שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל
חולין קמב ע"א

שלוחי מצוה

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִים לֹא בַּהֲלִיכָתָם וְלֹא בַּחֲזָרָתָם, כֵּיוָן שֶׁהַהִתְעַסְּקוּת בַּמִּצְוָה וּסְבִיבָהּ – מִכָּל צְדָדֶיהָ, הַכֹּל נֶחְשָׁב כְּעֶצֶם קִיּוּם הַמִּצְוָה, כְּדִבְרֵי הַמַּהֲרַ"ל: הָאָדוֹן שׁוֹמֵר עַל עֲבָדָיו הַמֻּפְקָדִים לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ, וּמַעֲמִיד לָהֶם שׁוֹמְרִים בְּלֶכְתָּם וּבְשׁוּבָם, כְּמוֹ כֵן שׁוֹמֵר הַקָּבָּ"ה עַל כָּל הָעוֹסְקִים בְּמִצְווֹתָיו (נתיב התורה עמ' ע"א). כֹּחָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְהַעֲנִיק מַחֲסֶה וּמִסְתּוֹר, עַד שֶׁאֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ, וְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה מְמַלֵּאת אֶת כָּל חֲלַל הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ, כְּפִי שֶׁכָּתַב רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין זַ"ל: "כְּבָר מֵעֵת שֶׁעוֹלֶה עַל רַעְיוֹן הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, תֵּכֶף נַעֲשֶׂה רִשּׁוּמוֹ לְמַעְלָה, וּמַמְשִׁיךְ מִשָּׁם עַל עַצְמוֹ אוֹר מַקִּיף וּקְדֻשָּׁה חוֹפֶפֶת עָלָיו וְסוֹבֶבֶת אוֹתוֹ. אוֹר מַקִּיף זֶה עוֹזֵר לוֹ לִגְמֹר אֶת הַמִּצְוָה שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת, וְנֶחְשָׁב שֶׁיּוֹשֵׁב עַתָּה בְּגַן־עֵדֶן מַמָּשׁ – חוֹסֶה בְּצֵל כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, וְאֵין מָקוֹם לְיֵצֶר־הָרַע לִשְׁלֹט – – – הוּא דָּבוּק כִּבְיָכוֹל בַּה' יִתְבָּרַךְ בְּחַיָּיו, עַל זֶה נֶאֱמַר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם – חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד/ד). כְּלוֹמַר: כְּבָר מֵעַתָּה נֶחְשָׁבִים אַתֶּם כְּחַיִּים לְעוֹלָם. אוֹר זֶה מַקִּיף אֶת מְקַיֵּם הַמִּצְוָה, לַעֲזֹר לוֹ לִגְמֹר אוֹתָהּ, וְעַל יְדֵי הַגְּמַר – מִתְחַזֵּק הָאוֹר יוֹתֵר, וְיָרִים רֹאשׁ עֶלְיוֹן, וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ"ל: "הַבָּא לִטָּהֵר – מְסַיְּעִים אוֹתוֹ" (יומא לח/ב. ע"ז נה/א. מנחות כט/ב). הַמִּצְוָה שֶׁעָשָׂה גַּם מוֹשֶׁכֶת אֶת לִבּוֹ, וְגוֹרֶרֶת אוֹתוֹ לְסַגֵּל לְעַצְמוֹ עוֹד כַּמָּה מִצְווֹת, אַחַר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַתָּה בְּגַן־עֵדֶן, מַמָּשׁ חוֹסֶה בְּצֵל כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּמַצָּב זֶה אֵין מָקוֹם לְיֵצֶר־ הָרַע לִשְׁלֹט בּוֹ, לְהַסִּיתוֹ וּלְהַדִּיחוֹ מֵעֵסֶק הַמִּצְווֹת, וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ"ל: "מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה" (אבות ד/ב). כַּאֲשֶׁר יָשִׂים לִבּוֹ בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, יָבִין וְיַרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא מְסֻבָּב וּמְלֻבָּשׁ כָּעֵת בִּקְדֻשָּׁה, וְרוּחַ נָכוֹן נִתְחַדֵּשׁ בְּקִרְבּוֹ, כַּנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם – וְחַי בָּהֶם" (ויקרא יח/ה). הַיְנוּ [שֶׁהַחַיִּים יָבוֹאוּ לוֹ] בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, שֶׁהוּא מְסֻבָּב אָז בִּקְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה וּמֻקָּף מֵאֲוִיר שֶׁל גַּן־עֵדֶן (נפה"ח א/ו בהגה"ה). מֵאוֹתוֹ טַעַם שֶׁאֵין יֵצֶר־הָרַע שׁוֹלֵט עַל הַנִּמְצָא סְבִיב מִצְוָה – בְּלֶכְתּוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ וּבַחֲזָרָתוֹ מִמֶּנָּה, כֵּן אֵין לַשָּׂטָן רְשׁוּת לְקַטְרֵג וְלִגְרֹם סַכָּנָה לָעוֹסֵק בְּמִצְוָה (ראה ב"ב טז/א: "הוא יצר הרע, הוא שטן, הוא מלאך המוות"). כְּהַשְׁלָכָה מַעֲשִׂית מִקְּבִיעָה זוֹ "שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִין", אֵין לְהַזְנִיחַ שׁוּם מִצְוָה, בִּגְלַל יִרְאַת הֶפְסֵד מָמוֹן, אוֹ פַּחַד עֹנֶשׁ הַגּוּף, כִּי כְּדָאִית הִיא הַמִּצְוָה לִשְׁמֹר אֶת הַמְקַיֵּם אוֹתָהּ מִכָּל נֶזֶק, וְאִם יֶאֱרַע נֶזֶק בְּעִקְבוֹת קִיּוּם מִצְוָה, נֶאֱמָן הַקָּבָּ"ה לְשַׁלֵּם שָׂכָר רַב, לְפַצּוֹת וּלְהָשִׁיב אֶת הַנֶּזֶק (סה"י לר"י ע"ח). עַל פִּי זֶה מִתְבָּאֵר הַכָּתוּב: "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא" (דברים א/יז), כֵּיוָן שֶׁהַמִּשְׁפָּט הוּא מִצְוַת הָאֱלֹקִים, לֹא יָבֹא לְדַיָּן הַדָּן דִּין אֱמֶת, שׁוּם נֶזֶק, גַּם אִם הוּא יִפְסֹק נֶגֶד אָדָם אַלִּים, שֶׁיָּכוֹל לִגְרֹם נְזָקִים, הַקָּבָּ"ה יְפַצֶּה אֶת דַּיַּן הָאֱמֶת בְּתַשְׁלוּם הוֹגֵן לְפָחוֹת כְּגֹדֶל הַנֶּזֶק (שע"ת לר"י ג/לג).

