טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שור הבר מין בהמה הוא – שור הבר האירופי
"... הני עזי דבאלא, מהו לגבי מזבח? א"ל: עד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא בשור הבר, דתנן: שור הבר מין בהמה הוא, רבי יוסי אומר: מין חיה; דרבנן סברי: מדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא, ור' יוסי סבר: מדקא חשיב ליה בהדי חיות מינא דחיה הוא, אבל הני דברי הכל מינא דעז נינהו" (חולין, פ ע"א).
פירוש: הני עזי דבאלא [אותם עזי היער], מהו דינן לגבי מזבח? אמר ליה [לו]: עד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] ר' יוסי ורבנן [וחכמים] אלא בשור הבר, דתנן [ששנינו במשנה] במסכת כלאיים: שור הבר מין בהמה הוא, ר' יוסי אומר: מין חיה. דרבנן סברי [שחכמים סבורים]: מדמתרגמינן [מתוך שמתרגמים אנו] "תאו" שבכתוב — תורבלא [שור יער], אם כן מינא [מין] של בהמה הוא, אחד ממיני השור. ור' יוסי סבר [סבור]: מדקא חשיב ליה בהדי [מכיון שהוא מונה אותו בין] החיות — מינא [מין] של חיה הוא. אבל הני [אלה], עיזי היער, מתוך שלא נימנו בין החיות — דברי הכל מינא [מין] העז נינהו [הם] וראויות להקרבה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שור הבר האירופי שם באנגלית: (Aurochs (Urus שם מדעי: Bos primigenius
שם נרדף במקורות: ראם, תאו, תוא, תורבלא
נושא מרכזי: שאלת זיהוי שור הבר.
את שורשי הויכוח הער הקיים מאז תחילת ימי הביניים לגבי זיהויו של שור הבר ומעמדו (חיה או בהמה) ניתן למצוא כבר בספרות חז"ל. הראשונים לדון במעמד שור הבר, ובמשתמע גם בזיהויו, היו חכמים ורבי יוסי שאת מחלוקתם אנו מוצאים בכמה מקורות השונים זה מזה בפרטים אחדים. במשנה בכלאים (פ"ח מ"ו) אנו מוצאים: "שור בר מין בהמה, ורבי יוסי אומר מין חיה וכו'". מפרש הרמב"ם: "שור בר, הוא השור המדברי והאומר שהוא מין חיה יתיר אכילת חלבו כמו חלב הצביים והאלים". בסוגייתנו מובאים דבריו של רב הונא בר חייא המפרש שהמחלוקת נובעת מהדגשה שונה של הקשר בין שור הבר והתאו. לרבנן קובעת העובדה שתרגום שמו של התאו הוא תורבאלא כלומר שור הבר (תור – שור, באלא – יער. במילון הארמי-עברי של סוקולוב המילה "באלא" מתפרשת כאזור פתוח או כפרי) ומכאן שהוא בהמה בדומה לשור (1). רבי יוסי מדגיש את ההקשר של שור הבר לרשימת החיות בפרשת "ראה" תחת השם תאו ולכן סובר ששור הבר הוא חיה.
מחלוקת זו מופיעה גם בתוספתא (כלאים (ליברמן), פ"א הלכה ט') באופן רחב יותר: "חמשה דברים נאמרו בשור הבר: אסור משום אותו ואת בנו, וחלבו אסור, וקרב לגבי המזבח, וחייב במתנות וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים אבל לא לבשר תאוה, והרי הוא כבהמה לכל דבר. ר' יוסי אומר זהו תאו הכתוב בתורה, ומותר משום אותו ואת בנו, וחלבו מותר, ופסול לגבי מזבח, ופטור מן המתנות וניקח בכסף מעשר לבשר תאוה, אבל לא לזבחי שלמים, והרי הוא כחיה לכל דבר. וחכמים אומרים תאו בריא לעצמו, שור הבר בריא לעצמו". מדברי התוספתא משתמע שבבסיס מחלוקת חכמים ורבי יוסי עומדת השאלה האם שור הבר זהה לתאו הכתוב בתורה. לדעת רבי יוסי המזהה את שור הבר עם התאו הרי ששור הבר חייב להיות חיה בדומה לתאו המופיע ברשימת החיות הטהורות בפרשת "ראה". לחכמים המחלקים בין התאו ושור הבר, שור הבר הוא בהמה.
