הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
האם חי יכול להיווצר מדומם?
חולין קכו ע"ב
סוגיה זו מהווה נקודת מפגש מעניינת מאוד בין התורה והמדע. המשנה, העוסקת בענייני טומאה וטהרה, דנה בדינו של אדם שנוגע בשרץ אשר נמצא באמצע תהליך ההתהוות שלו. המשנה יוצאת מנקודת הנחה שהעכבר הזה נוצר מן האדמה, ודנה מה דינו של אדם שנוגע בו כאשר הוא עדיין לא התפתח לגמרי, וחלקו בשר וחלקו אדמה:
1. משנה חולין פרק ט משנה ו
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה, הנוגע בבשר – טמא, באדמה – טהור. רבי יהודה אומר: אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא.
וכמובן שכל מי שקורא את הדברים תמה האם ישנו יצור כזה שנוצר מן האדמה. גם הרמב"ם, גדול הרופאים, בעת שפירש את המשנה, היה ער לכך שמציאות כזו נראית בלתי אפשרית על פניה, ולכן הוא כתב כך:
2. פירוש הרמב"ם על המשנה חולין פרק ט משנה ו
והתהוות העכבר דוקא מן העפר עד שימצא מקצתו בשר ומקצתו טיט והוא מתנועע כולו הוא ספור מפורסם מאד ואין מספר לרבים אשר אמרו לי שראו אותו, ומציאות בעל חי כזה הוא דבר מפליא שאין לדעת לו הסבר כלל.
יתרה מזו: הגמרא אף השתמשה ביצור הזה כהוכחה לאפשרות שתהיה תחיית המתים, כאשר אחד המינים טען שהדבר הזה בלתי אפשרי:
3. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין צא, א
אמר ליה ההוא מינא לרבי אמי: אמריתו דשכבי חיי, והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי? - אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר, הלכו ובנו אותו. לימים נפלו. אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולין. כעס עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר - בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה! ואם אי אתה מאמין - צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה - עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות.
בהתחלה הסביר המין לר' אמי שאם אתה מאמין שהקב"ה ברא את העולם יש מאין, ודאי קל לך יותר להאמין שהוא יכול להחיות מתים. אח"כ הוא הוכיח לו מהמציאות, שאתה יכול לראות בעיניך איך עפר הופך לחיים, ביצירת אותו עכבר.
גם בעל ה'תפארת ישראל' הבין שהדברים הללו נראים תמוהים מאוד, ולכן הוא הביא גם ראיה מספרי החוקרים הגויים שהוכיחו שאכן אפשרות כזו קיימת:
4. תפארת ישראל (ר' ישראל ליפשיץ, המאה ה-19, גרמניה), בועז, חולין ט, ו
והתוספות יו"ט כתב כאן שזה טענה גדולה נגד מאמיני הקדמות. ולכאורה תמוה, דהרי הכא יש מיש הוא, ומה זו ראיה למאמיני התחלה שאומרין שהכל נברא יש מאין? אבל נראה לי דרצה לומר דהרי הדומם אין בו שום חיוּת, ואעפ"כ יתהווה ממנו חי, וזה דוגמת מעשה בראשית שנוצרו כולם מהאדמה וכמו שכתוב "תוצא הארץ נפש חיה למינה". ומאמיני הקדמות שכופרים בתורה אומרים שכך היה לעולמים - חי מוליד חי. אולם אין להביא ראיה מכל ביצה, שאפרוח נולד מדומם, דהתם הך דומם גופיה יצא מחי.
ואני שמעתי אפיקורסים מלגלגין על בריה זו שנזכרת כאן ובסנהדרין ומכחישים ואומרים שאינה במציאות כלל. לכן ראיתי להזכיר כאן מה שמצאתי כתוב בספר אשכנזי שחיבר חכם אחד מפורסם בחכמי האומות, ושמו לינק, בספרו הנקרא אורוועלט חלק א' עמוד 327 שנמצא בריה כזאת בארץ מצרים במחוז טהעביס, ונקראת העכבר ההיא בלשון מצרים דיפוס יאקולוס, ובלשון אשכנז שפרינגמויז, אשר החלק שלפניה ראש וחזה וידיה מתוארים יפה, ואחוריה עדיין מגולמים ברגבי ארץ, עד אחר איזה ימים תתהפך כולה לבשר. ואומר: מה רבו מעשיך ה'.
