הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
האם צריך בית דין כדי לסדר גט?
ערכין כג ע"א
סיפור מעניין שאותו למדנו בגמרא בערכין מביא אותנו לדון בשאלה מעניינת: אנחנו יודעים שבמדינת ישראל כדי להתחתן צריך להירשם ברבנות, וצריך רב שיערוך את החופה. אמנם מעיקר הדין, כידוע, קידושין תופסים גם ללא רב (בניגוד לדתות אחרות, שבהן הנישואין תלויים באיש דת או באיש ממשל, בדת היהודית כל שני יהודים כשרים לאשר נישואין!), אבל למען הסדר הטוב, וכדי לוודא שהנישואין נעשו כדת וכדין, הצריכו גדולי הדורות ואף קבעו חרמות בעניין – שלא לערוך חופה וקידושין ללא נוכחות רב.
ואולם, באשר לגירושין, אין מסתפקים ברב שיסדר גט, אלא צריך ללכת לבית הדין. השאלה היא האם – בדומה לקידושין – יש פה עניין פרוצדורלי או מהותי? כלומר: האם ניתן מעיקר הדין גם לגרש אשה ללא בית דין, אלא שבית הדין נועד לוודא שהכל נעשה כדת וכדין, או שיש צורך בבית דין כדי לסדר גט?
הגמרא מביאה את הסיפור הבא:
1. תלמוד בבלי ערכין כג, א
משה בר עצרי ערבא דכלתיה הוה, ורב הונא בריה צורבא מרבנן הוה ודחיקא ליה מילתא, אמר אביי: ליכא דנסבי עצה לרב הונא, דליגרש לדביתהו ותיתבע כתובתה מאבוה ולהדרה מיהדרי? א"ל רבא: והאנן ידור הנאה תנן! ואביי? אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש? לסוף איגלאי מלתא דכהן הוה, אמר אביי: בתר עניא אזלא עניותא.
מהגמרא הזו מוכח שלא כל מי שרוצה להתגרש צריך ללכת לבית דין על מנת להתגרש. לכאורה ניתן להוכיח כך גם מהמשנה הראשונה של מסכת סנהדרין, אשר מונה את כל הדברים המצריכים דיינים – וביניהם מיאון וחליצה – אך אינה מונה את הגט:
2. משנה סנהדרין פרק א משניות א-ג
דיני ממונות בשלשה. גזילות וחבלות בשלשה. נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - בשלשה. האונס והמפתה והמוציא שם רע – בשלשה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: מוציא שם רע בעשרים ושלשה, מפני שיש בו דיני נפשות.
מכות בשלשה. משום רבי ישמעאל אמרו: בעשרים ושלשה. עיבור החדש בשלשה. עבור השנה – בשלשה, דברי רבי מאיר. רבן שמעון בן גמליאל אומר: בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה, ואם גמרו בשלשה מעוברת.
סמיכת זקנים ועריפת עגלה – בשלשה, דברי רבי שמעון. ורבי יהודה אומר: בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה. נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין – בשלשה. ההקדשות בשלשה. הערכין המטלטלין בשלשה. רבי יהודה אומר: אחד מהן כהן. והקרקעות תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן.