מקור נוסף למחלוקת הוא הירושלמי (כלאים פ"ח לא טור ג /ה"ד): "שור בר מין בהמה כו' רבנין אמרין מיכא הוה וערק לתמן, רבי יוסי אומר עוקריה מן תמן הוה. הא שור עם שור בר אינן כלאים דלא כרבי יוסה, דרבי יוסה אמר כלאים. ואילין דמתרגמין ותורי בר וראמנין כרבי יוסה". רע"ב מפרש את המשנה בכלאים על פי הירושלמי: "מין בהמה - וחלבו אסור ואינו טעון כסוי, דסברי רבנן עקרו מן הישוב היה אלא שברח למדבר ונעשה שור בר. מין חיה - וטעון כסוי וחלבו מותר, קסבר עקרו מן המדבר היה. וסימנים שמנו חכמים להכיר בין בהמה לחיה בשאר חיות נאמרו חוץ משור הבר. ואין הלכה כרבי יוסי". בניגוד לירושלמי המנמק מהו הקריטריון שבעזרתו נקבע מעמד שור הבר הרי שהמשנה והתוספתא מתארים רק את הראיות למעמדו (חיה או בהמה) של שור הבר מתוך ההקשר שבו הוא נכתב בפסוק.
השוואה בין טעמיהם של חכמים ורבי יוסי בתוספתא ובגמרא מעוררת קושי שהרי לחכמים בתוספתא התאו ושור הבר הם מינים שונים ואם כן כיצד השתמשה הגמרא בטיעון שתאו על פי התרגום הוא שור הבר ומכאן הוכיחה שהוא בהמה. קושי אחר מעלה הרשב"א (חולין, פ ע"א) בדברי הרמב"ם הפוסק כדעת חכמים למרות שנראה מסוגייתנו שההלכה כרבי יוסי. בהלכות כלאים (פ"ט הלכה ה') פסק: "מין שיש בו מדברי וישובי כגון שור הבר עם השור והרמך עם הסוס מותר להרכיבן זה עם זה מפני שהן מין אחד וכו'" כלומר ההלכה כחכמים ששור הבר הוא בהמה. לעומת זאת משאלתו של רב אחא לרב אשי, לגבי עזי דבאלא, משתמע בברור שתאו הוא מין חיה שהרי הוא מנסה לערער על הקביעה שעזי דבאלא הם בהמות בשאלה "דלמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו?". הפתרון לסתירה הוא בכך שנקבל את דברי התוספתא והירושלמי שגם חכמים מודים שתאו הוא חיה אלא ששור הבר לדעתם הוא מין בהמה. בתוספתא הצעה זו נאמרת בפירוש ואילו בירושלמי במשתמע. אומר הירושלמי: "ואילין דמתרגמין ותורי בר וראמנין כרבי יוסה" כלומר שלפי חכמים לא ניתן לתרגם את התאו לתורי בר (תורבלא) שהרי הם מינים שונים. הצעה זו מאפשרת להסביר את הרמב"ם. תאו הוא אמנם חיה (לכו"ע כמשתמע בתוספתא ועל פי סוגייתנו) ואילו לשור הבר שהוא מין נוסף יש דין בהמה (כדעת חכמים).
לסכום: בבואנו לנסות ולמצוא מהם התאו ושור הבר הרי שלרבי יוסי מדובר בשמות נרדפים ואילו לחכמים מדובר בשני מינים נפרדים. על פי הירושלמי המחלוקת נובעת מהבנה שונה בהתפתחות שור הבר. לדעת חכמים שור הבר היה מין מבויית שהתפרא (הפך למין בר) ואילו לדעת רבי יוסי התהליך היה הפוך.
המבוכה בזיהוי מיני הבקר המוזכרים במקורות רבה מאד ואסתפק בהצגת חלק מהאסכולות. הבעיה כיצד להתאים בין המינים השונים המופיעים במקורות לבין המינים שהיו נפוצים בארץ בתקופות הרלוונטיות. מהמקרא אנו מכירים שור, מריא, ראם, תאו ובספרות חז"ל שור הבר ולפי חלק מהזיהויים גם הכוי (ראה במאמר "כוי בריה בפני עצמה היא"). מן העבר השני המועמדים המוכרים לנו הם שור הבר האירופי (Bos primigenius), הביזון האירופי (Bison bonasus), זבו, בקר אפריקאי ואולי גם הג'אמוס. קיימת גם אפשרות שמריא איננו מין נוסף אלא ביטוי לבקר משובח במיוחד. למעשה לכל הצעה יש יתרונות בצד חסרונות. הר"ח, למשל, זיהה את שור הבר עם הבופאלו (מובא, למשל, על ידי רע"ב בכלאים והמרדכי בחולין, פרק כסוי הדם רמז תרנג). מחלוקת חכמים ורבי יוסי מתאימה לבופאלו (ג'אמוס) משום שאכן הוא בעל חיים מבויית למחצה ולכן מעמדו כחיה או בהמה איננו ברור. מאידך גיסא מין זה הגיע לאזורנו מאוחר מאד ולפחות לחלק מהדעות רק בימי הביניים. לחילופין ייתכן והכוונה לשור הבר האירופי שהוא אב המוצא המשוער של הבקר המבויית והמחלוקת היא לגבי מעמד שלבי הביניים בתהליך. יש המזהים את שור הבר עם הביזון האירופי אולם על פי העדויות הארכיאו-זואולוגיות נראה שהוא לא חי באזורנו.
