בעלות במשכון
בכורות טז ע"ב
"אלא אמר רבא...
והכא גבי בכורה היינו טעמא, דאילו אתי עובד כוכבים בעי זוזי ולא יהיב ליה - תפיס לה לבהמה, ואי לא משכח לה לבהמה - תפיס ולדות דידה, והרי יד עובד כוכבים באמצע, וכל יד עובד כוכבים באמצע - פטורה מן הבכורה".
וקשה,
הרי רבא עצמו הוא שאמר במסכת פסחים דף לא ע"א שבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה, ואינו גובה למפרע. אם כן מה בכך שהגוי עלול לתפוס את הבהמות בחובו, הרי סוף כל סוף יזכה בהן רק בזמן תפיסתו אותן.
קושיה זו תירץ רש"י:
"והכא גבי בכורה - לאו משום דהוי ברשותו של עובד כוכבים אלא משום דמשכון הוי גביה".
כלומר, שאין גביה זו דומה לגביית קרקע, אלא שהבהמות נחשבות למשכון, ויש לגוי בעלות בגוף המשכון עצמו.
ועדיין קשה,
הכיצד תהיה לגוי בעלות במשכון הוולדות,
הרי אמרו במסכת פסחים דף לא ע"ב שלכולי עלמא גוי אינו קונה משכון של ישראל אם לא התנה שיקנה מעכשיו. ועוד, שלתנא קמא שם, גוי אינו קונה משכון כלל. ועוד, שבמסכתות בבא מציעא דף פב ע"א ושבועות דף מד ע"א מעלה הגמרא אפשרות שיש החולקים על רבי יצחק וסוברים שאין כלל קניין במשכון.
אלא שכל האמור לעיל הוא במשכון השייך מראש לישראל, שהרי אין בעל החוב חפץ להקנות את המשכון למלוה. אולם כאשר הגוי הוא שנתן את הבהמות, חפץ הוא לשייר בעלות בגופן, למרות שהן לא תהיינה בידיו. ולשם כך אין צורך בלימודו של רבי יצחק מהפסוק שבעל חוב קונה משכון – קונה – פירושו שקונה מאדם אחר.
חילוק זה בעניין בעליו המקורי של המשכון מבואר גם בסוף דברי התוספות בסוגייתנו בד"ה אין מקבלין, העוסקים בקושיה אחרת:
"וי"ל התם עיקר בהמה של ישראל מתחלה...
אבל הכא דמתחלה של עובד כוכבים כל זמן שיש לעובד כוכבים כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה, לא יצאה מרשות עובד כוכבים ומקרי יד עובד כוכבים באמצע שלא נסתלקה ידו לגמרי".
