תזונה וחובות
חולין פד ע"א
"אמר רב: צריכין אנו לחוש לדברי זקן.
אמר רבי יוחנן: אבא ממשפחת בריאים הוה, אבל כגון אנו - מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנווני.
אמר רב נחמן: כגון אנו - לווין ואוכלין".
רב הגביל את עצמו מאכילת בשר כהוראת רבי אלעזר בן עזריה, שכן בעצמו היה עני, עד שהותרה לו מלאכה בחולו של מועד, במסכת מועד קטן דף יב ע"ב: "ורב מאי טעמא עביד הכי? - אין לו מה יאכל הוה".
אבל כבר רב רמז במילה "לחוש" שדברי רבי אלעזר בן עזריה הנהגת דרך ארץ הם, ואינם הכרחיים תמיד. לכן יתכן והם יוגבלו מסיבות רפואיות.
בדברי רבי יוחנן יש לתמוה, למה אמר שרב ממשפחת בריאים הוה, ולא אמר שהיה בריא בעצמו, וכי מה עניין משפחתו לכאן?
אלא שמוכרת התופעה של נטייה גנטית להשמנה, כאשר מספר בני משפחה מתקשים להרזות. והגוף סופח אליו אז כל שומן וקלוריה ומתקשה לאבדם. ופירוש בריאים פה אינו רק בריאות רפואית, אלא כמו בספר שופטים ג, יז וְעֶגְלוֹן אִישׁ בָּרִיא מְאֹד – תרגם יונתן 'פטים' – מפוטם – "בעל בשר שמן" (מצודת ציון).
ואילו רבי יוחנן שלא היה בעל נטיה זו, היה עליו להזהר שלא להגיע למצב של תת תזונה.
ואמתי הצהיר רבי יוחנן הצהרה זו?
לא היה זה בזמן עושרו בתחילת ימיו, כאמור במדרש תנחומא הישן פרשת כי תשא סימן יט [ובשמות רבה פרשת כי תשא פרשה מז, ה]:
"מעשה היה בר' יוחנן שהלך מטבריא לצפורי והיה ר' חייא בר אבא תלמידו עמו, והיו שניהן מהלכין בדרך, והיה ר' יוחנן רואה כרם, והיה אומר לר' חייא זו היתה שלי, ומכרתי אותה בכך, וכן שדה זיתים שלי היתה, ומכרתי אותה בכך, א"ל ר' חייא ומכל האוסייה (פי' השדות) לא היה לך להניח בזקנותך? א"ל מכרתי דבר ששוה ו' זהובים, וקניתי דבר ששוה מ' זהובים, א"ל ומה לקחת, א"ל מכרתי דבר שדות וכרמים שנבראו לו' ימים, וקניתי תורה שנבראת למ' יום".
ולא היה זה בסוף ימיו, "דבעל בשר הוה" (מסכתות ברכות דף יג ע"ב; ונדה דף יד ע"א).
אלא בזמן תלמודו בישיבה, כשהיה עני מרוד, במסכת תענית דף כא ע"א:
"אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא (עניוּת. רש"י), אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין (דברים ט"ו) אפס כי לא יהיה בך אביון".
ואף דברי רב נחמן צריכים תלמוד. וכי להוט לבשר היה עד שנצרך אפילו ללוות ולאכול? הרי בהמשך הגמרא הטיף בנו לצניעות מהרבות בשר, למרות שהיה מאוחר בדור מאביו: "אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תן חַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ (משלי כז, כז) מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין". ובודאי ראה הנהגת חינוך זו בביתו.
(המילה 'תן' אינה מהפסוק אלא היא מדברי מר זוטרא המבאר את משמעות הפסוק).
אלא שרב נחמן אמר במסכת בבא קמא בסוף דף עא: "...והאי דלא אמרי לך באורתא, דלא אכלי בשרא דתורא". כלומר, שהכיר בעצמו שאין שכלו מחודד ומיושר להשכיל בתורה אלא כשאוכל מבשר השור. מעתה מובן הוא שיזלזל בהנהגות הראויות לחיי שעה כדי לדבוק בחיי עולם.
אבל בלא צורך כזה, כתב במשנה ברורה סימן רמב ס"ק ד' שיש ליזהר שלא לבזבז בהוצאות וללוות. והוסיף בשער הציון שם אות יג, "ובעונותינו הרבים, יש אנשים שמהפכין הסדר ובאין על ידי זה לידי גזל וחלול השם".
