סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 767
"את שדרכן לשרוף ישרוף ואת שדרכן להקבר יקבר"
תמורה לג ע"ב
מפרש"י שמדובר לענין אוכלין שדרכם בשריפה, היות וזה דבר מוצק שניתן לשריפה, לכן דינם בשריפה, ואילו לגבי משקין שאין דרכם בשריפה, מספיק לקבור אותם, ומדובר על עורלה וכלאי הכרם. העיר הרש"ש שלענין תרומה טמאה בודאי אין הדין שמשקין יקברו שהרי למדנו במס' פסחים סוף פרק ראשון שלענין משקין של תרומה טמאה דינם לזילוף. וכך העיר גם רע"א שמזלפים יין של תרומה טמאה ולכן רש"י פרש שמדובר רק לגבי עורלה וכלאי הכרם, אלא שהרש"ש האריך לדון, במה שונה עורלה וכלאי הכרם שדין המשקים שלהם בקבורה, ובמה זה שונה משאר הקודשים שוודאי דינם בשריפה, לדוגמא יין של נסכים שנטמא וא"א לנסך אותו על המזבח, כתוב מפורש במס' זבחים סוף פרק "כל התדיר" שדינו בשריפה, הרי שמוכח שדבר שמצותו מן התורה בשריפה למרות שהוא משקה צריך לשורפו, ועל אף שמשקה קשה לשרוף אותו כי אם ישפכו את המשקה על אש קטנה, המשקה יכבה את האש, יש עצה, לעשות אש גדולה, ועליה אפשר לשרוף את המשקים וכן גם הדין לגבי חמץ אומר הרש"ש בפשיטות, שאם יש משקה של חמץ צריך לעשות הסק גדול ולשרוף אותו לדעת רבי יהודה שלומד שריפת חמץ מדין שריפת נותר, ובוודאי שהדין של המשנה שמשקין דינם בקבורה נא' רק לגבי עורלה וכלאי הכרם. ומה הטעם שעורלה וכלאי הכרם שונים משאר הנשרפים אומר על זה הרש"ש משום שהשריפה שלהם לא כתבה התורה בלשון חיוב אלא בלשון "פן תוקדש" ולכן דינם שונה מכל הנשרפים, ולכן משקים של עורלה וכלאי הכרם דינם בקבורה.
(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)
