צאן או שדה?
חולין פד ע"א
"(משלי כז, כו) כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ - מגז כבשים יהא מלבושך.
(שם) וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים - לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים, ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה.
(שם פסוק כז) וְדֵי חֲלֵב עִזִּים - דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו".
וקשה הרי אמרו במשנה במסכת כתובות דף עט ע"א: "נפלו לה כספים - ילקח בהן קרקע". ומבואר בגמרא שקונים את הדבר הרווחי ביותר. ולמה לא העדיפו לקנות צאן כדברי גמרא דידן?
שתי תשובות בדבר:
א) גם במקום שהצאן רווחי מהקרקע, וכדברי רבי יוחנן בעמוד ב: "הרוצה שיתעשר - יעסוק בבהמה דקה", בקניית נכסי מילוג לאשה קיימת הגבלה נוספת, וכלשון הרמב"ם הלכות אישות פרק כב הלכה לג: "אין לוקחין אלא דבר שגזעו מחליף שמא יאכל הכל ונמצא הקרן אבד". והצאן עלול למות, מה שאין כן קרקע.
ב) פירש רש"י:
"כבשים ללבושך - מקרא הוא בספר משלי, קנה לך צאן ויהא לך הגיזין ללבוש.
ויקח עתודים - צאן שיש לו מהם חלב לפרנסה וגיזין ללבוש.
דיו לאדם - הכי משמע די חלב עזים די לך בחלבם ולא תשחטם ותאכלם".
מכל דברי רש"י עולה שלא מדובר פה ברווח הכלכלי גרידא, אלא ברווח שיפיק לביתו מהחלב והגיזה. ורווח זה חשוב ומומלץ על פני רווח כסף לבדו.
ונקודה נוספת יש לבאר בדברי הגמרא: "וְדֵי חֲלֵב עִזִּים - דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו" – אף שחלב כבשים ופרות מזין יותר מחלב עזים, דיו לאדם שיתפרנס אפילו מחלב גדיי העזים הצעירים שבתוך ביתו, ויסתפק בכך ולא ירדוף אחר המותרות.
