מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
שאילת גשמים
מזכירים גשמים "משיב הרוח ומוריד הגשם" ביום טוב האחרון של חג סוכות, ושואלים גשמים "ותן טל ומטר", לדעת חכמים בג' במרחשוון, ולדעת רבן גמליאל בז' במרחשוון "חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת", "...אמר רב חסדא: הלכה כרבן גמליאל". (תענית ו ע"א). התנאים חלוקים באשר לשאלת הגשמים בזמן שבית המקדש קיים. אבל לאחר החורבן, שאין עולי רגלים: "מודו דמשעה שהתחיל להזכיר מתחיל לשאול, ומתחיל להזכיר מיום טוב האחרון... ובערב למוצאי יום טוב שהוא חול ויש בו שאלה מתחיל לשאול". (ריטב"א לתענית י ע"א). אך זו עמדת מיעוט, וראשונים רבים סוברים, שגם לאחר החורבן יש לשאול גשמים בז' במרחשוון, וכך המנהג. בטעם הדבר כתב רבנו ניסים (ר"ן, תענית ב ע"א בדפי רי"ף): "לפי שהיו מתאספין בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום, ומפני העולים הללו ראוי שנאחר השאלה, שהיא היתה עיקר התקנה". למרות שאין מצוה מהתורה לעלות לרגל לאחר החורבן, בכל זאת גם כיום עולים לרגל, וזו סיבה מספקת לאחר את שאלת הגשמים. " 'עיניך יונים' (שיר השירים א, טו), מה יונה זו, אף על פי שאתה נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש, לא ביטלו שלוש רגלים" (מדרש שיר השירים רבה ד סי' כח).
אמנם, גם בזמן שבית המקדש היה קיים, זמן ההליכה מירושלים לנהר פרת השתנה בהתאם למספר ההולכים, השיירות, כלי התחבורה, ועוד. בתקופות מסוימות הדרך ארכה שלושה ימים בלבד (בבא מציעא כח ע"א). גם כיום, משך זמן נסיעה מקצה גבול ארץ ישראל לירושלים, הוא מספר שעות לכל היותר, בכלי תחבורה מודרניים, המשמשים גם כהגנה מפני גשמים ומאפשרים ניידות גבוהה ממקום למקום. עולי הרגלים גם אינם לנים ברחובה של עיר, אלא בבתים, אכסניות ובבתי מלון מסודרים. מענין מה יפסקו הסנהדרין, לכשיבנה בית המקדש, ותשוב מצות עליה לרגל. האם יתחשבו בתנאי התעבורה החדשים, או שישאירו בכל זאת את התקנה במקומה.
