מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
בזמן שהאיש מנוקה מעוון
" 'ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה' (במדבר ה, לא), בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו" (סוטה כ"ח ע"א). גם מבעל שחושד באשתו שנסתרה עם אחר ומבקש את מבחן המים, נדרש להיות נקי מעוון. הסביר זאת הרש"ר הירש (במדבר ה, לא): "אין האיש יכול לצפות שה' יודיע את טומאת אשתו אלא אם כן הוא עצמו נקי מכל חטא של עריות. ...תורת המוסר של ה' איננה מתייחסת בסלחנות לאיש שהוא פרוץ בעריות. אין היא מעניקה חנינה לגבר יותר מאשר לאשה".
מאיזה סוג של עוון על הבעל להיות נקי כדי שהמים יפעלו את פעולתם? רש"י מסביר שאם הבעל בא על אשתו לאחר קינוי וסתירה, זו עבירה. הרמב"ם (הל' סוטה ב, ח) הרחיב: "כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררים בודקין את אשתו, ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו שאסורה מדברי סופרים אין המים בודקין את אשתו". הראב"ד (שם) חולק וסובר שהבא על ארוסתו נקרא מנוקה מעון, והמשנה למלך (שם) דן האם מחלוקתם עקרונית באשר לכל איסור עריות מדרבנן, או דוקא כשבא על ארוסתו מפני שלאחר זמן מה הוא נושא אותה ולכן אינה חשובה בעיניו בעילת איסור לענין זה.
המים היו בודקים גם את הבועל: "באותה שעה שתמות היא, ימות הנואף שהשקה על ידו בכל מקום שהוא, ויארע לו מאורעות שאירעו לה לצבות בטן ולנפיל ירך, וכל הדברים האלו בשלא חטא הבעל מעולם, אבל אם בעל בעילה של איסור אין המים בודקין את אשתו" (רמב"ם הל' סוטה ג, יז). הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק (משך חכמה, במדבר ה, כז), כותב שאם הקינוי והסתירה היו עם גוי משקים אותה מים, אך את הבועל הגוי איתו נסתרה, המים לא היו בודקים. " 'והיתה האשה לאלה בקרב עמה' – ולא בקרב עם אחר ...כי לא רצתה ההשגחה להיות הנהגתה ע"פ המופת באומה נכריה".
