חכם מנא ידע
בכורות כא ע"ב
"וצריך להראותו לחכם.
חכם מנא ידע? אמר רב פפא: רועה חכם".
פירש רש"י: "להראותו לחכם - לידע אם עובר היה ותיפטר מן הבכורה".
לגמרא פשוט שאין לחכם כל דרך לדעת אם אותו טינוף מכיל עובר, אלא אם כן בנוסף לחכמתו בתורה ישתלם גם בנסיון מעשי כרועה, ויכיר בעיניו גם את טבע המציאות.
בדומה לכך אמר רב במסכת סנהדרין דף ה ע"ב: "שמונה עשר חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר".
לא היתה בידו אפשרות ללמוד את טבע המומים בלא לתרום לשם כך שנה ומחצה מחייו.
ולכאורה קשה, הרי מצאנו שקיימת דרך נוספת בה יכול החכם להכיר את המציאות הטבעית.
על בן עזאי אמרו במסכת סוטה דף ד ע"ב:
"א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן: כל אחד ואחד בעצמו שיער. והאיכא בן עזאי דלא נסיב! איבעית אימא: נסיב ופירש הוה; ואיבעית אימא: מרביה שמיע ליה; ואיבעית אימא: (תהלים כה) סוד ה' ליראיו".
וכן על מר זוטרא במסכתות סוטה דף י ע"א; וסנהדרין דף מח ע"ב:
"מנא ידע? אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה, ואיבעית אימא: מרביה הוה גמיר לה, ואיבעית אימא: (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם".
כיצד נגלה סוד זה?
לא ששמעו ממאן דהו או שקראו זאת באיזה ספר, זהו הרי ההסבר שלפני כן. אלא שהשיגו זאת בעומק שכלם או ברוח הקודש.
אמנם בסוגייתנו הגמרא לא מעלה את האפשרות של סוד ה' ליראיו. שכן ניתן להראות את הטינוף בפני כל חכם שהוא, ואילו לא כל חכם בר הכי שיתגלה לו דבר ה' באופן מופלא כזה. ואפילו באותם הראויים, אין הכרח שיתגלה, שהרי גם באותם מקומות הספורים שנזכרה אפשרות זו, היא נזכרה רק כאפשרות אחת מבין שלש, ופתחה הגמרא דוקא באפשרויות שהסוד נגלה להם באופן טבעי לחלוטין.
אבל תמוה,
וכי ילך כל חכם ללמוד רעיית צאן לתכליתה בכדי שיידע לפסוק במומים ובנפלים? ומעתה יצטרך ללמוד גם תכונה, רפואה, ושאר כל החכמות הנחוצות לידיעת התורה. וכי כל חכם בר הכי לשלוט בכל חכמות הטבע כולן?
אלא שדרכם של חכמים בפגשם בעלי חכמות ומקצוע לשאולם וללמוד מהם דברים הנחוצים להם לצורך פסיקותיהם.
מעתה מתפרשת הגמרא: "חכם מנא ידע? אמר רב פפא: רועה חכם" – חכם הרועה את קהילת צאן מרעיתו בחכמה, ולמד מכל אחד ואחד מידיעותיו היחודיות.
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט), מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי (מסכת אבות פרק ד משנה א).
