ"ל מדובר דווקא על רבי יוחנן שזכה לשבת בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא ושמע ממנו.

17.
ואולי ניתן להעיר: אולי כוונת ריש לקיש בסוגייתנו היתה, שהלכה כרבי יוחנן נגד רב, ולכן שאל "מנו רב", כלומר, מדוע "רב" נחשב רב וגדול מרבי יוחנן.

18.
בסוגייתנו משמע שריש לקיש קיבל את אמירתו של רבי יוחנן ואמר "ברם זכור אותו האיש לטוב שאמרו שמועה מפיו...". נראה לומר: ריש לקיש טוען שגדלותו של "רב" היא בעובדה "שאמרו שמועה מפיו", וזה מתחבר לתחילת הסוגיה, כשריש לקיש שאל "מנו רב, מנו רב", ורש"י פירש "שאומרים לפנינו כל שעה". כלומר, "רב" ינק את גדלותו מתלמידיו שקיבלו את תורתו והעבירו את תורתו לדורות הבאים.

19.
בסוף הסוגיה לעיל, מובאת מחלוקת בין רב ורבי יוחנן, וכן דברי רב נחמן. יש מחלוקת גירסאות אם נאמר "אמר רב נחמן" – בא לפרש את רבי יוחנן ורב, או "רב נחמן אמר" – בא לחלוק על רבי יוחנן.

20.
כאפשרות השניה אומר הרשב"א בדעת הרמב"ם שפסק כרב נחמן ורב נגד רבי יוחנן, ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנב.

21.
כסף משנה הלכות שחיטה פרק ג הלכה טז:

... ש"מ אדרב קאי ופליג אדרבי יוחנן ומש"ה אמר ר"נ אמר והוו להו רב ור"נ תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים

ויש לשאול: הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל יחדיו, ולא אומרים "הלכה כרבים", ומדוע כאן אומרים "הלכה כרבים" – רב ורב נחמן נגד רבי יוחנן?

22.
ונראה להסביר: יש להתחשב גם בכלל של "הלכה כבתראי", ורב נחמן היה "בתראי" לעומת רבי יוחנן. אבל מפני גדלותו של רבי יוחנן לא די בכך שרב נחמן היה בתראי, ולכן רק בצירוף דעתו של "רב" הלכה כמותו.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר