הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "אינה משנה"; "אמר רב... משמיה..."; "חכמים=רבי מאיר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין פב ע"א
"ופרת חטאת שחיטה שאינה ראויה היא? והתניא, רבי שמעון אומר: פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר,
ואמר ר"ש בן לקיש, אומר היה רבי שמעון: פרה נפדית על גבי מערכתה! אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן: פרת חטאת אינה משנה.
ועגלה ערופה לאו שחיטה ראויה היא? והתנן: נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה - תצא ותרעה בעדר! אמר ר"ש בן לקיש משום רבי ינאי: עגלה ערופה אינה משנה.
ומי אמר רבי ינאי הכי? והאמר רבי ינאי: גבול שמעתי בה ושכחתי, ונסבין חבריא לומר ירידתה לנחל איתן אוסרתה, ואם איתא, לישני: כאן - קודם ירידה, כאן - לאחר ירידה!
א"ר פנחס בריה דרב אמי: אנן משמיה דרשב"ל מתנינן לה עגלה ערופה אינה משנה.
א"ר אשי: כי הוינן בי רב פפי קשיא לן: מי אמר רשב"ל הכי? והא איתמר, צפורי מצורע מאימתי נאסרין? רבי יוחנן אמר: משעת שחיטה, ורשב"ל אמר: משעת לקיחה; ואמרינן: מ"ט דרבי שמעון בן לקיש - גמר קיחה קיחה מעגלה ערופה! אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: עגלה ערופה אינה משנה. "
1.
במשנתנו [בדף פא עמוד ב] מובאים מקרים בהם יש מחלוקת בין חכמים ורבי שמעון. חכמים אומרים שיש איסור "אותו ואת בנו", ורבי שמעון אומר שלא.
2.
בין המקרים יש "פרה אדומה" ו"עגלה ערופה". רבי שמעון כעיקרון סובר ש"שחיטה שאינה ראויה – אינה שחיטה" והגמרא מוכיחה שלדעת רבי שמעון גם שחיטת פרה אדומה וגם שחיטת עגלה ערופה נחשבות כ"שחיטה ראויה" והיה צריך שיחול בהם איסור "אותו ואת בנו".
3.
עונה הגמרא שבאמת "אינה משנה" – כלומר, אין לגרוס במשנה את פרה אדומה ואת עגלה ערופה.
4.
על הביטוי "אינה משנה" אומר רש"י: "לא נשנית במשנתנו".
5.
אמנם לביטוי "אינה משנה" יש גם משמעות ששיטת אותו תנא במשנה אינה להלכה, כמובא במסכת ביצה דף יא עמוד ב: "בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה". ברור שאין הכוונה שלא גורסים את דעת בית שמאי, אלא הכוונה היא שאין הלכה כבית שמאי.
6.
על הסבר המושג בסוגייתנו ראה "בית אהרן", כרך ו, עמוד נה.
7.
וראה בתוס' בסוגייתנו בד"ה: "עגלה ערופה", שמסביר "ויש לומר, דכך היתה קבלה בידם" [שעגלה ערופה אינה משנה].
ולכן ברור, שלפי דברי תוס' לא ניתן ליישב כל קושיה ממשנה על ידי תרוץ של "...אינה משנה".
8.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק יב הלכה ו:
שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה, לפיכך הראשון ששחט חולין בעזרה או טריפה או שור הנסקל ועגלה ערופה ופרה אדומה או ששחט לעכו"ם ובא האחרון ושחט את השני לוקה, וכן אם שחט הראשון את האחד ובא האחרון ושחט את השני והרי הוא חולין בעזרה או שור הנסקל או עגלה ערופה ופרה אדומה הרי זה לוקה.
הרמב"ם פוסק כחכמים ש"שחיטה שאינה ראויה לאכילה – שמה שחיטה".
9.
