מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
ניסן ראש השנה למלכים ולרגלים
למלכים: אחד בניסן הוא ראש השנה למלכי ישראל, ואחד בתשרי הוא ראש השנה למלכי אומות העולם. בעבר נהגו למנות בגיטין ובשטרות אחרים, את שנות המלך. מנין זה איננו ע"פ יום המלכתו, אלא מתאריך קבוע: "ואפילו עמד בשבט או באדר, כלתה שנתו משהגיע ניסן, ויתחילו למנות לו שנה שניה" (רש"י). ראשונים רבים כותבים (גיטין פ ע"ב), שכיום אין כותבים בגיטין ובשטרות את מנין שנות המלכות, אלא את מנין השנים מבריאת העולם. עם זאת מצינו שהיו כותבים בשטרות את מנין השנים: למלכות שלמה, למלכות יון, לחורבן בית המקדש, למנין שנות השמיטה, ועוד. בהתייחס למנין שנות קיום מדינת ישראל, כותב הרב צבי שכטר (בעקבי הצאן, עמ' קו): "אלה הנוהגים למנות בכתובות או בהזמנות לחתונות וכד', למניין השנים שמתחילת הקמת המדינה, שיש להם להתחיל השנה החדשה מר"ח ניסן ולא מה' באייר, דראש השנה למלכי ישראל הוא באחד מניסן".
לרגלים: "רגלים באחד בניסן הוא, בחמשה עשר בניסן הוא? אמר רב חסדא: רגל שבו ראש השנה לרגלים" (ראש השנה ד ע"א). ההשלכה המעשית היא ביחס למי שנדר דבר מה להקדש, ולפי שיטת ר' שמעון הסובר שמי שנדר ולא קיים נדרו עובר על איסור "לא יאחר לשלמו" (דברים כג, כב), רק לאחר שיעברו שלושה רגלים כסדרם: פסח, שבועות וסוכות, אף אם נדר לפני חג השבועות בשנה הקודמת.
חג הפסח הוא ראש השנה של הרגלים, בו אנו חווים מחדש בכל שנה את יציאת מצרים, את תחילת היותנו לעם בעל ייעוד גדול. הראי"ה קוק, ראה ביציאת עם ישראל ממצרים, תהליך בעל השפעה נצחית, אוניברסלית: "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו". הרב משה צבי נריה (שיום פטירתו יחול ביום ראשון, י"ט כסלו), הסביר את דברי הראי"ה קוק: "אביבה של האומה הישראלית, הוא אביב העמים כולם, הוא נושא בחובו את הלבלוב והפריחה של אותן מחשבות רוממות, המיישרות את האנושות כולה לגאולתה, לחזון אחריתה השגיאה, חזון האמת והצדק".