 

הֶזֵּק שָׁכִיחַ, מָצוּי וְקָבוּעַ

מִכָּל הָאָמוּר עַד כֹּה נוֹתְרָה הַשְּׁאֵלָה, כֵּיצַד רָאָה רַבִּי יַעֲקֹב מְאֹרָע שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה בְּקָנֶה אֶחָד עִם הַכְּלָל: "שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִין"? מְשִׁיבִים חַכְמֵי הַתַּלְמוּד: כְּלָל זֶה אָמְנָם נָכוֹן, אַךְ הוּא אֵינוֹ גּוֹרֵם לְנִסִּים שֶׁמִּחוּץ לְחֻקֵּי טֶבַע, לָכֵן שְׁלִיחֵי הַמִּצְוָה צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ וּלְאַמֵּץ אֶת כָּל כְּלָלֵי הַזְּהִירוּת, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהֵם הָיוּ עוֹשִׂים אִם הָיְתָה זוֹ שְׁלִיחוּת שֶׁל רְשׁוּת, וְרַק מִנְּזָקִים בִּלְתִּי נִמְנָעִים שְׁמוּרִים שְׁלוּחֵי הַמִּצְוָה. עַל כֵּן, לֹא רַק הַנִּמְצָא עַל גָּג גָּבֹהַּ, וְרוֹאֶה לְמַטָּה אֵיזוֹ הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשִׂיַּת מִצְוָה, אָסוּר לוֹ לִקְפֹּץ בְּתִקְוָה וּבְאַשְׁלָיָה כִּי "שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִים", אִם כִּי הַנִּמְצָא בְּרָמָה רוּחָנִית גְּבוֹהָה, וּמוּכָן לִקְפֹּץ אֲפִלּוּ בִּמְחִיר מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ, אָכֵן עָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ לוֹ נֵס (קידושין מ/א: "אתא אליהו – קבליה"). לֹא רַק לְכָאֵלֶּה נִסִּים אַל לָנוּ לְצַפּוֹת, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְנִסִּים קְטַנִּים יוֹתֵר, כְּגוֹן שֶׁמֵּרֹב זְרִיזוּת לֹא יִרְצֶה הַשָּׁלִיחַ לְהִתְעַכֵּב כְּדֵי לְחַפֵּשׂ צֵדָה־לַדֶּרֶךְ, בְּתִקְוָה שֶׁזְּכוּת הַמִּצְוָה תַּעֲמֹד לִימִינוֹ, אִם הוּא יָמוּת בָּרָעָב וּבַצָּמָא בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת תְּלוּנָה עַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי אֲנָשִׁים נוֹרְמָלִיִּים מִצְטַיְּדִים בְּמָזוֹן וּשְׁתִיָּה. אֲבָל הוּא כֵּן מֻגָּן מֵהוֹפָעָה בִּלְתִּי רְצוּיָה שֶׁל חַיָּה טוֹרֶפֶת, שֶׁעֲלוּלָה לְהִתְגַּנֵּב בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה אֵל תּוֹךְ הָאֹהֶל הָאֲרָעִי שֶׁמְּקִימִים עוֹבְרֵי הַדְּרָכִים, אָהֳלָם שֶׁל שְׁלִיחֵי מִצְוָה מֻגָּן מִפְּנֵי כָּאֵלֶּה הַפְתָּעוֹת. הוּא הַדִּין אִם לְשֵׁם מִצְוָה זוֹ הוּא הִזְדָּרֵז לְטַפֵּס עַל סֻלָּם רָקוּב הַנִּמְצָא בְּתַהֲלִיךְ הִתְפּוֹרְרוּת מִתְקַדֵּם, כִּי "חֲבָל עַל הַזְּמַן" לְהָבִיא סֻלָּם טוֹב יוֹתֵר, לֹא יִהְיֶה כָּל פֶּלֶא אִם הַשְּׁלִיבָה תִּקְרוֹס תַּחַת רַגְלוֹ, כִּי הַמִּצְוָה אֵינָהּ מְהַוָּה תְּעוּדָה הַמְבַטַּחַת פְּזִיזִים. זֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁהָיָה אֵצֶל הַנַּעַר הַפָּזִיז שֶׁרַבִּי יַעֲקֹב רָאָה מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ לְמַרְגְּלוֹת הַסֻּלָּם. סֻלָּם רָעוּעַ הֲוָה, וּמָקוֹם דְּקָבוּעַ הֶזֵּקָא =שֶׁהַנֶּזֶק בּוֹ קָבוּעַ וְעוֹמֵד, בְּמִקְרֶה כָּזֶה =שָׁאנֵי =שׁוֹנִים הַכְּלָלִים, גַּם שְׁלוּחֵי מִצְוָה עֲלוּלִים לְהִנָּזֵק, כִּי הֵם לֹא נִמְצָאִים בְּמַעֲרֶכֶת חֻקִּים אֲשֶׁר מִחוּץ לַטֶּבַע, אֶלָּא אִם כֵּן יָבֹא נָבִיא וְיֹאמַר בִּמְפֹרָשׁ: "כֹּה אָמַר ה': טַפֵּס עַל הַסֻּלָּם הָרָעוּעַ, וַעֲמֹד בְּבִטָּחוֹן עַל הַשְּׁלִיבָה הָרְעוּעָה בְּיוֹתֵר"! זֹאת הֲרֵי עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לַמִּדְבָּר שֶׁהַתּוֹרָה עַצְמָהּ מַגְדִּירָה אוֹתוֹ: "נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן" (דברים ח/טו), וְאִישׁ מִכָּל הַמַּאֲמִינִים בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדוֹ לֹא פִּקְפֵּק בִּיכֹלֶת ה' לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ בּוֹ, עִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף. אֲבָל לְלֹא הַבְטָחָה נְבוּאִית מְפֹרֶשֶׁת, אָסוּר לְהֵחָפֵז וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת בִּפְזִיזוּת, וּמָקוֹם שֶׁהַנֶּזֶק בּוֹ קָבוּעַ וּמוּחָשִׁי, אֵין אָנוּ סוֹמְכִים עַל הַנֵּס וְעַל הַהַבְטָחָה הַכְּלָלִית: "שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִין".

