מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

איבה של עמי ארצות

מקבלים יין ושמן מעמי ארצות במשך השנה, מאחר והם נאמנים על טהרת יין ושמן לשם קדשים- לנסוך המזבח, או למנחות. לעומת זאת, אין מקבלים מהם יין ושמן לשם תרומה, מאחר ואין איסור טומאת התרומה חמור בעיניהם ויש לחשוש שהם משקרים. אך בזמן דריכת הענבים בגת, ובזמן עצירת הזיתים בבית הבד הם נאמנים אף על התרומה, מאחר שאז הכל מטהרים את כליהם כדי להפריש תרומה בטהרה (חגיגה כב ע"א).

מקבלים מעמי ארצות יין ושמן כל השנה לקדשים, "מפני איבה- שיאמרו, וכי אין אנו מבני ישראל שאינכם מאמינים אותנו?" (רבנו חננאל), וזאת לשיטת ר' יוסי שאמר: "מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה? כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו, ושורף פרה אדומה לעצמו". החשש הוא שאם נמנע מעמי ארצות מלהביא קדשים למקדש, איבתם תביא לכך שהם יקימו מקדש לעצמם, ויהיה בכך ביטוי לניתוקם מעם ישראל. לעומת זאת, את התרומה יכול עם הארץ לתת לכהן עם הארץ כמותו ולכן אין חשש איבה, אבל קדשים אין ברירה אחרת.

נימוקו של ר' יוסי משמש בסיס להיתרים נוספים. רב פפא מוסיף שם ואומר שבשל טעמו של ר' יוסי מקבלים גם עדות מעם הארץ. לדברי התוס' (ד"ה כמאן) מסיבה זו נהוג כיום לזמן גם עם הארץ. הרב יוסף קארו (בית יוסף יורה דעה סוף סימן קיב) כותב בשם רבנו שמחה שמותר למי שנזהר בדרך כלל שלא לאכול פת גוי, לאכול עם כאלה שאינם נזהרים, משום איבה, ודוקא פת שהיא עיקר הסעודה. המהרש"ל (ים של שלמה גיטין, ה, סי' כא), כותב שזו גם הסיבה שמעלין כהן עם הארץ לפני תלמיד חכם. בזמננו, השתמש הרב יעקב אריאל (שו"ת באהלה של תורה, א, עמ' 177) בנימוק זה, להסביר שאמנם אין איסור לעמוד בצפירה, אך מי שבכל זאת חושש, יש לדון מצד איבה בין שומרי תורה ומצוות לשאינם, שלא מקבלים את הפרישה של מיעוט מהכלל.