הבעיה הראשונה באפשרות להבין שעכבר נוצר מעפר היא הגבול הברור, לכאורה, שבין החי והדומם. העכבר הזה מעיד על כך שהחי יכול להיווצר מן הדומם, ולכן אומר בעל ה'תפארת ישראל' שזו ראיה לבריאת העולם, שגם בה נברא החי מהדומם.
בשנת תשכ"ט, כאשר נחתו האסטרונאוטים הראשונים על הירח, כתב הרב מנחם מנדל כשר, מאמר בשם האדם על הירח לאור האמונה, ובו הוא דן בהשלכות האמוניות של העובדה שהירח הפך להיות בר השגה. בין השאר הוא דן שם על הגבולות שבין החי והדומם, ואלו דבריו:
5. האדם על הירח (הרב מנחם מנדל כשר, המאה ה-20, ארה"ב), עמוד 48
ויש להביא סמך לשיטה הנ"ל שיש נפש ובחינה של כח חיים לדומם מהעובדא שבשנת תרע"ה נתגלה בעולם המדעי בחכמת ביולוגיה דבר נפלא מאד, "וירוס" הנקרא בקטריופג קטן מאד, ונראה רק דרך מיקרוסקופ האלקטרוני. אין לגלות בו שום סימני חיים, מחוסר פעילות, אין לו צורך בחמצן או מזון אחר, אינו מפריש כלום ואינו מתרבה והרי הוא כדומם, "אך כשהוא בא במגע עם תא חיידק חי הוא הופך לגורם ביולוגי פעיל ביותר, שמחולל תור כדי דקות אחדות מהפכה גמורה בחילוף החומרים בתא הנגוע ומעורר אותו ליצירת מאות ואלפים חלקיקים כמותו", גילוי זה שהוא מין יחידי בעולם הגביר את ההתעניינות בתחימת התחום בין הדומם והחי, המעבר מן הדומם אל החי. כמבואר בא"כ ערך בקטריופג. [יש מן החכמים שהאמינו שיש במטאורטים (אבני שמים שנופלים על האדמה מתוך חלל העולם) צורות חיים פשוטים מאוד]. ועיקר דבר זה מבואר במשנה חולין (פ"ט) מין שחציו בשר וחציו אדמה וכו'...
וכן מובא בספר יוונים ויוונות בא"י (דף 286): המשנה קובעת להלכה: 'עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא, באדמה טהור'. דבר מציאותו של עכבר כזה מקובל היה על סופרים קדומים רבים. פליניוס מביא דבר זה כ׳עובדה׳, שיש בה כדי לאשר את האמונה במציאותן של בריות משונות אחרות. הוא מספר: ׳אבל הצפת הנילוס מוסיפה אמון בכל הדברים הללו על ידי פלא העולה על כולם. שבשעה שהמים שוכבים נמצאים עכברים קטנים שמעשה ההולדה של מים ואדמה לא הושלם בהם: בחלק אחד של גופם הם כבר חיים, ואילו חלק הרוב של מבנה גופם, שקורץ מקרוב, עדיין של אדמה הוא׳. והוא הוא העכבר שתיארוהו חכמים. מסיפורו של פליניוס נראה, שחלקי האדמה בעכבר נהפכים לאחר מכן לבשר, וזו גם דעתם של החכמים. הרמב"ם בפירוש המשניות שלו כותב, שאנשים רבים טוענים שראו עכבר כזה. את הידיעה על עכבר ממין זה קיבלו מן הסתם החכמים ממצרים. משהגיעה אל החכמים השמועה על מציאותו של היצור הפלאי חקרו לדעת עניינו מצד ההלכה, עכ"ל.
ואולם, המדע היום אינו מכיר שום בעל חיים שנוצר מן הדומם. ישנם יצורים שנוצרים מביצים שאינם ניתנים לראיה בעין בלתי מזוינת. האם זה אומר שחז"ל טעו, או שמא עלינו להאמין שהמדע של היום עוד לא גילה את מה שידעו חז"ל?
שאלה זו היא קודם כל שאלה השקפתית, אבל כפי שנראה בהמשך הדברים יש לה גם השלכה להלכה.