 

זְהִירוּת מֻטְעָה, אֲמִתִּית וּמֻגְזֶמֶת

אֶת הַצֹּרֶךְ בִּזְהִירוּת הֵיכָן שֶׁהַנֶּזֶק הוּא מוּחָשִׁי, יוֹדְעִים אָנוּ מִזֶּה שֶׁהַקָּבָּ"ה הִדְרִיךְ אֶת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא – כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּטִבְעִיּוּת, כַּאֲשֶׁר הָיָה חֲשָׁשׁ סָבִיר לְנֶזֶק, דִּכְתִיב: "וְיֹאמַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל? וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל. מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן, וְלֵךְ, אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַּׁי בֵּית־ הַלַּחְמִי, כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. וְיֹאמַר שְׁמוּאֵל: אֵיךְ אֵלֵךְ? וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי! וְיֹאמַר ה': עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ, וְאָמַרְתָּ: לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי" (ש"א טז/א־ב). הֲרֵי שֶׁאַף הַקָּבָּ"ה הִסְכִּים עִם חֲשָׁשׁוֹתָיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁאֵין רָאוּי לָלֶכֶת בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְלִסְמֹךְ עַל הַנֵּס, עַל כֵּן עָלָיו לְהַסְתִּיר אֶת סִבַּת בּוֹאוֹ, כְּאִלּוּ שֶׁבָּא לְהִשְׁתַּתֵּף בְּקָרְבָּן מִשְׁפַּחְתִּי, לְסַלֵּק בְּכָךְ חֲשָׁדוֹת מְיֻתָּרִים, וּלְהָסִיר אֶת חֲשָׁשׁ הַסַּכָּנָה. חִדּוּשׁ יֵשׁ בַּדָּבָר, שֶׁלֹּא רַק שְׁלוּחֵי מִצְוָה שֶׁהוֹלְכִים עַל דַּעַת עַצְמָם, יֵשׁ לָהֶם לְהִזָּהֵר בִּמְקוֹם סַכָּנָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ לַהוֹלְכִים בְּמִצְוַת ה' עַל פִּי נְבוּאָה, יֵשׁ לָהֶם לְהִזָּהֵר בִּמְקוֹם שֶׁהַסַּכָּנָה מוּחָשִׁית וּבְרוּרָה (רד"ק שם). אֶלָּא אִם כֵּן הַקָּבָּ"ה יְצַיֵּד אוֹתָם בְּהַבְטָחָה מְפֹרֶשֶׁת שֶׁכָּל רָעָה לֹא תְּאֻנֶּה לָהֶם, וְהֵם יְכוֹלִים לִצְעֹד בְּרֹאשׁ מוּרָם אֶל מוּל פְּנֵי הַסַּכָּנָה. כְּפִי שֶׁהוּא שָׁלַח אֶת מֹשֶׁה אֶל תּוֹךְ אַרְמוֹן פַּרְעֹה, לְלֹא מוֹרָא, אַךְ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע צָרִיךְ לְהִזָּהֵר. עַל כֵּן אָסוּר לִבְדֹּק חָמֵץ בְּנֶקֶב שֶׁבַּכֹּתֶל, הֵיכָן שֶׁעָלוּל לִהְיוֹת עַקְרָב אוֹ נָחָשׁ, בְּמָקוֹם שֶׁהַסַּכָּנָה הִיא מוּחָשִׁית. אָמְנָם, צַדִּיק גָּמוּר שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הִנָּם אַךְ וְרַק לְשֵׁם שָׁמַיִם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּנָצֵל מִסַּכָּנָה גַּם בְּמָקוֹם שֶׁהַנֶּזֶק שָׁכִיחַ (העמק דבר שמות לב/כו, ודבריו צ"ע, שהרי שמואל היה כל כולו לשם שמים, ואולי י"ל שהיה זה בענוותנותו של שמואל, אך עדיין קשה, כיצד הסכים איתו הקב"ה, ואולי כדי להדריך אותנו הלכה למעשה). אֶת הַכְּלָלִים, מָתַי יֵשׁ לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי עַל פִּי מִדַּת הַבִּטָּחוֹן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְלֹא מוֹרָא, וּמָתַי יֵשׁ לְהִזָּהֵר מִנְּזָקִים, וְלֹא לִסְמֹךְ עַל הַצָּלָה שֶׁתָּבֹא מִמָּקוֹם בִּלְתִּי צָפוּי, מְלַמְּדֵנוּ הַ"מְסִלַּת יְשָׁרִים" וְכֹה דְּבָרָיו: "שֶׁמָּא תֹּאמַר, הֲרֵי מָצָאנוּ שֶׁחִיְּבוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה, וְלֹא יָשִׂים עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה, אֲפִלּוּ הוּא צַדִּיק וּבַעַל מַעֲשִׂים, וְאָמְרוּ [בַּגְּמָרָא]: "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִצִּינִים פַּחִים" [כְּלוֹמַר: