מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
אין דבורים לבטלה או הדיבור האחרון
הנזירות היא מהיין ומתוצרתו בלבד. כשאדם אומר: "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" (תאנים יבשות או דרוסות) – לבית שמאי הוא נזיר, ולבית הלל אינו נזיר" (נזיר ט ע"א).
בגמ' מוסבר שבית שמאי סוברים ש"אין אדם מוציא דבריו לבטלה", ומאחר שאמר על עצמו שהוא נזיר, הרי הוא נזיר. אמנם, כשאמר "מן הגרורגרת ומן הדבילה" התחרט ואומר שהתכון להנזר מגרוגרת ודבילה, אך אין זה מועיל, כי אין שאלה ואין חזרה בהקדש, שהקדש טעות הוא הקדש, וכך גם נזירות. בית הלל סוברים ש"בגמר דבריו אדם נתפס" בהם הסביר שלא התכון לנזירות כלל, ולכן אינו נזיר, והוא איננו אסור אף בגרוגרת ודבילה, כי לא נדר כדרך הנודרים (תוס' ד"ה אין אדם). בהמשך המשנה מפרש ר' יהודה אחרת את דברי בית שמאי: "אף כשאמרו בית שמאי, לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן". לפיו, בית שמאי מודים שכשאמר הריני נזיר מהגרוגרת והדבילה שאינו נזיר, אלא שלבית שמאי אסור בדבילה ובגרוגרת משום נדר, ולפי בית הלל אין בדבריו כלום גם משום נדר.
אך הרמב"ם (פירוש המשנה; והל' נזיר א, י) פוסק כבית הלל שהוא אינו נזיר, אך הוא יאסר בגרורגרת ודבילה, מדין נדר. הנצי"ב (מרומי שדה, נזיר שם) מסביר שהרמב"ם הבין שתוצאת מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא כפולה, ביחס לנזירות ולנדר. בית שמאי סוברים שהוא נזיר ואינו נדור כמוסבר לעיל, ובית הלל סוברים שהוא נדור אך לא נזיר, זאת מאחר ש"בגמר דבריו אדם נתפס" הכונה היא, שאף בגמר דבריו אדם נתפס. הוא לא יהיה נזיר כי בית הלל סוברים כר' שמעון שהוא לא התנדב כדרך המתנדבים, אך הגרורגרת והדבלה תאסר עליו בנדר, כי אילו היו סוף דבריו בהם בקש לאסרם עליו. את דברי ר' יהודה בפרשנות בית שמאי מסביר הרמב"ם (בפירוש המשנה שם) אחרת לחלוטין: "וענין דברי ר' יהודה בשם בית שמאי 'הרי הן עלי קרבן', שכיון שהזכיר את הנזירות והקרבן שהוא מתנאי הנזיר, דיו".