ברוך לינדא, מראשי תנועת ההשכלה, כתב חיבור ארוך בשם ראשית למודים, שהוא ספר מדע וטבע שבו הוא אינו חושש לסתור את דברי חז"ל על פי מה שאומרים חכמי הטבע המודרניים בזמנו. וכך הוא כותב בעניין זה:
6. ראשית לימודים (ברוך לינדא, המאה ה-19, גרמניה), שער ששי דף נט, ב
ולא ימצא שום רמש או אחד מבעלי החיים אשר יתהווה מבלויי סחבות או ממאכל נבאש או משאר דבר מאוס כאשר יאמינו המונים, כי אז היה צריך להבראות בריאה חדשה וזה הוא נגד חוק הטבע, והוא שקר מפורסם, כי בששת ימי הבריאה עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם כל מיני הברואים אשר היו ואשר המה עתידים להיות ומספר המינים ישמרו תמיד את מתכונתם לא יוסיפו ולא יגרעו ואין בריאה חדשה יהיה אשר כבר לא היה, וגם לא יאבד מין אחד עד תומו אשר כבר היה. אולם האמת הוא כי כל מיני רמשים כאלה אשר לא נראה לנו ענין היותם, יתהוו מהביצים אשר הניחו אמותם בתוך האויר ומשם יפלו על הדברים האלה, והחום יוציא מהם רימה ותולע למיניהם. וכאשר יצאו מהביצים עוד לא הגיעו לתכלית תמונתם, כי אם יתחלפו עוד במתכונתם פעמיים ושלוש, וזהו: בתחילה כאשר יצאו מהביצים ייקראו רמה, ואז גופם ארוך ועגול בלי רגליים או קצרי רגליים, שעירים או חלקים, ויזחילו או ירחישו על ירק, דשא, עלי אילנות, זרעונים או בתוך אשפתות וגללי בקר וקליפות עץ וכדומה, לאכול מזון הראוי ומוכן להם ויגדלו לפעמים שלושים כפלים מאשר היו בתחילה בצאתם מהביצה, ויעשו היזק גדול לפעמים בגנות ובשדות, וכאשר הגיעו בתמונה הלז לתכלית גידולם אז יתבודדו על סעיף אילן בחגוי הסלע, חריץ הבית או בשאר מקומות במקום אשר יוכלו לשבת בנוח מבע"ח החומסים, ולהיות להם למחסה מזרם וממטר, ויטוו שמה מפיהם חוטים דקים סביבם להיות להם לאוהל, וישכנו בתוכו בלי לאכול ובלי להתנועע, וביום השלישי מהתבודדם יפשיטו עורם ויתחלפו לתמונה אחרת והיו לגוף אחר אשר ייקרא שבלול, בעבור היותם אז דומים לילד מחותל בחתולות, וישהו בחתולות העור הלז כמשלש שבועות ומהם איזה חודשים, ומעטים איזה שנים, ובהגיע תור התחלפות השלישי יצאו מהחיתול ונהפכו והיו לגוף אחר ממש לבריה חדשה אשר אין לו דמיון כלל לתמונה הראשונה.
ברוך לינדא, שייצג את הקידמה המדעית של דורו, אינו מאמין שיכול להיווצר מין חדש שלא היה בזמן הבריאה, וגם אינו מאמין שמין כזה יכול להיכחד. הוא ודאי לא היה מסכים עם תורת האבולוציה, אך גם אינו מסכים עם קיומם של דינוזאורים, למשל.
