אומה זו כגפן נמשלה
חולין צב ע"א
"אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה:
זמורות שבה - אלו בעלי בתים,
אשכולות שבה - אלו תלמידי חכמים,
עלין שבה - אלו עמי הארץ,
קנוקנות שבה - אלו ריקנים שבישראל.
והיינו דשלחו מתם: ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא".
פירש רש"י:
זמורות שבה אלו בעלי בתים - דמה הזמורה הזו מוציאה לולבין ועלים ופרי והוא עיקר הגפן כך בעלי בתים גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים ממונם למלכות בשביל אחיהם ומתקיימים על ידם.
עלין - שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלים.
קנוקנות - וידייל"ש דלא חזו למידי.
בעלי בתים, הם הטייקונים והעשירון העליון, הנושאים בעיקר נטל המיסים והחזקת המלכות, העניים, ותלמידי חכמים. לכן נמשלו לזמורות הנושאות את כל חלקי האשכול.
עמי הארץ, הם מעמד הביניים הנושאים בעיקר נטל העבודה וקיום האומה הגשמי. ונמשלו לעלים המגינים בפועלם על תלמידי החכמים.
הריקנים הם העשירונים התחתונים, שאינם מביאים תועלת, כדברי רש"י – דלא חזו למידי. וכן משמע בדברי הגמרא: ליבעי רחמים איתכליא על עליא. על עליא בלבד ולא על קנוקנות.
אלא שלפי זה קשה:
א. לשם מה נבראו אותם הריקנים, וכי ברא הקב"ה דבר אחד בחינם?
ב. למה הוזכרו אלו בכלל אברוני הגפן אם אין בהם צורך?
ג. הלא אמרו בויקרא רבה פרשת אמור פרשה ל סימן יב: "וערבי נחל אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים". כלומר שגם אותם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים בכלל ישראל הם, ובלעדיהם אין האומה שלימה, שהרי ארבעת המינים שבלולב מעכבין זה את זה (מסכת מנחות פרק ג משנה ו).
אלא מבואר במקום אחר (מסכתות ברכות דף נז ע"א; ועירובין דף יט ע"א) "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון".
ומצוות הריהן מגנות ומצילות (מסכת סוטה דף כא ע"א).
הוי אומר שגם הריקנין בכלל העלים הם, שמגינים על האשכולות, בין מועט בין רב.
וגם עליהם ביקשו רחמים בכלל עליא, שיגנו על איתכליא.
רש"י כאן פירש על קנוקנות – "דלא חזו למידי", וכוונתו שאינם ראויים לפירות או לצל. אולם לא לחינם נבראו, תפקיד הקנוקנות ללפף את הגפן להדלותה וליצבה. וכך הריקנים שאין בידם להעניק לאחרים מתנה ניכרת, עדין תפקיד רב להם להגדיל את העם וליצבו.
