ארבעה זוזי
ערכין כט ע"א
"ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא, אתא לקמיה דרב יהודה, אמר ליה: שקול ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרו לך...
אי הכי, אפילו פרוטה נמי! – לפרסומי מלתא".
לצורך פרסומי מילתא נצרך סכום חשוב. אך נותר עדיין לברר למה דוקא סכום של ארבעה זוזי, סכום זה נראה שרירותי לכאורה.
רבי עקיבא איגר ציין לתוספות במסכת יומא דף נה ע"ב ד"ה ונברור שכתב: "והא דנקט הכא ד' זוזי לאו דוקא קאמר אלא אורחיה דגמרא הוא למימר הכי".
השאלה איפוא למה דרך הגמרא לנקוט בסכום זה דוקא.
כמו כן, אמרו לעיל במסכת ערכין דף כז ע"ב:
"...דאמור בעלים דינר. וליתני דינר! לא דק. ולא? והא קתני: אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר - בעלים קודמין! אלא אמר רבא: דאמור בעלים פרוטה, ולא דק".
ולמה נקטה המשנה לדוגמא דוקא דינר, ורבא למה נקט דוקא פרוטה?
כמו כן, אמרו במסכת קידושין פרק א משנה א [ובמסכת עדויות פרק ד משנה ז]:
"האשה נקנית... בכסף... בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה".
ושוב, למה דוקא דינר ופרוטה?
אלא שטעמם של בית שמאי נתבאר במסכת קידושין דף יא ע"א:
"אמר רבי זירא: שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר...
רב יוסף אמר: טעמייהו דבית שמאי - כדרב יהודה אמר רב אסי, דאמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי, ושל דבריהם - כסף מדינה".
ובדף יב ע"א: "רבא אמר: היינו טעמא דבית שמאי, שלא יהו בנות ישראל כהפקר".
מהטעמים השונים עולה שסתם יחידת כסף מכובדת היא דינר. וסתם יחידת הכסף הקטנה ביותר היא פרוטה.
וכן רב יהודה הורה לשקול ארבעה זוזי שהם סלע שכן "כל כסף האמור בתורה סתם – סלע", כדברי רבי חנינא במסכת בכורות דף נ ע"א.
עוד יש לומר, שכשם שלרש"י במסכת יומא דף נה ע"ב יש טעם מיוחד למה נקטו שם בעניין קן ארבעה זוזי, כך ישנו טעם מיוחד בסוגייתנו השייך לפדיון הקדש. שאמרו לעיל מסכת ערכין דף כה ע"א:
"המקדיש שדהו בשעת היובל - נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף".
יחידת הכסף הסטנדרטית לפדיון הקדש השדה היא חמשים שקל כסף שהם מאתיים זוז. וכיון שתרומת מידה בינונית היא אחת מחמשים (מסכת תרומות פרק ד משנה ד), הורה רב יהודה על אחת מחמשים מאותה יחידה, שהם ארבעה זוזי.
