סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 763
 

"הכל ממירין"

תמורה ב ע"א

בטעם איסור ההמרה כותב הרמב"ם (סוף הלכות תמורה): "אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם, כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהם, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם - תן לו טעם. הרי אמרו חכמים הראשונים, שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה. יראה לי שזה שאמר הכתוב: "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש", כענין שאמר: "ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו", ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש, אפשר שחזר בו וניחם, ויפדה בפחות משוויו - אמרה תורה: אם פדה לעצמו יוסיף חומש. וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף, שמא יחזור בו, וכיון שאינו יכול לפדותה, יחליפנה בפחות ממנה. ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר: טוב הוא. לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף, וקנסו אם החליף, ואמר: "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש", וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו. ורוב דיני התורה אינן אלא מצוות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים. וכן הוא אומר: "הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך".

[(וכעין טעם זה כתבו הרמב"ן ורבינו בחיי בפי' התורה. אבל בתורת כהנים והביאו רש"י בפירוש התורה, כתב טעם הפוך: "לא יבקר בין טוב לרע וגו', מתוך שנא' "וכל מבחר נדרכם" - יכול יהיה בורר? (כלומר שיחליף את בהמתו בבהמה טובה יותר להעלות קרבן), ת"ל: "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו". היינו, החשש הוא שיחליף האדם את הבהמה המוקדשת בבהמה טובה יותר ולא ברעה. (שני הטעמים אינם סותרים בהכרח, ששני החשדות קיימים. ערוך השלחן העתיד)]