ביטוי מעניין למבוכה בזיהוי ובעקבותיה בפסיקת ההלכה ניתן לראות למשל בדברי ה"ים של שלמה" (2):
"כוי בריה בפני עצמה, ולא הכריעו בו חכמים אם היא מין חיה או מין בהמה... כתב האגור: שור הבר שקורין בופיל"ו רבותינו הגאונים נמנו עליו שמכסים את דמו, משום דלא איפשיטא אם חיה היא אם בהמה, ובהג"ה כתב, אמת הוא כי הערוך פי' כן בערך שור, אבל ריא"ז כתב הפי"פלו הוא מריא, ולפי פירושו אין לספקו בחיה, וכן המנהג שלא לכסות דמו ע"כ, אבל שור הבר שקורין טי"ר או דובי"א, נהי דקיימא לן לחומרא כת"ק דר"י (כלאים פ"ח מ"ו) דאמר שור הבר בהמה הוא, וחלבו אסור, כאשר כתבנו בפ' אותו ואת בנו (סימן ד') ובהני תרי איכא לספוקי דשמא שור הבר הוא, מ"מ ראוי לכסות דמו, מאחר דר' יוסי שנימוקו עמו ס"ל דמין חיה הוא וכו'"
מהו אותו "שור בר" שאליו מתייחס ה"ים של שלמה" ונקרא טי"ר או דובי"א? את הטי"ר מציע הרב יוסף אביב"י לראות כנגזרת של השם הלטיני של בקר הבית Bos taurus. באסטרולוגיה טאורוס הוא מזל שור. שור (עברית) ---> תורא (ארמית) ----> טאורוס (לטינית) ----> טי"ר (ים של שלמה). ייתכן וכוונתו לאחד משלבי הביניים בתהליך הביות משור הבר שעדיין היה פראי וראוי היה להקרא חית בר.
להלן אסקור בקיצור כמה מהמינים המקראיים:
ראם
ראה במאמר "מקרני ראמים עד ביצי כנים"
תאו
רוב הזיהויים המסורתיים קושרים בין התאו ובין שור הבר האירופי שחי באזורנו עד תקופת הברזל. זיהוי זה ייתכן רק על פי דעת רבי יוסי במשנה בכלאים (פ"ח מ"ו) במחלוקתו עם חכמים לגבי מעמד שור הבר משום שחכמים מבחינים בין שור הבר שהוא מין בהמה ובין התאו שהוא חיה. החל מתחילת ימי הביניים התחילו לזהות את התאו עם הג'אמוס (bubalus bubalis) וזיהוי זה התקבל גם על ידי חוקרים מאוחרים יותר. זיהוי זה קנה שביתה גם בעברית בת זמננו כאשר הג'אמוס נקרא תאו (על הג'אמוס ראה במאמר "כוי בריה בפני עצמה היא"). המתנגדים לזיהוי זה מתבססים על מקורות הסטוריים המלמדים שהג'אמוס הגיע לאזורנו רק במאה ה – 8 בתחילת התקופה האסלמית. גם על פי המקדימים את מועד הגעת הג'אמוס לתקופת המשנה (ראה במאמר הנ"ל) התאו המקראי איננו יכול להיות הג'אמוס. על פי גישתם הג'אמוס זהה לכוי, שהוא ספק חיה ספק בהמה, ולא התאו שהוא ודאי חיה. י. פליקס זיהה בעקבות חוקרים אירופאיים את התאו עם הביזון האירופי שהיה נפוץ מאד באירופה עד תחילת המאה ה – 18 והיום עומד בסכנת הכחדה. הצעה זו בעייתית משום שעדיין לא נמצאו שרידים שלו באזורנו. הצעה נוספת היא לזהות את התאו עם היחמור.
שור הבר האירופי מקור
ביזון אירופי צילם: Michael Gäbler
מריא
קיימות כמה הצעות לזיהוי המריא בהתייחס להקשרים בהם הוא מוזכר במקרא. מפסוקים רבים משתמע שהכוונה לבקר משובח במיוחד משום שהוא מוזכר כחלק מגערה של הנביאים על העדפת הקרבנות על פני התנהגות מוסרית נאותה. "למה לי רב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי" (ישעיהו, א י"א). אפשרות נוספת לזהות את המריא עם הג'אמוס אלא שאפשרות זו נוגדת את זיהוי הכוי כג'אמוס משום שהמריא הוא בוודאי בהמה. ייתכן גם שהמריא הוא אחד מסוגי הבקר שכבר היו מבוייתים אז כמו הזבו או הבקר האפריקאי.
