רבין לא אכל, בת ת"ח, דקל ותמר
חולין קי ע"א
"רבין ורב יצחק בר יוסף איקלעו לבי רב פפי, אייתו לקמייהו תבשילא דכחל, רב יצחק בר יוסף - אכל, רבין - לא אכל; אמר אביי: רבין תכלא אמאי לא אכל? מכדי, דביתהו דרב פפי - ברתיה דר' יצחק נפחא הואי, ורבי יצחק נפחא מריה דעובדא הוה, אי לאו דשמיע לה מבי נשא לא הוה עבדא!
בסורא לא אכלי כחלי, בפומבדיתא אכלי כחלי; רמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא, איקלע לסורא...".
למה באמת לא אכל רבין? הרי צודק אביי שלא היה מקום לפקפק בכשרות תבשיליה של בת רבי יצחק נפחא!
אלא שלכן הסמיכה הגמרא את המעשה הבא, ופתחה בהקדמה: "בסורא לא אכלי כחלי, בפומבדיתא אכלי כחלי". הקדמה זו אינה באה רק לתת רקע למעשה הבא, אלא גם להסביר למה לא אכל רבין – לא משום שלא סמך על תבשיל אשת חבר בת ת"ח, אלא משום שהיה נוהג כבני סורא שלא היו אוכלים כחל כלל. ואפשר שאביי שהקשה עליו לא הכיר את אותו המנהג.
בתוך הדברים ציין אביי שאשתו של רב פפי היא בתו של רבי יצחק נפחא ובודאי שמעה ממנו שהדבר מותר.
דומה לזה במסכת ביצה דף כט ע"ב:
"דביתהו דרב אשי נהלא קמחא אגבא דפתורא, אמר רב אשי: הא דידן - ברתיה דרמי בר חמא, ורמי בר חמא מרא דעובדא הוה, ואי לאו דחזיא מבי נשא לא הוה עבדא".
וקשה, מניין שאשת רב פפי למדה זאת מאביה? אולי לא שמעה מאביה דבר בעניין זה אלא למדה זאת רק מבעלה? או אולי שמעה בקול בעלה שחלק על אביה?
אלא שאמרו במסכת פסחים דף מט ע"א:
"תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. שאם מת או גולה - מובטח לו שבניו תלמידי חכמים. ואל ישא בת עם הארץ - שאם מת או גולה בניו עמי הארץ".
הוי אומר שהתועלת בבת תלמיד חכם היא אם נוצר מצב שהאב אינו יכול לחנך וללמד את בניו.
אולם בסוגייתנו מבוארת תועלת נוספת שיש בבת ת"ח.
שכן אמרו במסכת יבמות דף סג ע"א: "ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב: (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו? זכה - עוזרתו, לא זכה - כנגדו".
כלומר שהאשה היא או עוזרת לו, או נגדו. אך קשה, הרי לשון הפסוק שהיא גם עזר וגם כנגדו!
בדומה לכך אמרו על הגאולה במסכת סנהדרין דף צח ע"א: "אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב בְּעִתָּהּ, וכתיב, אֲחִישֶׁנָּה! זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה".
והובא בספר קול התור שאמר הגר"א שמפשט הפסוק (ישעיהו ס, כב) אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה עולה שבפועל יתקיימו שני המצבים, התפרצויות של אֲחִישֶׁנָּה בתוך הגאולה שבזמנה המיועד – בְּעִתָּהּ.
אם כן עזרת האשה היא דוקא בכך שהיא "כנגדו", שהרי (מסכת נגעים פרק ב משנה ה) "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו", ונחוצים לו זוג עינים נוספות שיראו את נגעיו ויעירו לו על כך. וכמו שטען רבי יוחנן כלפי רבי אלעזר במסכת בבא מציעא דף פד ע"א: "{וכי} את כ{מו} בר לקישא?! בר לקישא - כי הוה אמינא מילתא - הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפרקינא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא. ואת - אמרת תניא דמסייע לך, אטו לא ידענא דשפיר קאמינא?!".
מעתה מבואר העולה מסוגייתנו – בת ת"ח אינה רגילה לקבל את פסקי בעלה הת"ח כמובנים מאליהם. היא תמיד תְּאַמֵּת את דבריו וּתְעַמֵּת אותם עם מה שלמדה בבית אביה. ודוקא כך ירויח בעלה שלא יכשל בדבר הלכה.
במעשה הבא הוזכר רמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא.
מה אם כן היה שמו של אביו, תמרי או דיקולי?
אלא שהיה נקרא גם תמרי וגם דיקולי, שכן שני שמות אלו משמעותן אחת – עץ הדקל הוא המניב תמרים.
היום השם דקל משמש גם עבור מיני עצים שאינם מניבים פירות (הניתנים לאכילה), אולם בלשון הגמרא הדקל הוא עץ התמרים. כגון במסכת קידושין דף ט ע"א: "ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי מדקלא", ובמסכת כתובות דף עט ע"ב: "דקל לפירותיו".