כמובן ששלומי אמוני ישראל לא היו יכולים לקבל את דבריו, שהתפרשו כזלזול בדברי חז"ל, ואחד האנשים שיצא נגד הדברים הללו היה ר' פינחס אליהו מוילנא, בספרו ספר הברית, אשר גם הוא ספר טבע, אך הוא אינו מוכן לקבל את ההנחה שחז"ל טעו במה שהם קבעו, והוא מסביר שאין כאן בריה חדשה אלא טבע שהוטבע בבריאת העולם:
7. ספר הברית (ר' פינחס אליהו מוילנא, המאה ה-19, ליטא) חלק א מאמר יד דף עג, ב
במין הרמשים הקטנים, אמרו חכמי אומות העולם שאף הם מתהוים ונולדים מזרע אשר יזרעו אבותם ממינם, כאשר הוא ככה בגדולי הברואים ולא יימצא שום רמש ובעל חי בעולם, אפילו בקטני הקטנות עד מאוד, אשר יתהוה מן האשפתות, או מן עפר הארץ או ממקום נסרח או ממאכל נבאש וכדומה, רק יתהוו מן הביצים אשר יטילו אמותם בתוך האויר ויפלו על הדברים הנזכרים, וחום השמש יוציא מהם תולעים. ובעל ראשית לימודים מחזיק בדעה זו ומתאמץ ליתן טעם לדבר... ולא כן הוא דעת חכמי ישראל בדבר זה, אבל הם ז"ל אמרו שיש בריות קטנות עם גדולות שמתהוים בלתי זרע אבותם או ביצת אמותם ממינם, ומאשפתות מתהוים תולעים ובריות קטנות כי שנו חכמים בלשון המשנה עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה טהור, ופירש רש"י ז"ל יש מין עכבר שאינה פרה ורבה, אלא מעצמו נוצר מאדמה, כאשפה המשרצת תולעים עכ"ל, וכן הסלמנדרא שזכר ר' עקיבא (שם בגמרא) מתהווה מן האש, ואיך יש לסלמנדרא אב או אם? וראייתו של בעל ראשית לימודים באמרו כי אז היה צריך להיבראות בריה חדשה והוא שקר מפורסם, ומספר המינים ישמרו תמיד את מתכונתם לא יוסיפו ולא יגרעו, אין בו ממש, כי מיום ברוא א-לוקים שמים וארץ וכל מיני הברואים ואש ומים ואויר, שם בטבע הארץ שיתהווה תמיד ממנה מין ידוע ממיני העכברים כשיהיה עפר הארץ באופן וערך זה, ושם בטבע האש שיתהווה ממנה הסלמנדרא, כשיהיה האש ואופן וערך זה, ושם בטבע האויר שיתהוו ממנה ברואים דקים מאוד כשיהיה האויר באופן וערך זה, וכן שם במים שישרצו המים שרץ נפש חיה זו, כשיהיו המים באופן זה, וישרצו בעל חי זו כשיהיו המים באופן זו. לכן לא ישרצו המים בנהרות מה שישרצו באגמים וכדומה לזה בשאר מיני המים... ותמהני עליו איך כתב 'והוא שקר מפורסם', על דבר שהרמב"ם ז"ל מחליטו לאמת מפורסם... ולשון חכמים תיטיב דעת ענין זה מכל אשר יגידו מחקרי הגויים.
אחת ההשלכות לשאלה האם דומם יכול להפוך להיות חי, מובילה לשאלה נוספת: האם יכול להיות שאפשר יהיה ביום מן הימים ליצור אדם. אביו של הרלב"ג, ר' גרשון בן שלמה, שהיה חתנו של הרמב"ן, בספרו 'שער השמים' התייחס לעניין זה וכתב שלדעת החכם אבן סינא הדבר הוא אפשרי, מכיון שאם אנחנו מאמינים שעכבר יכול להיווצר מן האדמה, כך גם אדם יכול להיווצר מהאדמה, והעובדה שאדם מוליד יצור דומה לו היא רק שאלה של הסתברות, ותיאורטית יכול להיות שאדם ייוולד דוקא מבעל חיים, וכדומה:
8. שער השמים, (ר' גרשון בן שלמה, המאה ה-13, צרפת) שער שמיני דף כד, א
ויש עוד מחלוקת בין החכמים אם אפשר יצירת האדם ממזג בלא חבור זכר ונקבה אם לא. והחכם אבן סינא כבר כתב שאינו מן הנמנע שיתחדש מזג באדמה ראוי לקבל צורה אנושית, כי המצא אדם מאדם אינו הכרח רק על הרוב והוא הנאות והקל. כמו שהיות עכבר מעכבר וצפרדע מצפרדע הוא על הרוב, ופעמים יתהוה עכבר מן העפר וצפרדע ממי המטר, וכן מינים אחרים, כן אדם לפי דעתו אפשר המצאו מן העפר. אין בין העכבר והצפרדע וכיוצא בהם ובין האדם בזה חילוף רק ברוב ובמעט, שמציאות זאת ההויה באדם היא מעטה מאד מאד מזער ביותר, ובעכבר ובצפרדע אינה במעט ההוא, ואם היא מעטה.
ואכן, ישנם סיפורים בגמרא על אמוראים שהצליחו לברוא אנשים או בעלי חיים, וידוע הסיפור על המהר"ל שברא גולם:
9. תלמוד בבלי סנהדרין סה, ב
רבא ברא גברא, שדריה לקמיה דרבי זירא. הוה קא משתעי בהדיה, ולא הוה קא מהדר ליה. אמר ליה: מן חבריא את, הדר לעפריך. רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה, ומיברו להו עיגלא תילתא, ואכלי ליה.