זבו צילם: Scott Bauer
הרחבה
בספר "מגילת איבה" שכתב הרב יום טוב ליפמאן (בעל "תוספות יו"ט" ה'של"ט 1579 ו' באלול ה'תי"ד 1654) הוא מספר על ניסים שהתרחשו לו וביניהם תיאר מפגש עם בופאל"ו שאותו הוא מכנה בשם "שור בר":
"אך ה' המקדים רפואה למכה, סיבב על ידי דבר גדול אשר ממנו יצמח ישועה לאבי ז"ל (אביו היה כלוא בעקבות עלילה והיה צפוי לעונש מוות) כי קודם ביאתי לעיר שכבתי לנוח מעט על ירק דשא אצל יער א' אשר שם מקום הטיול היפה לאנשי ווין. והוא לערך מיל מן העיר, ובעת הזמיר מטיילים שם כל השרים. אך בעת הזאת לא היו שם שום אדם. מפני כי אז היה בעיר שמחה גדולה (פאראד) לכן היה שם דממה.
והנחתי חבולתי מראשותי, וחשבתי דרכי בלבי למי אקדים פנים ראשון כי אבי היה שם אב"ד מקודם והיו לו שם הרבה אוהבים ובין כה וכה שמעתי אחרי קול רעש גדול צועק בקול הצילונו כי אבדנו. הבטתי וראיתי כי שור בר (בופלאקס) א' יצא מן העיר ורודף אחר אשה עשירה וגבירה צעירה לימים ועמה רצה ג"כ אומנת ילדה וליד קטן על ידה. ושור הבר לא רחוק מהם רק כעשרה קנה מידה (קלאפטער) ורודף אחריהם בקול רעש גדול ובקצף רב וסיבת כעסו היה רק המטפחת האדומה אשר נשא האומנת עליה. מפני כי השוורים זה דרכם לכעוס בעת רואם דבר אדום אודם. והנה בראותי זאת רציתי תיכף וחלצתי המטפחת מעל האומנת והשלכתי לרגלי שור הבר, והוא רץ אליה והתחיל לקורעה ברגליו ולזורקה בקרניו ובין כה וכה היו להנשים עת להתחבאות תחת אילן א'. ובזו השעה הגיעה המרכבה שלהם עם בעלה של האשה הצעירה ההיא מלובש מלבושים יקרים נושא אותות הכבוד (ארדערין) למרכבה מרוקם על פתיל משי והמה ספרו לו כל הקורות אותם והציגו אותי ואמרו כי אנכי מצילם".
לאור העובדה שמיני התאו לא היו נפוצים במערב אירופה בתקופה זו קשה להניח שהבופאל"ו הוא תאו. מאידך גיסא ייתכן והכוונה לשור הבר (Bos primigenius) שהיה מצוי עדיין באירופה. הקשר בין הצבע האדום לבין תוקפנות השוורים מקובל בתרבויות רבות כמו למשל בשימוש ביריעות בד אדומות במהלך מלחמות שוורים. לאמיתו של דבר השוורים עיוורי צבעים ולכן לא ייתכן שצבע זה מעורר את תוקפנותם. ההסבר להשפעת יריעות הבד בהם משתמשים המטאדורים הוא שהשוורים מגיבים לתנועות הגליות של הבד. ייתכן ובסיפורו של בעל "תוספות יו"ט") תוקפנות השור התעוררה לא בגלל הצבע האדום של המטפחת אלא משום שהיא התנופפה ברוח.
(1) גרסה נוספת היא ברא כלומר "חוץ". תרגום אונקלוס (דברים, יד ה'): "אילא וטביא ויחמורא ויעלא ורימא ותור בלא ודיצא" ואילו בתרגום יונתן: "אילין וטבין ויחמורין יעלין ורימנין ותורי בר ודיצין". ההוכחה לכך ששור הבר הוא בהמה הוא מעצם השם "שור" (משנה שלימה). "תורת חיים" מפרש שההוכחה מהתרגום ולא מהשימוש בשם "שור" שהרי גם איל הבר נקרא חיה למרות שמו. ובלשונו: "מדמתרגמינן תורבצא מין בהמה הוא, לכך מייתי ראיה מן התרגום לפי שהוא מסיני, כדאיתא בפרק קמא דמגילה, ויקראו בספר תורת האלהים זו מקרא מפורש זו תרגום".
(2) רבי שלמה לוריא (המהרש"ל או רש"ל; ה'רע"א 1510 לערך - יב בכסלו ה'של"ד 7 בנובמבר 1573).
מקורות עיקריים:
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 37-40).
יהודה פליקס, החי של התנ"ך – ספר הזואולוגיה המקראית (עמ' 21).
מרדכי כסלו, מריא, על אתר גיליון ג' – תשרי תשנ"ח.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
