חציצת דם בדם
חולין פג ע"ב
"...קא הוי חציצה.
נהי דלמטה - לא אפשר, למעלה - אפשר, ליעביד כסוי! מי לא תניא, רבי יונתן בן יוסף אומר: שחט חיה ואח"כ שחט בהמה - פטור מלכסות, בהמה ואח"כ חיה - חייב לכסות".
משמעות דברי הגמרא שיש חידוש בדין שחט בהמה ואח"כ חיה, שחייב לכסות למרות שאינו מכוסה מלמטה שהרי דם בהמה חוצץ בין דם החיה לבין העפר.
ומסתימת הברייתא עולה שמדובר גם כאשר יש עפר תחת הדם התחתון. וכן משמע מדברי רש"י: "חייב לכסות - ואף על גב דליכא עפר למטה בינו לדם הבהמה", משמע שדוקא בין הדמים אין עפר, אבל תחת הדם התחתון יתכן ויש עפר.
וקשה,
וכי דם חוצץ?! הרי במפורש אמרו במסכת פסחים דף סה ע"ב שדם לח אינו חוצץ?
אלא שפירטו יותר במסכת מנחות דף כא ע"א:
"אמר רב גידל אמר זעירי: דם, בין לח בין יבש חוצץ. מיתיבי: הדם והדיו, והדבש והחלב - יבשין חוצצין, לחין אינן חוצצין! לא קשיא: הא דסריך, הא דלא סריך".
לפי זה מבואר, הברייתא סתמה בשחט בהמה ואח"כ חיה שחייב לכסות ולא חילקה לומר שמדובר רק כשדם הבהמה עדיין לח, אם כן הוא הדין כשדם הבהמה יבש או נסרך למרות שהוא מהוה אז חציצה.
מעתה מבוארת קושיית התוספות:
"שחט חיה ואחר כך בהמה פטור מלכסות - תימה דליגרריה ולכסייה וכן בהמה ואח"כ חיה דליגרריה ולכסייה כדם הניתז ושעל הסכין".
לכאורה אין קושיית התוספות מובנת, הניחא גרירת דם הניתז על הקיר או על הסכין, שהם יבשים, אך כיצד ניתן לגרור ולגרד דם מדם?
אלא שהתוספות הבינו כנ"ל שמדובר שהדם התחתון יבש או נסרך, שהרי רק אז הוא מהווה חציצה. ואז גם ניתן לגרור את הדם הלח מהדם היבש, או לפחות לספוג חלק מהדם הלח שלא דבק בדם שנסרך, ולכסות את אותו חלק לכל הפחות. וכן ניתן לגרור את הדם היבש התחתון ולהסיר מעליו את הדם הלח.
וניתן לתרץ את קושיית התוספות אם נעמיד שהדם התחתון נסרך מעט, אבל עדיין העליון הלח מתערב בתוכו ולא ניתן כלל להפריד ביניהם.
א"נ מדובר בסתם דם הנסרך, והברייתא עוסקת רק בחלק דם החיה שלא ניתן להפריד מדם הבהמה, שכן פשיטא שהחלק הניתן להפרדה חייב בכיסוי כדם הניתז ושעל הסכין.