שֶׁיֵּשׁ לְהִתְגּוֹנֵן מִפִּגְעֵי הַטֶּבַע] (כתובות ל/א), וּמִקְרָא כָּתוּב: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם" (דברים ד/טו). הֲרֵי שֶׁאֵין לְהַחְלִיט [לִסְמֹךְ עַל] הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה עַל כָּל פָּנִים [=בְּאֹפֶן מֻחְלָט, לְלֹא הִתְחַשְּׁבוּת בְּחֻקֵּי הַטֶּבַע]. דַּע, כִּי יֵשׁ יִרְאָה וְיֵשׁ יִרְאָה! [כְּלוֹמַר:] יֵשׁ יִרְאָה רְאוּיָה וְיֵשׁ יִרְאָה שׁוֹטָה! יֵשׁ בִּטָּחוֹן וְיֵשׁ הוֹלְלוּת! הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם בַּעַל שֵׂכֶל נָכוֹן, [כְּדֵי] שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ עַל דֶּרֶךְ טוֹבָה, וְיִשָּׁמֵר מִן הַדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים אֲשֶׁר נִבְרְאוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת הָרְשָׁעִים. מִי שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה וְיַפְקִיר אֶת עַצְמוֹ לְסַכָּנוֹת – אֵין זֶה בִּטָּחוֹן אֶלָּא הוֹלְלוּת, וְהוּא חוֹטֵא בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הָרוֹצֶה שֶׁהָאָדָם יִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ. נִמְצָא, שֶׁמִּלְבַד הַסַּכָּנָה הַטִּבְעִית בְּדָבָר הַמַּזִּיק אֲשֶׁר הוּא עָלוּל [לָבוֹא] אֵלֶיהָ מִפְּנֵי [זִלְזוּלוֹ] וְחֶסְרוֹן שְׁמִירָתוֹ, עוֹד הוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ בְּ"קוּם עֲשֵׂה", בְּחֵטְא אֲשֶׁר הוּא חוֹטֵא [בִּפְזִיזוּת], וְנִמְצָא הַחֵטְא [הַזֶּה] עַצְמוֹ מְבִיאוֹ לְהֵעָנֵשׁ [בַּמֶּה שֶׁהָלַךְ נֶגֶד חֻקֵּי הַטֶּבַע שֶׁקָּבַע הַבּוֹרֵא]. אוּלָם, הַשְּׁמִירָה הַזֹּאת, וְזֹאת הַיִּרְאָה הַמְיֻסֶּדֶת עַל הַנְהָגַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל, הִיא הָרְאוּיָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר, וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֶנָשׁוּ" (משלי כב/ג). אַךְ הַיִּרְאָה הַשּׁוֹטָה [=הַמֻּגְזֶמֶת] הִיא, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם רוֹצֶה לְהוֹסִיף שְׁמִירוֹת עַל שְׁמִירוֹת וְיִרְאָה עַל יִרְאָה, וְעוֹשֶׂה מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתּוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיַּגִּיעַ מִזֶּה בִּטּוּל לַתּוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה, [עַד שֶׁחוֹשֵׁשׁ מִדְּבָרִים חַסְרֵי־שַׁחַר]. הַכְּלָל לְהַבְחִין בֵּין שְׁתֵּי הַ'יִּרְאוֹת', הוּא מַה שֶּׁחִלְּקוּ חַכְמִינוּ זַ"ל בְּאָמְרָם: "הֵיכָא דְּשָׁכִיחַ הֶזֵּקָא שָׁאנֵי". כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהַנֶּזֶק מָצוּי וְיָדוּעַ, יֵשׁ לְהִשָּׁמֵר, אַךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַהֶזֵּק נוֹדָע, אֵין לְחַפֵּשׂ סִבּוֹת לְפַחַד. עַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר: "רְעוּתָא דְּלָא חֲזִינָן לָא מְחַזְקִינָן" [=חִסָּרוֹן שֶׁלֹּא רְאִינוּהוּ, אֵין לָנוּ לַחֲשֹׁשׁ מִפָּנָיו]. וְ"אֵין לוֹ לֶחָכָם אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת" (ב"ב קלא/א). דָּבָר זֶה עַצְמוֹ, הוּא עִנְיַן הַפָּסוּק: "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר". אֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּנִסְתָּר [=נִשְׁמָר] מִן הָרָעָה אֲשֶׁר רוֹאֶה, לֹא מִמַּה שֶּׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁרִי שֶׁיָּבוֹא" (בביאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם).