רואים אנו, אם כן, שאין צורך בשלושה דיינים לצורך סידור גט. ואולם, מדברי ר' עובדיה מברטנורא ניתן להוכיח שאולי סידור גט נחשב כמו דין, ולכן אולי צריך שלושה דיינים. הוא מתייחס למנהג שהיה מקובל בזמנו שרבנים מקבלים שכר על סידור גט, וכותב שאולי כשמקבלים על כך שכר זה פוסל את הגט, שהרי זה כמו דיין שמקבל שכר על הדין:
3. ר' עובדיה מברטנורא (המאה ה-15, איטליה) בכורות פרק ד משנה ו
הנוטל שכר לדון דיניו בטלים - דכתיב "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה'", מה אני בחנם אף אתם בחנם. וברבני אשכנז ראיתי שערוריה בדבר זה, שלא יבוש הרב הנסמך ראש ישיבה ליטול עשרה זהובים כדי להיות חצי שעה על כתיבת ונתינת גט אחד, והעדים החותמים על הגט שני זהובים או זהוב לכל הפחות לכל אחד, ואין זה הרב בעיני אלא גזלן ואנס, לפי שהוא יודע שאין נותנים בעירו גט שלא ברשותו, ונותן הגט בעל כרחו צריך שיתן לו כל חפצו. וחושש אני לגט זה שהוא פסול, דהא תנן במתניתין הנוטל שכר לדון, דיניו בטלין. להעיד, עדותו בטלה:
רואים אנו, אם כן, שלדעת ר' עובדיה מברטנורא תפקידו של הרב בגט הוא כדיין, אבל הרמ"א כתב שאין הדין כן:
4. שולחן ערוך אבן העזר סדר הגט
אם הסופר או החכם המסדר הגט נוטלים שכר הרבה יותר מכדי בטלה, י"א שצריך שלא יהיו העדים קרובים להם. והר"ר עובדיה בפירוש המשנה בפרק ד' דבכורות קרא תגר על הרבנים מסדרי הגט הנוטלים יותר מכדי שכר בטלה. הגה: ולא נהגו כמותו. גם טעמו אינו כלום, כי הוא מדמה דבר זה למה שאמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין; ואינו ראיה, כי סדור הגט אינו דין, אלא למוד בעלמא.
אם סידור הגט הוא דין, יש לכך מספר השלכות: ראשית, כאמור, זה אומר שצריכים דוקא שלושה אנשים לסדר את הגט. שנית – זה אומר שצריך לסדר גט דוקא ביום, שהרי בית דין יושב רק ביום. דין זה, שבית דין דן רק ביום, נלמד מסתירה בפרשתנו: הפרשה פותחת בכך שמשה רבנו דן מן הבוקר עד הערב, אבל אח"כ יתרו אומר למשה שהדיינים ידונו בכל עת! מסבירה הגמרא שיש הבדל בין תחילת הדין לסוף הדין:
5. שמות יח, יג-כב
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱ-לֹהִים: כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱ-לֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו: וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ: עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱ-לֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱ-לֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל
הָאֱ-לֹהִים: וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:
הגמרא במסכת סנהדרין לומדת את כל הדינים מדיני נחלות שנידונים דוקא ביום, כי כתוב 'והיה ביום הנחילו את בניו', ומקשה מפרשתנו, ועונה שיש הבדל בין תחילת דין – שנעשית רק בבוקר, לבין גמר דין – שנעשה גם בערב:
6. תלמוד בבלי סנהדרין לד, ב
דרבא רמי: כתיב "ושפטו את העם בכל עת" וכתיב "והיה ביום הנחילו את בניו", הא כיצד? יום - לתחלת דין, לילה - לגמר דין.
ממילא, אם הגדרנו את תפקיד הרב בסידור הגט כלימוד בלבד, ולא כדין, אם כן אין שום בעיה לסדר גט גם בלילה. ואולם, הבית יוסף כתב בשם תרומת הדשן שגט שנמסר לאשה בלילה הוא פסול, אך הבית יוסף דחה את הדברים:
7. בית יוסף אבן העזר סימן קלו
גט הניתן בלילה או ביום אחר שהתפללו ערבית פסול כן כתוב בתרומת הדשן סימן רמ"ח ושמעתי הטעם משום דנתינת גט הוי דין ואין דנין בלילה (סנהדרין לב.) ואיני יודע מה ענין דין לגט ושום אחד מהפוסקים לא חילק להקפיד בכך
מקור הדברים בתרומת הדשן נמצא בדיני ספירת שבעה נקיים. בעל תרומת הדשן נשאל (או שמא יש לומר שאל, שהרי מקובל לומר שתרומת הדשן גם ניסח את שאלותיו) האם אשה שעשתה בדיקת הפסק טהרה לפני צאת הכוכבים, אבל אחרי שהציבור כבר התפלל ערבית, האם זה עדיין נחשב כיום שלפני, והוא עונה שמכיון שהציבור כבר התפללו ערבית, הרי שעכשיו כבר לילה, והוא מוכיח זאת מכך שגט שיינתן בשעה כזו יהיה פסול:
8. תרומת הדשן (ר' ישראל איסרלאן, המאה ה-15, אשכנז) סימן רמח
שאלה: הא דמסקינן יום שפוסקת בו אינה עולה לספירת שבעה נקיים ובעינן שבעה שלמים שאינם חסרים אפילו משהו, אם כבר התחילו הקהל להתפלל ערבית ועוד היום גדול יכולה להפסיק באותה שעה ולא אמרינן הואיל ועשו הקהל ליום זה לילה לענין ערבית יחשב נמי כיום של מחרת ולא תועיל לה הספירה ביום זה, או דלמא תועיל דהא מכל מקום לאו לילה הוא יועיל או לאו?
