אור לציון
הרב יהודה זולדן

מורא מקדש, כניסה ועליה להר הבית כיום

במשנה נאמר: "לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה - מקל וחומר". אם אסור להכנס בנעלו, שאין בזה בזיון, קל וחומר שאסור לירוק. איסורים אלה נלמדים מהאמור בפרשת קדושים: "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל), כאמור בספרא (קדושים ג, ז; יבמות ז ע"א): "מורא האמורה במקדש - לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש. ...ואין לי אלא בזמן שבהמ"ק קיים, בזמן שאין בהמ"ק קיים מנין? ת"ל: 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו', מה שמירה האמורה בשבת לעולם, אף מורא האמורה במקדש לעולם". באשר לזמן החורבן נאמר גם בסוגייתנו (ברכות סב ע"ב): "אמר רב ביבי אמר רבי יהושע בן לוי: כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה - כאילו רוקק בבת עינו, שנאמר: 'והיו עיני ולבי שם כל הימים' (מלכים א ט, ג)". קדושת המקום היא אף לאחר חורבנו, ומורא מקדש נוהג גם כעת. כך כתב הרמב"ם (הל' בית הבחירה ז, ז): "אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו. לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם...". מצות מורא מקדש היא להיכנס להר במקומות המותרים ולנהוג בו בקדושה וביראה כנדרש.

כיון שלא ניתן להיטהר מטומאת מת, מאחר ואין בידינו אפר פרה אדומה, לא ניתן להכנס לשטח העזרה- מחנה שכינה, ומדרבנן גם לא לחיל, השטח שהקיף את העזרות. המגן אברהם (אורח חיים סימן תקסא, ס"ק ח; משנה ברורה שם ס"ק ה) כותב: "דברי הרמב"ם (הל' בית הבחירה ו, יד) שרירין וקימים, והנכנס עתה למקום המקדש חייב כרת, שכולנו טמאי מתים". הראב"ד שם חלק על הרמב"ם וסבר שאין קדושה כיום במקום המקדש: "ולפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת", אך הראי"ה קוק (שו"ת משפט כהן סימן צו), האריך לדון בשיטות הרמב"ם וראשונים אחרים האוסרים לעלות להר, וכתב שהראב"ד סובר שאין חייב כרת, "אבל איסור לאו ועשה (דקדושת מחנות), איכא בהא גם לדידיה" (שם עמ' קצח). כשפלוני, בעל זכויות רבות בהקמת ישובים בארץ, נכנס להר הבית בחושבו בטעות שהדבר מותר, כתב הראי"ה קוק (אגרות ב עמ' רפה): "פגימה אחת בקדושת בית חיינו, עולה לנו על מליונים של ישובים".

מטומאות אחרות (נדה, יולדת, קרי, זב, זבה) ניתן להטהר, וללכת במסלול עוקף מצד דרום מערב ומצפון כ-12 מטר מהרמה המוגבהת עליו בנוי כיפת הסלע, שם כנראה היה החיל, ובצד מזרח מקום בו היה עזרת נשים וסביבה החיל, בשביל הצמוד לחומת ההר בפנים. בדורנו, עסקו מספר רבנים בסוגיות הקשורות לזיהוי המקומות בהר, ודרכי הכניסה אליו, וכן בסוגיות הלכתיות הקשורות לכך (הרב שלמה גורן, "הר הבית"; הרב זלמן קורן "בחצרות בית ה'", ועוד). הרב גורן, ראה בעליה להר הבית במקומות המותרים, מרכיב משמעותי בשמירת הריבונות של עם ישראל על ההר, ואמצעי למנוע את השתלטות המוסלמים עליו (הר הבית, עמ' ל-לה). יש הרואים בעליה כיום במקומות המותרים, קיום מצות שמירת מקדש, מורא מקדש, צפיה לחידוש עבודת הקרבנות, מצות תפילה בהר, ביטוי לאבלות על החורבן, ואפשרות לקיים שם מצוות זכר למקדש (הרב יצחק שפירא והרב יוסי פלאי, "הנעלה בהר ה'?", אל הר המור, עמ' נו-סד). אכן יש העולים כיום בטהרה להר הבית במקומות המותרים, ולומדים על המקומות המיוחדים בו, על המצות שמתקיימות במקדש, ועוד (הרב ישראל אריאל, "איגרת לרבנים חותמי הכרוז", קול מהיכל, א [שבט תשס"ה], עמ' כ-כו). מדי ערב ראש חודש נוהגים רבים לקים סיבוב שערים.

אמנם במהלך הדורות אסרו רבנים לעלות להר מחשש שההמון לא יזהרו בדיני הטהרה, ויזלזלו בקדושת המקום, ומאחר ולא היה ידוע היכן הם המקומות אליהם ניתן להכנס. גם לאחר כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים, קראו רבנים, "שבל יהין איש ואשה להכנס לכל שטח הר הבית". בין החותמים על הקריאה: הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יצחק נסים, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב צבי יהודה קוק, הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב שאול ישראלי, ויבל"א הרב אליעזר ולדנברג, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף, ועוד. (הרבנות הראשית לישראל- 70 שנה לייסודה, עמ' 782). גם בחודש אב תשס"ד חזרו רבנים על קריאה זו, ובהם הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, על אף שהם מעירים על ההזנחה והפגיעה בהר.
הראי"ה קוק (שו"ת משפט כהן סימן צו עמ' רד) כתב עוד: "הרחיקו אותנו חז"ל מלהתקרב אליו, אפי' לשם רנה ותפלה, שאין הריוח הזה כלום לגבי ההפסד של גסות הלב במקום המקודש הזה, והננו עומדים ביראה מרחוק ומצפים לחסד ד' שישוב ירחמנו ויאר לנו באור גאולה שלמה, שנזכה על ידה לטהרה גמורה, באופן שנוכל להתקרב לבית תפארתנו בכל מדת הקדושה הראויה לו". תפילה במקום המקדש היא איננה כמו תפילה בבית כנסת, מקדש מעט. המקדש הוא מרכז הקודש של העם כולו, ועבודת ה' היא ברובד וברמה רוחנית גבוהה יותר. לא יחידים שישאפו לכך אף אם הם רבים, יעוררו את האומה להגיע למדרגה זו, אלא ע"י לימוד והבנה של מדרגת המקדש והלכותיו, ומתוך הכנה והתקדמות של כלל האומה למעלות אילו (הרב שלמה אבינר, שלהבתיה, עמ' 90-7).

יוצא לאור על ידי: מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, בשיתוף מכון "משפטי ארץ", עפרה
המערכת: הרב אברהם גיסר -מכון "משפטי ארץ", עפרה
הרב יהודה זולדן – ישיבת ההסדר נוה דקלים- גוש קטיף
אלחנן גלט- מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, רמות שפירא
בסוגיות: ארץ, מדינה, צבא, ומקדש