 

'אַחֵר' הָרָשָׁע חִפֵּשׂ עוֹלָם מֻפְקָר

רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁקָּבַע "אֵין שְׂכַר מִצְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה", הָיָה נֶכְדּוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה. סַבָּא זֶה עָשָׂה אֶת תְּחִלַּת דַּרְכּוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אַךְ עוֹד בִּצְעִירוּתוֹ, כְּשֶׁהָיָה עֲדַיִן שָׁם, לִבּוֹ נִמְשַׁךְ הַחוּצָה, תַּרְבּוּת הַגּוֹיִם קָסְמָה לוֹ, זֶמֶר יְוָנִי הָיָה שָׁגוּר עַל לְשׁוֹנוֹ וְסִפְרֵי מִינִים הָיוּ נוֹשְׁרִים מִתּוֹךְ חֵיקוֹ (חגיגה טו/ב). הַיְּוָנִיּוּת קָרְצָה לוֹ, פִּיו הָיָה מָלֵא זְמִירוֹת הַלֵּל עַל הַ"קִּדְמָה" שֶׁהֵם מְיַצְּגִים, 'סִפְרֵי הַמִּינִים' נָשְׁרוּ מִתּוֹךְ חֵיקוֹ, צִטֵּט מַאֲמָרִים שֶׁל בְּנֵי יָוָן וְסִסְמָאוֹת שֶׁל נִכְבְּדֵיהֶם. אַחֵר שֶׁהֶחְמִיץ אֶת מַעֲשָׂיו בְּגָלוּי, וּכְבָר כֻּלָּם רָאוּהוּ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, כִּנּוּהוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד: 'אַחֵר'. אָמַר רַב יוֹסֵף: גַּם 'אַחֵר' זֶה – סָבוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב רָאָה מְאֹרָע מְזַעְזֵעַ שֶׁלְּדַעְתּוֹ אֵינוֹ מַתְאִים עִם הַבְטָחַת הַתּוֹרָה: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ", "לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ". מַחֲזֶה שֶׁהִוָּה לְגַבָּיו אֶת הַגֻּשְׁפַּנְקָא הַסּוֹפִית לְמַאֲוַיֵּי לִבּוֹ, וּבִגְלָלוֹ הוּא הִזְדָּרֵז לְהִמָּלֵט מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלִפְרֹשׁ מִשּׁוֹמְרֵי הַמִּצְווֹת. הוּא עָשָׂה כֵּן בְּטֶרֶם יִבְדֹּק אֶת הַמְאֹרָע בְּעֵינַיִם שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם, אַךְ אִלְמָלֵא =אִם הָיָה דָּרְשֵׁיהּ =דּוֹרֵשׁ 'אַחֵר', לְהַאי קְרָא =אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה כְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּרְתֵיהּ =בֶּן בִּתּוֹ, שֶׁדָּרַשׁ: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ", הֵיכָן? וּמָתַי? – לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. "לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ", הֵיכָן? וּמָתַי? – לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ. אִם 'אַחֵר' הָיָה מֵבִין זֹאת, הוּא לָא חָטָא =לֹא הָיָה חוֹטֵא. הַאִם רַבִּי יַעֲקֹב הַנֶּכֶד הָיָה יוֹתֵר חָכָם מִסָּבוֹ? הַאִם הַסַּבָּא לֹא הָיָה דֵּי חָכָם לְהָבִין אֶת מַה שֶּׁהַנֶּכֶד מֵבִין? הֲרֵי הַסַּבָּא הַזֶּה הָיָה רַבּוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר! רַבִּי מֵאִיר בָּחַר בּוֹ מִתּוֹךְ הַרְבֵּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲחֵרִים, דַּוְקָא בִּגְלַל בְּהִירוּת הַהִגָּיוֹן, הַגְדָּרוֹת קוֹלְעוֹת וְסִכּוּמִים מְאִירִים שֶׁהוּא הִשְׂכִּיל לְנַסֵּחַ, לִקְבֹּעַ וּלְהַגְדִּיר בְּנִתּוּחָיו הָעֲמֻקִּים. הֲרֵי שֶׁכְּדֵי לְהָבִין אֶת דַּרְכֵי ה' בָּעוֹלָם, אֵין אָנוּ זְקוּקִים לְשֵׂכֶל, אֶלָּא לְלֵב! הַחֲזוֹן אִישׁ חִבֵּר סֵפֶר "אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן", בִּפְתִיחַת הַסֵּפֶר אֵינוֹ מְתָאֵר כַּמָּה שֵׂכֶל צָרִיךְ לְשֵׁם כָּךְ, אֶלָּא כַּמָּה כֵּנוּת וְיֹשֶׁר כְּדֵי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מְשֻׁחָדִים מֵרְצוֹנוֹת, מַאֲוַיִּים, תְּשׁוּקוֹת וְאַשְׁלָיוֹת, וְכֹה דְּבָרָיו: "אִם הָאָדָם בַּעַל נֶפֶשׁ, וְשַׁעְתּוֹ שְׁעַת הַשְׁקֵט, חָפְשִׁי מֵרְעָבוֹן תַּאֲוָנִי, וְעֵינוֹ מַרְהִיבָה מִמַּחֲזֵה שָׁמַיִם לְרוּם, וְהָאָרֶץ לָעֹמֶק, הוּא נִרְגָּשׁ וְנִדְהָם, כִּי הָעוֹלָם נִדְמֶה לְפָנָיו כְּחִדָּה סְתוּמָה, כְּמוּסָה וְנִפְלָאָה, וְהַחִדָּה הַזֹּאת מְלַפֶּפֶת אֶת לְבָבוֹ וּמֹחוֹ, וְהוּא כְּמִתְעַלֵּף לֹא נִשְׁאָר בּוֹ רוּחַ חַיִּים, בִּלְתִּי אֶל הַחִדָּה כָּל מַעְיָנוֹ וּמְגַמָּתוֹ, וְדַעַת פִּתְרוֹנָהּ כָּלְתָה נַפְשׁוֹ, וְנִבְחָר לוֹ לָבוֹא בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם בִּשְׁבִילָהּ! כִּי מַה לּוֹ וְלַחַיִּים? אִם הַחַיִּים הַנְּעִימִים הָאֵלֶּה נֶעֱלָמִים מִמֶּנּוּ תַּכְלִית הָהֶעֱלֶם, וְנַפְשׁוֹ סְחַרְחָרָה וַאֲבֵלָה וּכְמֵהָה לְהָבִין סוֹדָהּ וְלָדַעַת שָׁרְשָׁהּ" (אמונה ובטחון א').

