רוח רעה
חולין קז ע"ב
"תני דבי מנשה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אשה מדיחה את ידה אחת במים ונותנת פת לבנה קטן, אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו.
אמר אביי: התם משום שיבתא".
כתב תוספות ד"ה התם משום שיבתא:
"ושיבתא דהכא יש לפרש כמו שפירש ר"ח שהוא רוח רעה השורה על האוכל כשבא ליתן הפת לתנוק בן ד' וה' שנים וחונקת אותו אם לא נטל ידיו באותה שעה, אף על פי שנטל שחרית.
ומה שאין אנו נזהרים עכשיו מזה לפי שאין אותה רוח רעה מצויה בינינו כמו שאין אנו נזהרין על הזוגות ועל הגילוי".
כך כתב גם התוספות במסכת יומא דף עז ע"ב שנערך בידי המהר"ם מרוטנבורג.
לדברי תוספות אין חובה להזהר מהרוח הרעה במקום שאינה שכיחה. דבריו הובאו במגן אברהם סימן קעג ס"ק א.
עוד משמע מהתוספות שסתם רוח הרעה של שחרית היתה שכיחה אצלם, לכן היו מקפידים על דברי רבי מונא משום רבי יהודה במסכת שבת דף קח ע"ב: "יד לעין - תיקצץ, יד לחוטם - תיקצץ, יד לפה - תיקצץ, יד לאוזן – תיקצץ". ופירש שם רש"י: "יד לעין - שחרית, קודם שיטול ידיו. תיקצץ - נוח לו שתקצץ, שרוח רעה שורה על היד ומסמתו, וכן כולן".
גם בזמננו מצוי מאוד ששיפשוף העינים לפני נקיונם שחרית גורם לדלקות. וכן לפטרת בפנים האוזן.
מכל מקום, בהערותיו למשנה ברורה הביא הרב אביגדור נבנצל בשם הגרש"ז אוירבך שאין להקפיד כל כך לעניין הליכה ארבע אמות לפני נטילת שחרית, כי יש מסורת שהגר"א אמר לאחר מותו של גרף פוטוצקי שחלשה רוח רעה.