בהקשר לזה מעניין לראות תשובה של החכם צבי, שעסק בשאלה האם אדם כזה יכול גם להצטרף למניין או לא:
10. שו"ת חכם צבי (ר' צבי הירש אשכנזי, המאה ה-16, גרמניה) סימן צג
נסתפקתי אדם הנוצר ע"י ספר יצירה כאותה שאמרו בסנהדרין רבא ברא גברא וכן העידו על זקני הגאון מוהר"ר אליהו אבדק"ק חעלם מי מצטרף לעשרה לדברים הצריכין עשרה כגון קדיש וקדושה מי אמרינן כיון דכתיב "ונתקדשתי בתוך בני ישראל" לא מיצטרף או דילמא כיון דקיי"ל בסנהדרין המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו מדכתיב חמשת בני מיכל כו' וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה אלא מירב ילדה ומיכל גדלה כו' הכא נמי כיון שמעשה ידיהם של צדיקים הוא הו"ל בכלל בנ"י, שמעשה ידיהם של צדיקים הן הן תולדותם. ונ"ל דכיון דאשכחן לר' זירא דאמר מן חברייא את תוב לעפרך הרי שהרגו ואי ס"ד שיש בו תועלת לצרפו לעשרה לכל דבר שבקדושה לא היה ר' זירא מעבירו מן העולם דאף שאין בו איסור שפיכת דמים דהכי דייק קרא (אף שיש בו דרשות אחרות) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" דוקא אדם הנוצר תוך אדם דהיינו עובר הנוצר במעי אמו הוא דחייב עליה משום שפיכות דמים, יצא ההוא גברא דברא רבא שלא נעשה במעי אשה, מ"מ כיון שיש בו תועלת לא היה לו להעבירו מן העולם. אלא ודאי שאינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה, כך נ"ל.
כאמור, לכל השאלה הזו, האם יכול להיות שעכבר נוצר מן האדמה, ושאפשר גם ליצור אדם מן האדמה, יש גם השלכה הלכתית מעניינת. הגמרא דנה לגבי האפשרות להרוג כינה בשבת ואומרת שאין בכך כל איסור מכיון שהכינה אינה פרה ורבה כמו שאר בעלי החיים, וממילא אין איסור ליטול את נשמתה בשבת:
11. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קז, ב
שאר שקצים כו'. הא הורגן - חייב, מאן תנא? אמר רבי ירמיה: רבי אליעזר היא, דתניא, רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת - כהורג גמל בשבת. מתקיף לה רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה. אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין - לא פליגי. ושניהם לא למדוה אלא מאילים, רבי אליעזר סבר: כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה - אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבנן סברי: כאילים, מה אילים דפרין ורבין - אף כל דפרה ורבה. אמר ליה אביי: וכינה אין פרה ורבה? והאמר מר: יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים! - מינא הוא דמיקרי ביצי כינים. והתניא: טפויי וביצי כינים! - מינא הוא דמיקרי ביצי כינים. והרי פרעוש דפרה ורבה. ותניא: הצד פרעוש בשבת, רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר! - אמר רב אשי: צידה אהריגה קרמית? עד כאן לא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע, אלא דמר סבר: דבר שאין במינו ניצוד - חייב, ומר סבר: פטור. אבל לענין הריגה - אפילו רבי יהושע מודה.
השולחן ערוך אכן פסק להלכה כדברי חכמים שאין איסור להרוג כינה בשבת, מכיון שהיא אינה פרה ורבה, אבל אסור להרוג פרעוש בשבת:
12. שולחן ערוך אורח חיים סימן שטז סעיף ט
פרעוש, הנקרא ברגו"ת בלשון ערב, אסור לצודו אא"כ הוא על בשרו ועוקצו, ואסור להרגו. הגה: ואף לא ימללנו בידו, שמא יהרגנו, אלא יטלנו בידו, ויזרקנו. אבל כנה, מותר להרגה; והמפלה בגדיו מכנים, לא יהרגם אלא מוללן בידו וזורקן; אבל המפלה ראשו, מותר להרגם.