 

'אַחֵר' מָצָא אֶת שֶׁחִפֵּשׂ

חַכְמֵי הַתַּלְמוּד מְבָרְרִים: 'אַחֵר', מַאי חֲזָא? =מַה הוּא רָאָה? הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁמִּי שֶׁמְּחַפֵּשׂ רוֹאֶה יוֹתֵר מִדָּבָר אֶחָד! וְאָכֵן הוּא רָאָה שְׁנֵי מַחֲזוֹת קָשִׁים, אֶת שְׁנֵיהֶם הוּא נוֹהֵג הָיָה לְצַטֵּט כְּהַתְרָסָה נֶגֶד שָׂכָר וְעֹנֶשׁ, אַךְ הָיְתָה לַחֲכָמִים שְׁאֵלָה: אֵיזֶה מִשְּׁנֵי מְאֹרָעוֹת אֵלֶּה הִוָּה לוֹ אֶת הַתֵּרוּץ לִפְרֹק עֹל, אַחַר שֶׁאֱמוּנָתוֹ בְּשָׂכָר וְעֹנֶשׁ הָיְתָה מְעֻרְעֶרֶת עוֹד קֹדֶם לָכֵן, וְאֵיזֶה מִשְּׁתֵּי הַטְּרָגֶדְיוֹת הִיא יוֹתֵר קָשָׁה, וְדוֹרֶשֶׁת יוֹתֵר תַּעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ לְהָבִינָהּ (ע"פ מהר"ל). אִיכָּא דְּאָמְרֵי =יֵשׁ הָאוֹמְרִים: כִּי הַאי מַעֲשֶׂה =כְּמוֹ זֶה חֲזָא =הוּא רָאָה, דְּהַיְנוּ: מִישֶׁהוּ שֶׁנֶּהֱרַג בְּעֵת שֶׁבִּצֵּעַ אֶת מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן בְּצֵרוּף מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים. אֱלִישָׁע אַחֵר לֹא בֵּרֵר אִם הוּא הִרְהֵר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁהַשָּׂכָר מַמְתִּין לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא כָּל הַצִּבּוּר יָצָא לַהַלְוָיָה שֶׁל הַנַּעַר, וֶאֱלִישָׁע יָצָא מֵהַמִּסְגֶּרֶת. כָּל הַמְלַוִּים שָׁבוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְ'אָחֵר' נוֹתָר בַּחוּץ. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי =וְיֵשׁ הָאוֹמְרִים שֶׁהָיָה לוֹ תֵּרוּץ נוֹסָף, שֶׁהִוָּה לְגַבָּיו אֶת הַסִּבָּה לִנְטִישַׁת מוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתָיו, וְהַסִּפּוּר הַנּוֹסָף הָיָה לְגַבָּיו יוֹתֵר עֶקְרוֹנִי וְעָמֹק, וּמַה הוּא? אֶת לִישְׁנָא =לְשׁוֹנוֹ דְּ=שֶׁל הֶחָכָם מִנִּכְבְּדֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל (ברכות כז/ב), שֶׁקָּרְאוּ לוֹ רַבִּי חֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן, וְהָיָה אֶחָד מֵעֲשֶׂרֶת הֲרוּגֵי מַלְכוּת רוֹמָא, אֶת לְשׁוֹנוֹ חֲזָא =רָאָה 'אַחֵר' דַּהֲוֵה מֻטֶּלֶת בָּאַשְׁפָּה, וַחֲזִיר הָיָה גּוֹרֵר אוֹתָהּ (קידושין לט/ב). חֲזִיר זֶה נָבַר בְּתוֹךְ גּוּפָתוֹ שֶׁל רַבִּי חֻצְפִּית, עָקַר אֶת לְשׁוֹנוֹ מִתּוֹךְ הַגֻּלְגֹּלֶת, וְסָחַב אוֹתָהּ בְּחוּצוֹת עִיר. מַחֲזֶה כּוֹאֵב זֶה הֵסֵב אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ שֶׁל 'אַחֵר' לִמְצֹא תַּגְלִית שֶׁהוּא כְּבָר מִזְּמַן חִפֵּשׂ, וְהִכְרִיז בְּאַנְחַת רְוָחָה: "אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן"! בֵּין שְׁנֵי הַסִּפּוּרִים יֶשְׁנוֹ הֶבְדֵּל מַהוּתִי. הַנַּעַר הֶהָרוּג מוֹכִיחַ שֶׁהַבְטָחָה מְפֹרֶשֶׁת אֵינָהּ בָּאָה לִידֵי בִּצּוּעַ, בְּעוֹד שֶׁצַּדִּיק מְבֻזֶּה זֶה מְאֹד עָצוּב, אֲבָל לֹא מוֹכִיחַ מְאוּמָה. הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין שְׁנֵי הַסִּפּוּרִים אִם הַ'שֵּׂכֶל' הוֹצִיא אֶת 'אַחֵר' אוֹ הָ'רֶגֶשׁ'. אֵלֶּה הֵם שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הַמּוֹבִילִים הֵן פְּנִימָה וְהֵן הַחוּצָה, וְהֶחָכָם הַמְבַקֵּשׁ לְהִתְקַדֵּם בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה' מַשְׂכִּיל לְשַׁלֵּב נָכוֹן בֵּין שְׁנֵיהֶם.