מגיד משנה הלכות שחיטה פרק יב הלכה ו:
שחיטה שאינה ראויה וכו'. פסק כרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ושאר דברי רבינו פשוטים במשנה ואע"ג דאמרינן בגמ' פרק חטאת דהיינו פרה אדומה אינה משנה ועגלה ערופה אינה משנה היינו אליבא דר"ש דסבר דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ולפיכך פטר בכל אלו ואקשינן אליביה דהרי פרה אדומה שייכא בה שחיטה ראויה הואיל והיא נפדית על גבי מערכתה כלומר אם מצא נאה ממנה אפילו היא שחוטה ומונחת על גבי מערכתה פודין אותה
אבל אליבא דרבנן דהיינו הלכתא לא איצטריכינן להכי דמשנה היא פרה אדומה דסתם קתני שחטה על גבי מערכתה אין לה פדייה עולמית ונמצאת דמשנה היא וכן עגלה ערופה אליביה דר' ינאי משנה כדמוכח בההיא סוגיא
ובר מן דין כל עצמנו לא באנו לתרץ אלא לר"ש דפטר במתני' בכל אלו משום דס"ל דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ואשכחנא בפרה אדומה ובעגלה ערופה אליביה דשחיטה ראויה היא ודחקינן אליביה דלא נשנית במשנה פרה אדומה ועגלה ערופה. אבל אליבא דרבנן דסברי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מאי דוחקיה דלא נתנייה במתניתא פרה אדוה ועגלה ערופה אי ראויה ניחא ואי לא ראויה ניחא ואי תימא אי שחיטה ראויה היא מאי קמ"ל הרי ביררנו דלדעת רבנן פרה לאו ראויה היא ועגלה ג"כ לאו ראויה כדכתבינן אבל שלא לשנותם במשנה לא ס"ד אליבא דרבנן:
כלומר, לפי דברי ה"מגיד משנה" הרמב"ם כן גורס במשנה את פרה אדומה ואת עגלה ערופה, כי מתאים לדעת חכמים, ואף רבי שמעון מסכים לזה.
10.
וקצת קשה: הרי הגמרא דנה בסוגיה רק בדעת רבי שמעון. ומדוע לא נאמר שלפי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" יש לפסוק כמותו, ומדוע הרמב"ם פסק כחכמים?
11.
אולי ניתן ליישב זאת על פי הדברים הבאים:
כסף משנה הלכות שחיטה פרק יב הלכה ו:
שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה וכו'. משנה פ' אותו ואת בנו (חולין דף פ"א:) השוחט ונמצאת טריפה השוחט לע"ז השוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה ר"ש פוטר וחכמים מחייבים ואמרינן בפ' כיסוי הדם (חולין דף פ"ה) ראה "רבי" דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים, ובמשנה פרק אותו ואת בנו דשוחט חולין בעזרה חייב משום אותו ואת בנו:
הגמרא אומרת שדברי חכמים במשנתנו הם דברי רבי מאיר, אלא שרבי יהודה הנשיא פסק כרבי מאיר נגד רבי שמעון ולכן כתב "חכמים" במקום "רבי מאיר".
12.
לפי דברים אלה אולי ניתן לומר: הגמרא במסכת עירובין דף מו עמוד ב דנה בכללי ההכרעה בין התנאים ובסוף הסוגיה שם מובא: "איבעיא להו: רבי מאיר ורבי שמעון מאי? - תיקו", ושם בגמרא יש אמוראים שלא מקבלים את הכללים הנ"ל.
13.
כלומר אם היה כתוב במשנה שמו של רבי מאיר אי אפשר היה להכריע בין רבי מאיר ורבי שמעון, לכן בא רבי יהודה הנשיא וכתב "חכמים" כדי שנפסוק כמותם, כי "יחיד ורבים – הלכה כרבים"
14.
סיכום: הגמרא כאילו מלמדת אותנו שלולא הכרעת רבי יהודה הנשיא היה צורך לפסוק כרבי שמעון מפני ש"מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", אבל – כך משמע מהרמב"ם – פוסקים כחכמים מפני שכך פסק רבי יהודה הנשיא.
15.
ההסבר הנ"ל עונה לשאלה מדוע דווקא על משנתנו אומרת הגמרא [חולין דף פה], שרבי יהודה הנשיא פסק כרבי מאיר ולכן כתב "חכמים", הרי יש משניות רבות שבהם מופיע "חכמים", האם תמיד מדובר ב"רבי מאיר", שרבי יהודה הנשיא פסק כמותו ולכן כתב "חכמים"? כנראה שלא.
16.
אמנם, האמור לעיל בסעיף 14 קשה, שהרי הכלל הוא שכללי הפסיקה בגמרא [כגון: "מדשקיל וטרי..."] "גוברים" על כללי הפסיקה במשניות, וגם על הכרעת "רבי" עצמו!