השאלה היא אם אנחנו יודעים היום שהדבר אינו כך, שהרי גם כינים מתרבים מביצים, האם זה משנה את ההלכה של הריגת כינה בשבת? הרב יצחק למפרונטי, באנציקלופדיה ההלכתית שלו, פחד יצחק, רצה לטעון שמכיון שהיום אנחנו יודעים שהכינה אכן פרה ורבה, הרי שעכשיו צריך לפסוק בניגוד לדברי השולחן ערוך, ואסור להרוג כינה בשבת. ואולם, הוא שלח את השאלה הזו גם לרבו, ר' יהודה בריל, אשר לא הסכים עם הדברים, והוא סובר שאין לשנות את ההלכה מכפי שפסק השולחן ערוך, ולכן יהיה מותר להרוג כינה בשבת למרות שאנחנו יודעים שחכמינו ז"ל טעו, והכינה אכן פרה ורבה:
13. פחד יצחק (הרב יצחק למפרונטי, המאה ה-18, איטליה), חלק י ערך צידה
ואני הצעיר הכותב אי לאו דמסתפינא אמינא דבזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו דכל בעל חי יהיה מי שיהיה הוה מן הביצים וכל זה הוכיחו בראיות ברורות א"כ שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת. ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויורו לדבריהם...
אלא ששאלתי את פי מ"ע מוהררי"ב נר"י ממנטובה וקיים ההיתר. בתשובתו זאת:
נשאלתי אם בעת הזאת שמלאה הארץ דעת החוקרים העסקנים בדברים האומרים כי כל בעל חי נולד ומתהוה מביצה מותר להרוג כנה בשבת. והשיבותי שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת חכמי א"ה. הלא תראה שהרבה מן החוקרים מכחישים בראיות דבר עין הרע והרמב"ן ז"ל כתב שדי לסתור דבריהם במ"ש בגמ' לענין דינא אסור לעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה. ואין צורך למאמין לבקש ממקום אחר ראיות וטענות אע"פ שישנן רבות ועצומות כי תספיק קבלת רבותינו שעל אדני הדבר הזה הטביעו ויסדו דין ומשפט גמור... וא"כ אין לזוז ממה שנפסק עפ"י גמרתנו אפי' כל רוחות החקירות האנושיות שבעולם באות ונושבות בו כי רוח ה' דבר בנו.
...בוא וראה מה שכתב הנשר הגדול אבי אבות החכמים בתורה ובכל חקירה הרמב"ם ז"ל בפירושו למשנה פרק העור והרוטב על עכבר שחציו עפר וחציו אדמה ותו לא מידי.
נאום הצעיר יהודה בכמ"ר אליעזר בריל, מנטובה צום העשירי תע"ח לפ"ק.
והיתה תשובתי אליו: ראיתי פסק מעכ"ת על הכנים ואמרתי יישר ויישר אע"ג דמנוגד לסברא בכל מכל כל יען כי להחמיר ולא להקל אנן קיימין בדבר דבין הפוסקים נבוך ומסופק הוא אם הפידוקקיו או הפוליצי מותר להרוג בשבת ליעיין מר בשלטי גבורים פ"א דשבת דף קי"א ע"ב אות א' ב' ואם הוא הפידוקקיו מה הוא אם של ראש או של מקום אחר... והחוקרים הודיעו בראיות ברורות דאין מין בא מן העפוש ואין הביצים מתהוים מן הזיעה אלא מן הבעלי חיים וחכמי ישראל שחזרו והודו לחכמי אוה"ע בענין מזל קבוע וגלגל חוזר הורו באצבע דלאו כל מילי דאתמרו בגמ' מפי הקבלה הם אלא דחכמי ישראל דברו גם הם לפעמים מפי השכל וההקירה האנושית ולא מפי הקבלה.
הרב למפרונטי טוען שגם החכמים הודו בכך שהדברים המדעיים שהם אומרים אינם הלכה למשה מסיני, ולכן בעניין תנועת גרמי השמיים הם הודו לחכמי אומות העולם. ואולם, דוקא הדוגמא הזו היא גם זו שהיתה ראיה לדברי הרב בריל, מכיון ששנים רבות אח"כ הוכח שדוקא החכמים צדקו, ומכאן הוכיח הרב בריל שיש לקבל את דברי חכמים גם כשהם חולקים על המדענים. גם הרב אהרון מרקוס בספרו 'קסת הסופר' טען שיש לקבל את דברי המדענים, שהרי גם חז"ל קיבלו את דברי המדענים:
14. קסת הסופר (ר' אהרון מרקוס, המאה ה-19, גליציה) בראשית א, כא
אמנם ראינו בכל התלמוד בדיני איסור והיתר היותר חמורים שחששו רז"ל לדעת חכמי הטבע וכלל גדול בזה מאמרם בחולין קג,ב: נאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי. בעי רבי זירא רבו חכם או רבו צייד ת"ש וכו׳ אי אמרת בשלמא רבו צייד שפיר אלא אי אמרת רבו חכם בשלמא שמייהו גמיר להו אלא אינהו מי ידע להו אלא לאו שמע מינה רבו צייד ש"מ. וכן נדה כב, ב א"ר אלעזר ב"ר צדוק וכו׳ אבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים וכן חולין עז א"ר יהודה אמר רב דבר זה שאלתי לחכמים ולרופאים...