תשובה: יראה דיש להחמיר דלא תפסיק בטהרה אלא קודם תפילת ערבית, אבל לאחר תפילת ערבית הואיל והתפללה כבר, או אפי' אם היא לא התפללה אלא הקהל התפללו כבר, עשו אותו מקצת היום לילה לענין תפילה, שוב אין לעשותו יום לענין הפסק בטהרה... וכעין זה כתב מהר"ם בהלכות שמחות שלו לענין אבילות דמי שהתפלל ערבית ועודנו יום קודם צאת הכוכבים ושמע שמועה על מתו אינו מונה אלא מיום של מחרת, ואותו יום אינו עולה לו הואיל וכבר התפלל ערבית תרי קולא לא עבדינן ע"כ. וכן ראיתי אחד מהגדולים שפסל גט שנתן לאחר שהתפללו קהל ערבית אע"פ שהיה עודנו יום. וכן כתב לי אחד מן הגדולים בתשובה שגדול אחד רבו פסל גט שנתן לאחר ערבית והטעם משום דכתב בתשובת אור זרוע דאשה שקבלה גיטה בלילה אינה מגורשת.
על סמך הדברים האלה נשאל ה'נודע ביהודה' מה דינו של גט שניתן בפני שלושה אנשים, אלא ששניים מתוך שלושת האנשים האלה היו קרובי משפחה. תשובתו מעניינת מאוד מכמה בחינות:
ראשית, מעניין לראות מה היו השיקולים שלו לא לענות על השאלה הזו מיד כשהוא נשאל. הוא הבין שהתשובה כל-כך פשוטה, שכנראה שלא כל המידע הגיע לידיו, ולכן חיכה שאולי אותה שאלה תישאל גם מהצד השני. רק לאחר שהוא קיבל שלושה או ארבעה מכתבים עם אותה שאלה הוא החליט לענות עליה.
שנית, התשובה הזו מעניינת כי הנודע ביהודה מעיד על עצמו שהוא חשב ללא ספק שאין שום צורך בבית דין לצורך גט, אבל מכיון שהובאו הדברים שראינו בשם האור זרוע, לא רק שהוא מבטל את דעתו, אלא שהוא גם טורח מאוד למצוא את הנימוק לדבריו של ה'אור זרוע', ובסופו של דבר פוסק כמותו בצורה קיצונית מאוד, שאפילו בדיעבד לא יועיל גט שניתן שלא בפני בית דין.
