הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "סתם משנה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה כא ע"א-ע"ב

מתני'. תמורת הבכור והמעשר, ולדן ולד ולדן עד סוף העולם - הרי אלו כבכור וכמעשר, ויאכלו במומן לבעלים. מה בין בכור ומעשר לבין כל הקדשים: שכל הקדשים נמכרים באיטלז, ונשחטין באיטלז, ונשקלין בליטרא, חוץ מן הבכור והמעשר. ויש להן פדיון, ולתמורותיהן פדיון, חוץ מן הבכור והמעשר. ובאין מחוצה לארץ, חוץ מן הבכור והמעשר, שאם באו תמימים - יקרבו, ואם בעלי מומין - יאכלו במומן לבעלים. א"ר שמעון: מה טעם - שהבכור והמעשר יש להן פרנסה ממקומן, ושאר כל הקדשים אע"פ שנולד בהם מום - הרי אלו בקדושתן.
...ר"ע אומר: יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית המקדש קיים ויקריבנו ת"ל +דברים י"ד+ ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, ממקום שאתה מעלה מעשר דגן - אתה מעלה בכור, וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן - אי אתה מעלה בכור. 

1.
רמב"ם הלכות בכורות פרק א הלכה ה :

מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן וממקום שאין אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בכור בקר וצאן אלא הרי הוא כחולין ויאכל במומו, ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו, ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כמו מעשר דגן, ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית.

השגת הראב"ד:

מצות בכור בהמה טהורה וכו' עד אלא הרי הוא כחולין.
א"א טעות היא זו ואפי' לר"ע דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו.

2.
כסף משנה הלכות בכורות פרק א הלכה ה:

ומ"ש ואי מביאין בכורות מח"ל שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' אלא יאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו. בספ"ג דתמורה דף כ"א) פלוגתא דתנאי ופסק כר"ע

הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא בסוגייתנו, שאין מקריבין בכור מחוץ לארץ בדיעבד כשהביאו אותו. כי בכור הוקש למעשר דגן.

3.
ושואלים הפרשנים הרי בבית שני לא היה חיוב מעשר דגן מהתורה [כי לא היו רוב ישראל עליה] ומדוע הקריבו בכורות בבית שני? ויש אומרים שכך קיבלו עליהם בבית שני. ראה דיון מורחב ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ע.

4.
לחם משנה הלכות בכורות פרק א הלכה ה:

... ונתבאר שם דר' ישמעאל ור"ע פליגי דר' ישמעאל אית ליה דאם באו מחו"ל לארץ יקרבו וסתם מתני' כוותיה ור"ע אית ליה דלא יקרבו ופסק רבינו ז"ל כר"ע אע"ג דסתם מתני' כרבי ישמעאל משום דאמרו שם דחכמים חלקו על בן אנטיגנוס שהעלה בכורות פסק רבינו ז"ל כרבי...

ה"לחם משנה" דן באריכות בפסקי הרמב"ם השונים הקשורים לפרטי הסוגיה.

5.
תוך כדי הדיון הוא קובע, שה"סתם משנה" בסוגייתנו היא כרבי ישמעאל, ולכאורה יש לפסוק כמותו [למרות שכעיקרון ההלכה בש"ס היא כרבי עקיבא נגד רבי ישמעאל].

6.
בכל אופן הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא מפני שבמשנה במסכת חלה כתוב במפורש שחכמים לא קיבלו את הבכור מבן אנטיגנוס שהעלה בכורות מבבל. וזהי כנראה שיטתו של רבי יהודה הנשיא.

7.
וכנראה מסקנה זו חזקה יותר מהכלל שהלכה כסתם משנה [ובצירוף הכלל הנ"ל, שכעיקרון הלכה תמיד כרבי עקיבא נגד רבי ישמעאל].