הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "אמר רב... אמר רב..." / "לא בשמים היא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קכד ע"א

גמ'. אמר עולא אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא פלטתו חיה, אבל פלטתו סכין - בטיל.
אמר ליה רב נחמן לעולא: אמר רבי יוחנן אפילו כתרטא? אמר ליה: אין; ואפילו כנפיא? א"ל: אין,
א"ל: האלהים! אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה!
כי סליק רב אושעיא אשכחיה ליה לרבי אמי, אמרה לשמעתיה קמיה: הכי אמר עולא והכי אהדר ליה רב נחמן, א"ל: ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא, מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן?
זמנין אשכחיה דיתיב וקאמר לה אסיפא: היו עליו שני חצאי זיתים - מטמאים במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר: לא במגע ולא במשא
א"ר יוחנן: לא שנו אלא פלטתו חיה, אבל פלטתו סכין - בטיל, א"ל: מר אסיפא מתני לה? א"ל: אין, ואלא עולא ארישא אמרה ניהליכו? א"ל: אין; א"ל: האלהים! אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה! כי אתא רבין וכל נחותי אמרוה ארישא.

יש כאן בגמרא דיון נרחב אודות השאלה מה אמר בדיוק רבי יוחנן. ובדרך אגב ניתן ללמוד מסוגיה זו כמה עקרונות:

1.
כל ביטוי בש"ס של "אמר רב... אמר רב..." [דיוק במסירה] משמעותו, שהחכם המאוחר מוסר במדוייק את דברי הרב המוקדם. [ולכן יש כאן "ויכוח"], אולם דיוק הדברים הוא לגבי הדברים [=המילים] עצמם ולא הקשרם. כלומר, לא ברור האם דברי רבי יוחנן נאמרו על הרישא או על הסיפא.

2.
מהביטוי "א"ל: האלהים! אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה!" משמע לכאורה שלאמירה ישירה של חכם יש יותר תוקף מאשר התוקף שיש לאמירה שאומר תלמיד בשמו של רבו - "אמר רב... אמר רב...".

3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג:

... ולדידי אפשר דמזה הטעם עצמו הוא דאמר ר' אמי לר' אושעיא בפרק העור והרוטב [חולין דף קכ"ד א' האלהים אם אמר לי יהושע בן נון משמיה (דר' יוחנן) לא צייתנא ליה
דכיון שהיה אותו הדבר קשה בעיניו הוה חייש לטעות השומע

הוא מסביר שבאמת במקרים חריגים חכם יכול להעלות ספק אם מסורת שהוא שומע אמנם נאמרה באופן מפורש מהחכם אליו מתייחסת השמועה.

4.
ל"יהושע בן נון" אין "זכויות יתר": לפי הסבר אחד בפרשנים ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נח] כוונת רב אמי היא, שאין הכרח לקבל את נבואת יהושע בן נון אם יאמר בנבואה, שדברי רבי יוחנן מוסבים על הרישא, מפני הכלל של "לא בשמים היא" אפילו שלא מדובר בקביעת הלכה אלא בקביעת "מציאות" – עובדה הסטורית – מה אמר רבי יוחנן ועל איזה חלק במשנה מוסבים דבריו.

4.1
ואחרים סוברים שבמקרה כזה היינו שומעים ליהושע בן נון, אלא שבסוגייתנו מדובר שרבי אמי טוען שלא נקבל את ההכרעה שהלכה כרבי יוחנן רק בגלל שיהושע בן נון מסר הלכה בשמו.

5.
ומובא ברמב"ם כדעה הראשונה.
הקדמת הרמב"ם למשנה :

וכך אומרים חז"ל האלקים אלו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא הוה ציתנא ליה ולא שמענא מניה,

משמע [מכל דבריו שם] שהוא מפרש בסוגייתנו כדעה הראשונה שהבאנו לעיל.
"אמר לי יהושע בן נון" - מופע יחידאי בש"ס