סברתו של האור זרוע, כפי שמוכח מתשובת הרא"ם, היא שמכיון שלגט יש השלכות ממוניות, שהרי מרגע שהגט נכנס לתוקף האשה זכאית לקבל כתובה, לכן יש לגט דין של דיני ממונות. ואולם, הנודע ביהודה עצמו אומר שהסברא הזו אינה ברורה:
9. נודע ביהודה (ר' יחזקאל לנדא, המאה ה-18, פראג) מהדורה תנינא אה"ע קיד
מכתבו שניים ושלישים הגיעוני. והאמת אגיד, על הראשון ועל השני לא חשתי להשיב כי אמרתי אי אפשר להיות הדברים כהוייתן שימצא עורר על גט הואיל וניתן שלא בפני ב"ד של שלשה לפסלו בדיעבד ואמרתי אולי יש דברים בגו וכבר נזדמן לי כזה שבאו אצלי שאלות ממרחקים בדברים שהיו נראים בעיני פשוטין עד שתמהתי שיצטרך לבוא בשאלה ואח"כ בא מצד שכנגדו מעורר שלא כך היה, ואמרתי אמתין איזה זמן. ואמנם אח"כ באמת נשכח ממני מרוב טרדות ועכשיו שבא שלישים ורביעים ומצד שכנגדו אין אומר ואין דברים הנני משיב. והנה תורף שאלתו, מעלתו סידר גט אחד ומחמת שהיה ההתעסקות בחנם לא מצא צירופיו להצטרף עמו וצירף עמו שני בני תורה ואחד מהם הוא חתנו דמעלתו ובא המערער לפסול הגט כדין שלשה שנמצא בהם קורבא שהדין בטל ודימה מעשה הגט לדין, והנה לפי דברי רמ"א בסדר הגט סעיף ד' סידור הגט הוא רק מורה דרך ומלמד לסופר ועדים איך יתנהגו:
ובאמת תמהתי מאד על התה"ד בסי' רמ"ח הובאו דבריו בב"י בסי' קל"ו לפסול גט הניתן בלילה מטעם דין. הגם שהרב"י באמת תמה עליו אבל איך אפשר שבעל תה"ד ישגה ויפול בטעות גלוי ומפורסם כזה והוא רב מובהק גדול בהאחרונים ואם כי הרב ברטנורא בפירוש המשניות בפ"ד מבכורות ג"כ שגה בזה כאשר באמת השיג עליו רמ"א בהג"ה בסדר הגט סעיף ד' ואמנם הרב ברטנורא עיקר ספרו לא חבר לפסק רק לפרש והוא פרשן ולא פסקן ואם כי הוא גדול מאד ואעפ"כ אין לתמוה אם לא דקדק בדבריו כל כך וכתב דבר שאינו מוסכם עפ"י הדין, אבל התה"ד עיקר חבורו הוא לפסק הלכה וראוי לו להשגיח בדבריו, ולא די לנו הסער הזה אלא שגם בעל תה"ד לא מעצמו כתב דבר זה אלא גם בשם אחד מהגדולים שכתב כן בשם רבו, ולא עוד אלא שכתב כן בשם האור זרוע שפסל גט הניתן בלילה וידוע שהא"ז הוא הר"י מווינא והוא רבו של מהר"ם מרוטנבורג ואיך נחשוב חלילה עליו טועה...
ואמנם אח"כ פקחתי עיני וראיתי בתשובת מוה' אלי' מזרחי סי' פ"ד הביא דברי הא"ז יותר מפורש ממה שהביא התה"ד. וז"ל הרא"ם שם בסוף הסימן: "וכן כתב בעל הא"ז דאפי' נתינת הגט מידו לידה שאין צריך קיום אין לעשותו בלילה מידי דהוה אחליצה דתנן חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל ומוקמינן בגמר' דבהא קמפלגי דר"א סבר חליצה כתחלת דין דמיא ות"ק סבר כגמר דין דמיא ופירש רבינו יהודה בר נתן כתחלת דין דמיא דע"י חליצה קמתחלא למתבע הכתובה ואם בחליצה אמר כן כ"ש בנתינת הגט שע"י הגט גובה כתובתה ובלאותיה ואין הבעל יורשה ואינו אוכל פירות בנכסי מלוג שלה ופטור מקבורתה ומפרקונה עכ"ל. הרי מפורש דאפי' גט הניתן מיד הבעל ליד האשה פסול מטעם שהוא דין שגובה כתובה וכל הני דיני ממונות שחושב הבא ע"י הגט. ואם כי הדברים הללו דברים תמוהים הם וכל שטר הנעשה בעדים שע"י השטר גובה מלקוחות ואפי' שטר מתנה שעיקר הקנין הוא השטר וקונה בו השדה וטורף בו ממשעבדי אם הוא באחריות נימא שהוא דיני ממונות ויצטרך שלשה ויופסל בלילה הא ודאי בורכא (=הבל) הוא, גוף הענין הוא עדות וכשיבוא לטרוף וליקח יבוא לפני ב"ד כן גם הגט עדי מסירת הגט הם עדים שעתה כבר הגיע פרעון הכתובה וכשתרצה לגבות תבוא לתרע בי דינא.
...אבל מה אעשה ואני עפר ואפר תחת כפות רגלי הא"ז וצריך אני לקבל דמיון שלו ולבטל דעתי. ופקחתי עיני לראות מה יאמרו יתר רבותינו הראשונים בדבר זה וראיתי אור גדול המסייע לדברי הא"ז ומנו רבינו המובהק אשר מפי פירושיו אנו חיים בכל הש"ס רש"י ז"ל במשנה בריש סנהדרין.
הראיה של הנודע ביהודה מדברי רש"י היא פירושו לגמרא, שבה נאמר כך:
10. רש"י מסכת סנהדרין דף ב, א
חליצה בשלשה - ביבמות יליף לה בפרק מצות חליצה (קא, א).
מיאונין - יתומה קטנה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה, יוצאה בלא גט במיאון, כל זמן שלא גדלה תחתיו, ובשלשה בעינן, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ומיאונין דרבנן, דמדאורייתא אפילו מיאון לא בעיא, דאין קדושי קטנה כלום אלא אם כן קדשה אביה, דכתיב "את בתי נתתי לאיש הזה".
אומר רש"י שלצורך מיאון צריכים שלושה דיינים, כי המיאון הוא דין מדרבנן, והם תיקנו לעשות זאת כמו הדין של דאורייתא. על איזה דין של דאורייתא מדבר רש"י? – הנודע ביהודה הבין שכוונת רש"י היא שכמו שגט צריך שלושה, כך גם מיאון. אבל המהר"ם שיף הבין אחרת את דברי רש"י:
11. מהר"ם שיף (ר' מאיר שיף, המאה ה-17, גרמניה) סנהדרין ב, א
החליצה והמיאונין בשלשה. לא תני גיטין. ודוחק לומר דסמיך אכל שכן דמיאונין. ונראה דגיטין בפני עדים ואין צריך בית דין, דעדי חתימה כרתי או עדי מסירה. רק מה שכתב רש"י שבמיאונין בשלושה בעינן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון צריך לומר דמדמה מיאון שהוא באמירה אי אפשי בפלוני לחליצה שהיא באמירה לא חפצתי לקחתה.
כלומר שהראיה שהביא ה'נודע ביהודה' מדברי רש"י אינה מוכרחת, וניתן לפרש גם בדברי רש"י שגט אינו מצריך בית דין, ובאמת תמוה לומר שרש"י סובר כן, והמקום היחיד שבו הוא אומר זאת הוא רק ברמז הזה במסכת סנהדרין. וממשיך ה'נודע ביהודה':
12. נודע ביהודה (ר' יחזקאל לנדא, המאה ה-18, פראג) מהדורה תנינא אה"ע קיד
ומעתה יש לנו שני עדים ברורים שגט צריך שלשה ונשובה ונראה לסלק מזה כל הסתירות שבתלמוד לנגד זה:
והנה מעלתו הביא שתי ראיות דגט לאו דין הוא וא"צ שלשה, חדא מדלא חשיב בריש מס' סנהדרין דחשיב כל הני דבשלשה ולא קחשיב גט. ואמנם לפי מ"ש הא"ז שמה שגט הוא דין הוא מחמת ממון שבו א"צ לחשבו שכבר חשיב שם דיני ממונות ובזה נכלל כל דיני ממונות אינהו וכל אביזרייהו...
ומה שהביא ראיה מערכין דף כ"ג דאמר אטו כל המגרש בבי דינא מגרש. הנה גם בני הרב החריף מוה' שמואל נר"ו הקשה קושיא זו על רש"י הנ"ל ולכאורה ראיה גדולה היא אבל השבתי לו שאינה ראיה מכרעת כלל דהרי אמרו ביבמות ק"ד ע"ב: בית שמאי אומרים בפני בית דין ובית הלל אומרים בפני בית דין ושלא בפני ב"ד, אלו ואלו מודים שצריך שלשה. הרי ששלשה הדיוטות לא נקראו ב"ד אבל מ"מ סגי בכל מקום שצריך שלשה... ושם במס' ערכין דקאמר רבא והא אנן ידור הנאה תנן ועל זה השיב לו אביי אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש והיינו דב"ד מומחין יודעים משנה זו דצריך שידור הנאה אבל הדיוטות אף שהם שלשה מ"מ אינם יודעים משנה זו והיינו דקאמר אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש ובי דינא היינו לומדים אינו צריך אבל אעפ"כ לעולם שצריך שלשה:
...ודע שאף שמצינו שהש"ע מתיר בדיעבד עכ"פ בלילה כמבואר בסדר הגט סעיף פ"ט שבשעת הדחק מתיר אפי' לכתחלה היינו משום שאף לו יהיבנא דהוי דין מ"מ אולי דינו כגמר דין ועוד שאפי' בד"מ ממש יש פוסקים שבדיעבד אם עברו ודנו בלילה דיניהם דין כמבואר בחו"מ סי' ה' סעיף ב' בהג"ה ולכן מביא הר"א מזרחי שם בתשובה שיש שאינם חוששים לדברי הא"ז. אבל נמצא אחד קרוב או פסול שאם הוא דין ודאי שבטל לגמרי לא מצינו מי שהיקל למעשה אפי' בדיעבד ואיך נקל נגד הא"ז ורש"י ועוד פוסקים. ולכן נלע"ד שאשה זו שמעלתו שואל עליה צריכה להתגרש מחדש:
את הקושיה מהסוגיה שלנו, שבה כתוב במפורש שלא כל המגרש הולך לבית דין, מיישב ה'נודע ביהודה' בכך שבודאי צריכים שלושה, אבל הם לא צריכים להיות בית דין, ויכולים להיות שלושה הדיוטות. האמת היא שההסבר הזה נאמר עוד לפני ה'נודע ביהודה' בפירושו של רבינו גרשום על הסוגיה:
13. רבנו גרשום (המאה ה-11, אשכנז), ערכין כג, א
אטו כל דמגרש בבי דינא רבא מגרש? אפילו בפני שלושה הדיוטות יכול לגרש שאינן יודעין שצריך להדירה.
דברים אלו של ר' גרשום הם, בעצם, הראיה הגדולה ביותר לדבריו של ה'נודע ביהודה' שצריך שלושה דיינים לצורך הגט: גם אם לא הוכחנו שרש"י סובר שגט מצריך שלושה, הרי שמדברי רבינו גרשום, שהוא רבו של רבו של רש"י, אכן משמע כך.
לסיכום:
ראינו כי ע"פ פשט דברי הגמרא אין צורך בבית דין לצורך סידור גט. גם השו"ע והרמ"א הדגישו שאין מדובר כאן במעשה בית דין.
אלא, שהיתה תמיהה על כך שה'אור זרוע' פסק שגט שניתן בלילה הוא פסול. מכח אותו דין הבין בעל ה'נודע ביהודה' שהאור זרוע סבור שגט נחשב מעשה בית דין, ולכן הוא גם מצריך שלושה דיינים.
יתרה מזו: אמנם לגבי גט שניתן בלילה פסקו האחרונים שבדיעבד הגט הוא כשר – שלא כדברי ה'אור זרוע', הרי שלגבי גט שניתן שלא בפני בית דין אפילו בדיעבד הגט יהיה פסול, וכל זה מכח הסברא של ה'אור זרוע'.
ואולם, ה'נודע ביהודה' העיד על כך שהוא לא ראה את תשובת האור זרוע במקורה, והוא ראה אותה רק בתוך תרומת הדשן ובתוך תשובת הרא"ם. נדמה לענ"ד שאילו הוא היה רואה את הדברים כפי שהופיע במקורם באור זרוע הוא לא היה פוסק כפי שפסק, מכיון שהאור זרוע כותב בפירוש שאין צורך בשלושה דיינים לצורך גט:
14. אור זרוע (ר' יצחק בן משה, המאה ה-13, וינה) ח"א שו"ת סימן תשמה
ונראה בעיני דאשה שקבלה גיטה בלילה שאינה מגורשת דתחילת דין שפטינן ביום ולא בלילה... וכי תימא לבעי נתינת גט תלתא ולא אשכחן דהוזכרו תלתא אלא במביא גט ממדינת הים משום דקיום שטרות בשלשה וגבי ביטול גט בהשולח ואמאי הואיל ונתינת גט משפט כתיב ביה לבעי תלתא כדא"ר יוחנן גר צריך שלשה משום דכתיב ביה משפט. לא היא דע"כ תלתא דקאמר ר' יוחנן היינו מדרבנן ואפי' בדיני ממונות גופייהו דא"ר חייא בר אבא אר"י לית ליה עירוב פרשיות לית ליה תלתא אלא ע"כ תלתא דקאמר מדרבנן היא דקאמר והא נמי דדייקי' מדרב ספרא ש"מ מדצריך שלשה היינו מדרבנן ואפי' בדיני ממונו' חד כשר דאורייתא... הלכך נתינת גט נמי אע"ג דכתיב ביה משפט לא בעי תלתא ובפני חד שיודע להקרות סגי אלא דבעינן תרי שימסור הגט לפניהם.
