סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

 

לישב בסוכה ובארץ ישראל


מצות סוכה היא לישב בה, וכך הוא גם נוסח הברכה: "...אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה" (תוספתא ברכות ו, ט). לישב הכונה לשהות ולהיות בסוכה, באותו אופן בו אדם גר בביתו כל השנה: "דתנו רבנן: 'תשבו' (ויקרא כג, מב). כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה" (סוכה כח ע"ב).

בתלמוד ירושלמי (סוכה ב, י), נוסף ביאור:

כתיב: "בסוכות תשבו", ואין תשבו אלא תדורו. כמה דאת אמר: "וירשתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא). שיהא אוכל בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו לסוכה.


מה משמעות ההשוואה בין שתי המצוות, ישיבה בארץ וישיבה בסוכה? כך הגדיר ר' צדוק הכהן מלובלין (דברי סופרים אות יד) את מצות ישוב ארץ ישראל: "לשון הכתוב 'וירשתם אותה וישבתם בה', וגם אין נקרא ישוב אלא בישיבה ובשלוה כדבר שנאמר: 'וישב יעקב' (בראשית לז, א), ביקש לישב בשלוה. ...והיינו שהם (=ישראל) אדוני הארץ... בשלווה ובממשלה דזה נקרא ישיבה". דברים דומים כתב הרב יהושע ישראל מקוטנא (שו"ת ישועות מלכו חלק יו"ד סימן סו): "הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתינו". ההשוואה היא בתחושת הבעלות הטבעית, והנוחות הביתית בסוכה ובארץ ישראל.

הגר"א דימה עוד בין יישוב הארץ וסוכה. "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהילים עו, ג). בסוכה יש דין מיוחד "תעשה ולא מן העשוי" (סוכה ט ע"א), האדם בעצמו צריך לעשות את הסוכה. כך גם במצוות יישוב ארץ ישראל. צריך לעשות, ולא לחכות לעשייה שמיימית.

חסידים מסבירים שבשתי מצוות אילו נכנסים עם כל הגוף, כולל עם הבוץ שבמגפיים. גופו של האדם, בגדיו ואפילו הלכלוכים שעליהם, מתקדשים בקדושת אורה המקיף של הסוכה.

"והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה" (רמ"א, שולחן ערוך אורח חיים סי' תרכד, ה)

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר