סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

 

שלש מאות כהנים

חולין צ ע"ב

 
"תנן:
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון הסגן:
פרוכת - עוביה טפח,
ועל שבעים ושנים נירים נארגת,
ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין;
ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה,
ומשמונים ושתי רבוא נעשת,
ושתים עושים בשנה,
ושלש מאות כהנים מטבילין אותה".


פירש רש"י: "שלש מאות כהנים – גוזמא".

לדעתו דוקא מספר הכהנים הוא הגוזמא, כפי שהמספר שלש מאות ציין גוזמא בסמוך במספר הכורים שבתפוח. וכמו שמצינו גם במספר שלש עשרה שרגיל לציין גוזמא, כדברי רש"י במסכת שבת דף קיט ע"א: "וגוזמא בעלמא הוא, כלומר: הון עתק מאד, כך פירש רבינו הלוי, וכן בכל מקום, כגון תליסר גמלי ספיקי טריפתא (חולין צה, ב), וכן תליסר טבחי דלעיל".
טעם נוסף לדברי רש"י, שאילו היו שלש מאות כהנים, היו צריכים לעמוד בצפיפות יתירה בכדי להטבילה. שכן אמרו במסכת סוכה דף ז ע"ב "גברא באמתא יתיב", כלומר שרוחב אדם ששה טפחים, ואילו לכל כהן היו רק שני טפחים כנגדו בפרוכת, כדלקמן.

והגר"א חלק על רש"י כמובא בשמו בספר קול אליהו על שמות פרק כה, י:
"במס' שקלים (פ"ח מ"ה) פרוכת ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה וכו' ושלש מאות כהנים מטבילין אותה, ויש לבאר דהנה הפרוכת ארכה ארבעים אמות ורחבה כ' אמות א"כ הו"ל סביב ק"כ אמה. ואמות כלים בת ה' טפחים, והו"ל סביב ת"ר טפחים, ומדרצו הכל לזכות בהמצוה, אחזוהו שלש מאות כהנים כל אחד בב' ידיו דהו"ל נמי ת"ר טפחים, דיד הוא טפח, ומה שאמרו חז"ל במס' חולין (דף צ' ע"ב) גבי פרוכת, גוזמא, ע"כ צ"ל דהגוזמא הוא מה שהי' משמונים ושתים ריבוא. (תפארת ישראל על המשניות. שו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"ג סי' נ"ב)".

שאל שכני ר' שלום וילק, שנפחה של הפרוכת לדעת הממעיט היה שמונה על שמונה מאות על אלף ושש מאות סנטימטר. וכאשר היתה כולה ספוגה במים משקלה היה כעשרה טון, שהם כשלשים וארבעה קילו לכל כהן. וכיצד יכלו הכהנים להעלותה כך כשידיהם מושטות לפנים, ועוד שהם עומדים צפופים זה למעלה מזה. ועוד שהיו צריכים לקפלה כשהיו מטבילים אותה בים של שלמה שבעזרה, כדברי התפארת ישראל - יכין במסכת שקלים פרק ח משנה ד, שהרי הפרוכת היתה גדולה ממנו.

אלא שגם זו ראיה לדברי הגר"א שלא ניתן היה למעט בכהנים המטבילים.
ואפשר שכשהיו מוציאים אותה מהמים היו סוחטים חלק חלק ממנה ומוציאים ומחזיקים אותו חוץ למים.
גם אפשר שלא כדברי כדברי התפארת ישראל, שהיו מטבילים על רצפת העזרה, שהיו יוצקים לשעה מחיצה של טיט כמידתה, ומתמלאת מי גשמים.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר