חבר ונעשה גבאי / יעקב צ. מאיר

בכורות לא ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

היהודים חיו בארץ תחת השלטון הרומי שהכביד את עולו עליהם. סך המסים המשוער שהיה על כל יהודי להעלות לרומאים היה ככל הנראה בין רבע למחצית מסך היבול והממונים על גביית המס היו יהודים מתוככי החברה היהודית – המוכסים והגבאים הידועים לשמצה.

הגבאים אינם סתם עמי ארצות שאינם מקפידים על טהרה. הם האחר המתגלה מתוכנו, השלטון הרומאי המתגלם אפילו במי שהיה עד לפני זמן קצר 'חבר' – 'ת"ר בראשונה היו אומרים חבר ונעשה גבאי דוחין אותו מחבירתו, פירש אין מקבלין אותו. חזרו לומר פירש הרי הוא ככל אדם' (בכורות לא. ע"פ תוספתא דמאי פ"ג ה"ד).

לא תמיד בחרו היהודים בתפקיד מפוקפק זה מרצונם, '...מלכות הרשעה שמכנסת עין רעה בממונו של אדם, פלן עתיר נעבדיניה ארכונטס, פלן עתיר נעבדיניה בוליוטוס [=פלוני עשיר נעשהו ארכונטס (שר)... בוליוטוס (יועץ)]' (בר"ר עו ו). אף על פי שלא תמיד היה הדבר תלוי ברצונו של האדם, הרחיקו חכמים את מי ש'נעשה גבאי' והעבירוהו מחבירותו. משום כך רבה ההתמרמרות של חכמינו על ישו הנוצרי, '...אחרי כן הסב ישוע בביתו ומוכסים וחוטאים רבים הסבו עמו ועם תלמידיו, כי רבים היו והם הלכו אחריו. ראו הסופרים והפרושים שהוא אוכל עם החוטאים והמוכסים אמרו אל תלמידיו: עם המוכסים והחוטאים הוא אוכל? שמע ישוע ואמר להם: לא הבריאים צריכים לרופא, אלא החולים. לא באתי לקרוא לצדיקים אלא לחוטאים' (מרקוס ב 15-17 ומקבילות).

שנאת המוכסים והגבאים לא היתה נחלת היהודים לבדם, אלא תופעה כלל-אימפריאלית. לוקיינוס, הסופר האלכסנדרוני יליד סוריה, בן המאה השניה לספירה, מציין שלעתים האדם מידרדר לשפל הנמוך ביותר כדי לשרוד. הוא מועל באמון שניתן לו ושולח יד בפיקדון, גונב או הופך למוכס. לעיתים אמנם אין לאדם ברירה, אך אין לצפות שאנשים אחרים ישבו איתו לשתות או ישתתפו איתו בסעודה. לוקיינוס מוסיף וכותב כי בהאדס [=בגהינום] קשורים יחד כל מי שבחייהם עסקו בערבוב ובלבול: נואפים וסרסורים, מוכסים, חנפנים ומוציאי דיבה. הצמדה דומה גם מופיעה בדברי דיו כריסוסטומוס, הסופר היווני-רומי בן המאה הראשונה, האומר שסרסרות ומוכסות אינן אסורות לפי חוק, אבל העוסקים בהם נענשים בכך שהם שנואים על ידי שאר האנושות. (י' פורסטנברג, אכילה בטהרה בתקופת התנאים, עבודת דוקטור, עמ' 277).

לא פלא איפוא שגם במקורותינו מוצמדים המוכס והגבאי תדיר אל הגנב (טהרות ז ו), מעותיהם נחשבות גזל ('אין פורטין לא מתבת המוכסין ולא מכיס שלגבאין', ב"ק י א) ואף נאמר עליהם במפורש 'הגבאין והמוכסין תשובתן קשה' (תוספתא ב"מ פ"ח הכ"ו).