סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: רבי יוחנן ואביי / "מאן תנא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קכה ע"א-ע"ב


גמ'. נוגע - אין, אבל מאהיל - לא. היכי דמי? אי דאיכא כזית בשר - באהל נמי ליטמא! דליכא כזית בשר, ואי דאיכא כזית מוח מבפנים - טומאה בוקעת ועולה, באהל נמי ליטמא! דליכא כזית מוח בפנים; ואי מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ, אבר מעליא היא, באהל נמי ליטמא!
אמר רב יהודה בריה דרבי חייא זאת אומרת: מוח בפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ. במאי אוקימתא - דליכא כזית, אי הכי, במוקדשים אמאי מטמא? ותו, קולית נבלה וקולית השרץ כי ניקבו אמאי מטמאו? הא לא קשיא, רישא - דליכא כזית, סיפא - דאיכא כזית, ומאי קמ"ל? מילי מילי קא משמע לן, רישא קמ"ל - דמוח מבפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ, מוקדשין מאי קמ"ל? שימוש נותר מילתא היא, דאמר מרי בר אבוה אמר רבי יצחק: עצמות קדשים ששימשו נותר - מטמאין את הידים, הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור, נבלה אע"ג דאיכא כזית, ניקבה - אין, לא ניקבה - לא;
אביי אמר: לעולם מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ, והכא במאי עסקינן - בששפה, וכדרבי אלעזר, דא"ר אלעזר: קולית ששפה לארכה - טמאה, לרחבה - טהורה, וסימניך: דיקלא;
ורבי יוחנן אמר: לעולם דאיכא כזית, ומוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ, ומאי נוגע דקתני - מאהיל; ואי מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ, קולית נבלה וקולית השרץ כי לא נקבו אמאי טהורים? אמר רבי בנימין בר גידל אמר ר' יוחנן: הכא במאי עסקינן - כגון דאיכא כזית מוח המתקשקש, גבי מת - טומאה בוקעת ועולה, נבלה כיון דמתקשקש הוא, ניקבה - אין, לא ניקבה - לא;
...
ומאן תנא דקרי לאהל נוגע - ר' יוסי היא, דתניא, ר' יוסי אומר: מלא תרווד רקב - מטמא במגע ובמשא ובאהל, בשלמא במשא ובאהל, הא - קא טעין ליה לכוליה, והא - קא מאהיל אכוליה, אלא נוגע, הא לא נגע בכוליה! אלא לאו ש"מ: מאי נוגע - מאהיל; והא קתני נוגע והא קתני מאהיל! אמר אביי: למטה מטפח - אהל נגיעה, למעלה מטפח - אהל גרידא, רבא אמר: אפילו למעלה מטפח נמי אהל נגיעה הוא, והיכי דמי אהל גרידא - בהמשכה; אמר רבא, מנא אמינא לה

 

1
הגמרא הקשתה על המשנה והביאה 3 הסברים.

2.
שואלים הפרשנים מדוע הסברו של אביי לא מופיע אחרון בהתאם לסדר הכרונולוגי: "רב יהודה"; "רבי יוחנן"; "אביי" ? ["מתיבתא", הערה לא].

3.
ונראה ליישב זאת על פי מה שמסביר ב"מתיבתא", שם, בהערה לו, שגם אביי מעמיד את המשנה כרב יהודה, שברישא מדובר כשאין בעצם כזית ולכן אין העצם מטמא באוהל, ובסיפא מדובר שעש בה כזית מוח, ואילו רבי יוחנן מסביר, שכל המשנה מדברת כשיש בתוך העצם כזית מוח. כלומר, ומפני שדברי אביי קשורים לדברי רב יהודה לכן דבריו הובאו אחריו ולפני רבי יוחנן.

4.
כמו כן ניתן לומר שהלכה כרבי יוחנן – כך משמע ברמב"ם - [למרות שאביי הוא "בתראי"], ולכן דבריו נכתבו בסוף.

5.
ומדוע הלכה כרבי יוחנן? יתכן מפני שהגמרא מביאה סיוע לדבריו ממשנה, שטומאת אוהל קרויה "מגע".

5.1
הגמרא דוחה את הסיוע לרבי יוחנן מאותה משנה וקובעת שיש סיוע לרבי יוחנן משיטת התנא "רבי יוסי".

6.
ומכיון שהגמרא דנה בהרחבה בשיטת רבי יוחנן משמע שכך היא פוסקת ["מדשקיל וטרי אליביה"].
ובהסבר דברי רבי יוחנן [ורבי יוסי באותה משנה] מצטרף הסברו של אביי עצמו. ויתכן שאביי מסכים בסופו של דבר לשיטת רבי יוחנן גם בהסבר משנתנו [מחלוקת בדבר – "מתיבתא", הערה יב]– ולכן "רבי יוחנן" מובא בסוף שלושת התרוצים למשנה – כי הלכה כמותו.

7.
תוס' בתחילת הסוגיה אומר, שאולי לא נראה להעמיד את משנתנו כרבי יוסי שגם אם יש מוח בעצם לא אומרים שטומאה בוקעת ועולה. ושואלים ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סט]: הרי הגמרא בעצמה אמרה בעמוד ב: "ומאן תנא דקרי לאהל נוגע – רבי יוסי, דתניא...", והרי הביטוי "מאן תנא" מלמד – בכל הש"ס – שהגמרא מעמידה משנה מסויימת בשיטת תנא מסויים. ועונים, שזו הלכה למשה מסיני – לגבי הדין המסויים, שטומאה לא בוקעת ועולה.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר