מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
בין יום טוב לשבת
"אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד" (ביצה לו ע"ב). האם הכוונה שעל מלאכת אוכל נפש לא נאמר כלל איסור מלאכה, או שמלאכות אוכל נפש הותרו לצורך שמחת יום טוב? בשאלה זו פותח הרב שמואל יוסף זוין, את ספרו החשוב והיסודי: "המועדים בהלכה". הרמב"ן (ויקרא כג, ז), כותב שביום טוב נאמר: "כל מלאכה לא תעשו", והכונה לכל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש. מלאכת עבודה שבמקרא, היא כמו זו שבשדה: "בכל עבודה בשדה" (שמות א, יד), "וקין היה עובד אדמה" (בראשית ד, ב), "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ ט). מלאכת אוכל נפש היא מלאכת הנאה לא מלאכת עבודה, עליה לא נאמר כלל האיסור.
הרב מאיר אויערבך (אמרי בינה, דיני יום טוב סימן א), טען שזו מחלוקת בין רש"י לתוספות, בהסברת שיטת בית הלל הסוברים שאם התירו הוצאה לצורך אוכל נפש, זה הותר אף שלא לצורך אוכל נפש (ביצה יב ע"א). לרש"י (שם), בית הלל מתירים מלאכת אוכל נפש מהתורה, ולכן אין הבדל אם עכשיו עושה אותה לצורך או שלא לצורך. ואילו שיטת תוספות (מובא בשיטה מקובצת לכתובות ז ע"א), שבית הלל מתירים הוצאה רק כשיש בה צורך היום, אפילו שאין מדובר על אוכל נפש. אבל כשאינו לצורך היום, אף בית הלל אוסרים הוצאה, זאת מאחר שלפיהם, מלאכת אוכל נפש הותרה רק לצורך שמחת יום טוב, ולא באופן גורף.
הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק (משך חכמה, ויקרא כג, כא), רואה בהלכה זו, אפיון מהותי להבדל שבין שבת ליום טוב. שבת, מקשרת את ישראל לה', ולכן נאמר: "אל יצא איש ממקומו" (שמות טז, כט). כל איש בפני עצמו יושב, ועל כן מלאכת אוכל נפש נאסרה. אך ביום טוב, נקשרים ישראל זה לזה, לכן מלאכת אוכל נפש מותרת. שהרי אף אם יבואו לאדם אורחים רבים יוכל לבשל ולאפות להם. כי: "אם לא כן, לא יהיו מקושרים ומאוגדים זה לזה כאחד".