 

יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'

עַל שְׁנֵי הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים הַלָּלוּ שֶׁרָאָה 'אַחֵר', חוֹלְקִים הַחֲכָמִים, אֵיזֶה סוּג קֹשִׁי מְשַׁכְנֵעַ יוֹתֵר: הַאִם לִרְאוֹת יֶלֶד שֶׁנֶּהֱרַג בְּשָׁעָה שֶׁקִּיֵּם אֶת שְׁתֵּי הַמִּצְווֹת שֶׁרַק עֲלֵיהֶן הֻבְטְחָה אֲרִיכוּת יָמִים, אוֹ לִרְאוֹת לְשׁוֹן הַהוֹגֶה בַּתּוֹרָה לְלֹא לֵאוּת, מֻשְׁלֶכֶת בְּבִזָּיוֹן בְּאַשְׁפַּתּוֹת? (חידושי הלכות למהר"ל). מַחֲזוֹת כָּאֵלֶּה נִגְלוּ לְעֵינֵי יְהוּדִים רַבִּים, גְּדוֹלִים כִּקְטַנִּים, חֲכָמִים כַּהֲמוֹן הָעָם, שֶׁעֵינֵיהֶם כָּלוּ לִישׁוּעַת ה', מִבְּלִי שֶׁהֵם יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה כְּנֶגֶד הָרוֹמָאִים הָרְשָׁעִים שֶׁהִתְעַלְּלוּ בְּמִתְכַּוֵּן בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וְשָׂמְחוּ לִרְאוֹתָם מֻשְׁפָּלִים בְּצָרָתָם. אַךְ תְּגוּבָתוֹ שֶׁל 'אַחֵר' הָיְתָה שׁוֹנָה מִשֶּׁל שְׁאָר הָרוֹאִים, שֶׁנִּשְׁבַּר לִבָּם וּבִקְּשׁוּ מֵהַקָּבָּ"ה שֶׁיּוֹשִׁיעֵם מִצָּרָתָם. 'אַחֵר' אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יְלַחֵךְ עָפָר?! הוּא מְאֹד הִשְׁתּוֹמֵם עַל כָּךְ, וְשָׁאַל: כֵּיצַד יִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? מֶה הָיְתָה מַסְקָנָתוֹ בְּעִקְבוֹת מַרְאֶה קָשֶׁה זֶה? הוּא יָצָא מִכְּלָל יִשְׂרָאֵל, יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, יָצָא מִמִּסְגֶּרֶת אֲבוֹתָיו, יָצָא מֵחֲבוּרַת יוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, הָלַךְ אַחַר מַרְאֵה עֵינָיו, הֵחֵל לִנְאֹף וּלְחַלֵּל שַׁבָּת (חגיגה טו/א, קידושין לט/ב). מַרְאֶה מְזַעְזֵעַ וְכוֹאֵב זֶה כָּאַב לְכָל הָרוֹאִים, מִלְּבַד לְאַחֵר, לְגַבָּיו הָיָה זֶה מַחֲזֶה גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ, מַאֲוַיֵּי־לִבּוֹ הִרְחִיקוּ נְדֹד לְעֵבֶר מַנְעַמֵּי עוֹלָם הַדִּמְיוֹן הַחָמְרִי. כַּבְלֵי־ הַמּוּסָר, הַדָּת וְהַמָּסֹרֶת מָנְעוּ זֹאת בַּעֲדוֹ, עַד שֶׁהַקָּבָּ"ה "זִכָּה אוֹתוֹ" לִרְאוֹת שְׁנֵי מְאֹרָעוֹת שֶׁהוּא כָּל כָּךְ שָׁאַף לִרְאוֹת. פִּיו הָיָה אָמְנָם מָלֵא "כְּאֵב עָמוֹק" עַל הַ"צַּעַר וְהַיָּגוֹן", כְּמוֹ פִּיהֶם שֶׁל כָּל רִשְׁעֵי הַדּוֹרוֹת הַמְלֵאִים מִרְמָה וְשֶׁקֶר, אֲבָל הַמַּסְקָנָה שֶׁלּוֹ מְקוֹמֶמֶת! יֵשׁ לְצַיֵּן אֶת דְּבָרָיו שֶׁל יְהוּדִי נִצּוֹל שׁוֹאָה בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן עַל סִפּוּר זֶה, שֶׁעַל פִּיו הוּא מְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק: "יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָּם" (הושע יד/י), כְּלוֹמַר: מֵאוֹתָהּ דֶּרֶךְ וּמֵאוֹתוֹ מְאֹרָע, מִתְפַּצְּלוֹת הַדֵּעוֹת בְּהֶתְאֵם לְמַאֲוַיֵּי־לֵב וּבְהֶתְאֵם לָרֶקַע הָאִישִׁי שֶׁעַל פִּיו נוֹהֲגִים בְּנֵי אָדָם לְנַתֵּחַ אֶת מַה שֶּׁהֵם רוֹאִים. מַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ נִצּוֹל וְאוֹמֵר: בְּעֵינֵינוּ רָאִינוּ אֶת עֹמֶק מִדַּת־הַדִּין, אֶת בִּצּוּעַ נְבוּאוֹת הַזַּעַם שֶׁבְּפָרָשַׁת הַתּוֹכֵחָה, וְהִנֵּה זֶה פֶּלֶא! מֵאוֹתָן שְׁנוֹת זַעַם קָשׁוֹת, יָצְאוּ הַדָּתִיִּים – דָּתִיִּים יוֹתֵר, וְהַחִלּוֹנִיִּים – חִלּוֹנִיִּים יוֹתֵר. שְׁנֵיהֶם מְאַמְּצִים לְעַצְמָם אֶת הַשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הַדֵּעָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם