מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
תנאי בנישואין
אב יכול לקדש את בתו הקטנה, ואם רוצה לצאת מבעלה, חייבת גט. קטנה יתומה, תיקנו חכמים שאמה או אחיה יכולים להשיאה מדעתה וברצונה, כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, ואם רוצה לצאת מבעלה כל זמן שהיא קטנה, יכולה למאן ולומר שאיננה רוצה בו, ויוצאת ללא גט.
חמש מחלוקות נחלקו בית שמאי ובית הלל במשנה באשר למיאון. לבית שמאי, רק ארוסה ממאנת ולא נשואה, רק בבעל ולא ביבם, רק בפני הבעל, רק בפני בית דין, ורק פעם אחת בקטנותה. לבית הלל, קטנה ארוסה ונשואה יכולה למאן, בבעל וביבם, בפני הבעל ושלא בפניו, בפני בית דין ושלא בפניו, ויכולה למאן כמה פעמים.
בגמרא מנומקים דברי בית שמאי האוסרים לקטנה נשואה למאן: מאחר שאין תנאי בנישואין, אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, כדי שהבעל לא יפסיד פירות נכסי מלוג, או מפני שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. בית הלל מקילים באפשרות המיאון לטובת הקטנה, ובית שמאי חוששים לשמירת מסגרות הנישואין, וטובת הבעל. בית הלל ובית שמאי מסכימים שאין תנאי בנישואי גדולה, והמחלוקת כאן היא אם גם בנישואי קטנה יש להחיל זאת (תוס' ד"ה בית).
כל מסגרת נישואין היא בעצם על תנאי, "כשאומר לה כדת משה וישראל, הרי כאילו התנה על מנת שירצו חכמים" (ריטב"א כתובות ג ע"א). תנאי זה מותנה ע"י בית הדין שמאשר את הקידושין, ואין מדובר על תנאים שבני הזוג מתנים ביניהם. חכמים הפקיעו קידושין כשאדם קידש אשה בצורה לא הגונה (יבמות קי ע"א), ובעוד מקרים.
האפשרות שבית דין יוכלו להפקיע קידושין ללא מתן גט לאחר שבני הזוג חיו ביחד, ובמקרים חריגים וקיצוניים כשבעל מעגן את אשתו, עוזב אותה או כשאינו מציית לדין וכד', עולה בשנים האחרונות לדיון מחודש. אין ספק שיש צורך לעשות הכל על מנת להקל בסבלן של העגונות והמסורבות, אך החלת "נישואין על תנאי" באופן גורף תביא לידי זילות מוסד הנישואין, ולדעת פוסקים האפשרות להפקיע נישואין במצב כזה, הוא ממילא ע"י מתן גט.