ואכן, רוב הפוסקים לא קיבלו את דברי הנודע ביהודה, וכפי שכתב גם הפתחי תשובה:
15. פתחי תשובה (ר' אברהם צבי הירש אייזנשטט, המאה ה-19, רוסיה) סדר הגט סק"ח
משמע דאין צריך בית דין של שלושה לסידור הגט ונתינתו וכפשטות לשון הגמרא בב"ב דף קע"ד ע"ב ובערכין דף כג אטו כל דמגרש בבית דינא מגרש. ובאמת כן משמע בכל הלכות גיטין שלא נזכר בשום מקום בשו"ע ובאחרונים שצריך בית דין זולת בגט שהובא ע"י שליח מבואר ברמ"א סימן קמב ס"ד דיש להחמיר אפילו אין השליח קרוב או פסול ליתנו לה בפני שלושה והוא מטעם קיום שטרות. וכן מבואר להדיא בתשובת הרדב"ז ח"א סימן פד, וגם בתשובת הרא"ם ח"ב סימן לה אף שהחמיר לענין לילה דהוי כמו דין, מכל מקום מודה דאין צריך שלושה שכתב שם וז"ל וכי תימא ליבעי נתינת הגט תלתא וזה אינו דאפילו בדיני ממונות גופייהו חד כשר מדאורייתא דקיי"ל כרב אחא הלכך בנתינת גט נמי בפני חד סגי אלא דבעינן תרי שימסור הגט בפניהם והן הן עדין הן הן דיינים...
אמנם בתשובת נודע ביהודה תניינא סימן קיד מחמיר מאוד בזה ודעתו דצריך בית דין של שלשה לנתינת גט אף בגט הניתן מיד הבעל ליד האשה מאחר שכן דעת האור זרוע והובאו דבריו בתשובת הרא"ם סימן פד, וכן נראה דעת רש"י ז"ל בריש סנהדרין ד"ה המיאונין ולא נמצא שום פוסק שחולק בפירוש זולת הב"י סוף סימן קלו, והאריך שם לסלק כל הסתירות שבתלמוד לנגד זה וכתב שם בדבר השאלה שרב אחד סידר גט אחד וצירף עמו שנים ואחד מהם היה חתנו ופסק דהאשה הזאת צריכה להתגרש מחדש כדין שלשה שנמצא בהם קרוב שהדין בטל, ואף לדעת השו"ע בסדר הגט סעיף פט דבשעת הדחק התיר אף לכתחילה שייכתב ויינתן בלילה וכל שכן בדיעבד אפילו בלא דחק, היינו משום דאף לו יהיבנא דהוי דין מכל מקום אולי דינו כגמר דין ועוד שאפילו בדיני ממונות ממש יש פוסקים שבדיעבד אם עברו ודנו בלילה דיניהם דין. ולכן הביא הרא"ם שם בתשובה שיש שאינם חוששים לדברי האור זרוע, אבל נמצא אחד מהם קרוב או פסול שאם הוא דין ודאי שבטל לגמרי לא מצינו מי שהיקל למעשה אפילו בדיעבד ואיך ניקל נגד האור זרוע ורש"י ז"ל ועוד פוסקים.
תוספת עיון: מאמר של מאורות הדף היומי בנושא זה.