בְּטֶרֶם הֵחֵלָה. בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֵרַע כְּבָר שָׁנִים אֲרֻכּוֹת קֹדֶם לָכֵן, בִּתְקוּפַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּשֶׁחֵלֶק מֵהָרוֹאִים מַחֲזוֹת קָשִׁים אֵלּוּ בּוֹכִים בְּלִבָּם: "צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי" (איכה א/יח), אוֹ: "נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵנוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד הַשֵּׁם" (איכה ג/מ), אוֹ כָּל צוּרַת וִדּוּי וּתְפִלָּה אַחֶרֶת, וְאִלּוּ חֶלְקָם הָאַחֵר רוֹאֶה בְּמַעֲשִׂים אֵלֶּה גֻּשְׁפַּנְקָא לְמַאֲוַיֵּי־לֵב שֶׁהֵחֵלוּ לְהִתְפַּתֵּחַ עוֹד בִּתְקוּפַת הַיְשִׁיבָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. תּוֹפָעָה מְבִישָׁה כָּזוֹ נִתָּן לִרְאוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּכְדֻגְמָא לְכָךְ אֶפְשָׁר לְהַצְבִּיעַ עַל פּוֹרְקֵי עֹל רַבִּים הַמְמַלְּאִים אֶת פִּיהֶם בְּמַאֲכָלֵי טְרֵפָה, מְחַלְּלִים שַׁבָּת, רוֹמְשִׂים אֶת קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל, פּוֹרְצִים בְּחוֹמַת הַצְּנִיעוּת וְכוּ'. אֶת כָּל זֹאת עוֹשִׂים הֵם כְּאִלּוּ בְּשֵׁם אֵיזוֹשֶׁהִי הוֹכָחָה הַנּוֹבַעַת מֵהֶסְתֵּר־ פָּנִים. קְדוֹשֵׁי הַשּׁוֹאָה ה' יִנְקֹם דָּמָם, נִכְנְסוּ לְמִשְׂרָפוֹת וּלְתָאֵי־ גַּזִּים בְּשִׁירַת: "וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת", כְּמוֹ רַבִּי חוּצְפִּית בִּשְׁעָתוֹ. וְהִנֵּה קָמוּ לָהֶם עוֹרְכֵי־דִּין בִּלְתִּי קְרוּאִים, וּבִמְקוֹם לַחְטֹא בִּשְׁרִירוּת־לֵב וּלְלֹא תֵּרוּצִים, מְנַצְּלִים הֵם אֶת תֹּקֶף הַדִּין הַקָּשֶׁה, וְעוֹשִׂים בּוֹ שִׁמּוּשׁ עַצְמִי רָע. בְּתוֹכְכֵי לִבּוֹ חָשׁ אֱלִישָׁע 'אַחֵר' אֶנְחַת רְוָחָה לִרְאוֹת מַחֲזֶה שֶׁכָּל כָּךְ חִפֵּשׂ וְרָצָה לִרְאוֹת. וְהוּא לֹא יָדַע לְבָאֵר נָכוֹן אֶת הַפָּסוּק: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ" – בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. הוּא לֹא יָדַע זֹאת כִּי הוּא לֹא רָצָה לָדַעַת, וְגַם אִם אֶחָד מֵחַכְמֵי הַתּוֹרָה הָיָה מְבָאֵר לוֹ אֶת הַדְּרָשָׁה שֶׁאָמַר כָּאן נֶכְדּוֹ, הוּא הָיָה נוֹתָר בַּהַגְדָּרָה: "לֹא יוֹדֵעַ לְבָאֵר אֶת פְּסוּקֵי הַתּוֹרָה", כְּלוֹמַר: אֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין! כְּמוֹ כֵן הוּא לֹא רָצָה לְהַבִּיט בְּעַיִן בִּלְתִּי מְשֻׁחֶדֶת בַּנֶּאֱמַר: "וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ", דְּהַיְנוּ: בָּעוֹלָם הַבָּא וּבְגַן־עֵדֶן שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ. כְּדֵי לִזְכּוֹת לִרְאוֹת אֶת אוֹתוֹ עוֹלָם אָרֹךְ וְטוֹב, צָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן, לְהַשְׂכִּיל לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם, וּלְאַפְשֵׁר לְחַכְמֵי הַתּוֹרָה לְהָאִיר לָנוּ אֶת הָרְאִיָּה.

 

הַדְרָן

מַסֶּכֶת חוּלִין נָסוֹבָה בְּעִקָּר סְבִיב נוֹשְׂאֵי כַּשְׁרוּת הַמָּזוֹן, בֵּין הַדְּבָרִים רָאִינוּ שֶׁיֶּשְׁנָה מַעֲלָה בַּאֲכִילַת רֵאָה שֶׁל אַוַּז, כִּי הִיא מְאִירָה אֶת הָעֵינַיִם (חולין מט/א). הָאַוָּז מְסַמֵּל אֶת הַחָכְמָה (ברכות נז/א). מֵהָרֵיאָה בּוֹקְעִים קוֹלוֹתָיו. כְּשֶׁהַתַּלְמִיד מְחַדֵּד אֶת אָזְנָיו לְהַאֲזִין לְדִבְרֵי הָרַב, הֵנָּה אוֹרוּ עֵינָיו וְנִפְקַח לְבָבוֹ.