ועוד ראיות רבות שחכמת אריסטו אשר שלטה בחכמי אלכסנדריא היהודים היתה לה שליטה כל ימי בית שני ואם נמצא מאמר כזה שיש תולדה מבלי זרע הוא עפ"י שיטת אריסטו אשר בקרבו טמון ארבו של דעת הקדמות ע"כ סורב הרמב"ם מאד לקבל דיעה כזאת לולא שהעידו לו חכמי נכרים עדי ראיה אשר באמת פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ולא לפי תומם כי אם לפי טומאם מסיחים היו...
הרב מרקוס טוען שאלו שסיפרו לרמב"ם שראו את היצורים הללו היו גויים, והם היו מושפעים מאמונות טפלות ולכן הם שיקרו ובאמת לא קיימים יצורים כאלו.
ובאמת יש לשאול, לכאורה: מדוע התעקש הרב בריל להתיר הריגת כינה בשבת? האם לפחות משום הספק לא ראוי להאמין לחכמי אומות העולם? תשובה מעניינת על כך מביא הרב כשר:
15. תורה שלמה (הרב מנחם מנדל כשר, המאה ה-20, ארה"ב) בראשית א אות תשו
ולפענ"ד נראה דיש להוכיח דדברי הרב בריל ז"ל הנ"ל נכונים וברורים, ומה שהשיב עליו הפחד יצחק דהא אנן לחומרא אמרינן ולא לקולא, יש לומר דבכהאי גוונא... שנהגו לעשות כן, אם כן אם אנן נחמיר בזה משום טעם זה הרי נוציא לעז על הראשונים, ובכהאי גוונא אסור להחמיר... ומה שהקשה הקסת סופר דמצינו לחז"ל שסמכו על הרופאים אין זה דמיון כלל, דזה רק בדבר שהיה ספק לחכמים אבל לא בדבר שהחליטו חכמים לדבר ברור אין לשנות מפני דעת הרופאים כעת.
סברא נוספת בענין זה שמעתי מפי מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ: חכמים אמרו שאין להציל עובר שנולד בחודש השמיני, כי הוא ודאי ימות. רופאים, היום, אומרים שאפשר להציל עובר כזה. האם יעלה על הדעת של מישהו לא להציל עובר כזה בגלל שלא יכול להיות שחז"ל טעו? – ודאי שלא! דוגמא נוספת: נפסק להלכה שאם אדם מפסיק לנשום, ושמים נוצה ליד האף שלו והיא לא זזה, הוא מוגדר כמת לכל דבר. היום אנחנו יודעים שאפשר להנשים אדם כזה ולהציל את חייו. האם יש מי שיגיד לא להצילו בשבת בגלל שחז"ל אמרו שבמקרה כזה אין להצילו? – ודאי שלא.
מהו ההבדל בין שתי הדוגמאות הללו לבין הדוגמא של הכינה? – התשובה היא שכאשר מדובר בהגדרה הלכתית, אין לנו אלא מה שאמרו לנו חז"ל, אבל כאשר מדובר בהגדרה מציאותית, המציאות יכולה להתברר אחרת. ההגדרה של מלאכה בשבת היא הגדרה הלכתית, וממילא אם חכמים אמרו שמותר להרוג כינה בשבת, ההיתר הזה לא ישתנה גם אם יתברר במיקרוסקופ שלכינה יש ביצים. התורה לא ניתנה למלאכי השרת, ומבחינה הלכתית הכינה מוגדרת כמי שאינה פרה ורבה. כך גם בענייני עריות: ישנה חזקה שרוב בעילות אחר הבעל. גם אם יתברר בבדיקת דם שהילד אינו הבן של אביו, זה לא יגדיר את הילד כממזר.
