סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

פיטום הקטרת, הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה - ארגמון ריחני

 

ת"ר: פיטום הקטרת, הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה, מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה, הקושט שנים עשר, קילופה שלשה, וקנמון תשעה, בורית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא, אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק, מלח סדומית רובע, מעלה עשן כל שהוא; ר' נתן אומר: אף כיפת הירדן כל שהוא. ואם נתן בה דבש פסלה. חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה. רבי שמעון אומר: הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. בורית כרשינה ששפין בה את הציפורן, כדי שתהא נאה. יין קפריסין ששורין בו את הציפורן, כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש" (כריתות, ו ע"א).

פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים]: פיטום (רקיחת) הקטרת כיצד? הצרי, והציפורן, והחלבנה, והלבונה כל אחד מהם משקל שבעים של שבעים מנה (מאה דינר). מור, וקציעה, שיבולת נרד, וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה. הקושט שנים עשר מנה, קילופה שלשה, וקנמון תשעה. בורית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא [שלושה סאים ועוד שלושה קבים, חצי סאה]. אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק [יין לבן ישן]. מלח סדומית מביאים רובע הקב. מעלה עשן, שהוא עשב שגורם שייתמר עשן הקטורת יפה כל שהוא. ר' נתן אומר: אף כיפת הירדן כל שהוא. ואם נתן בה דבש בקטורת פסלה, שנאמר: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'". ואם חיסר אחת מכל סממניה, והקטירה חייב מיתה. ר' שמעון אומר: הצרי שהוזכר לעיל אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, ולא עץ הקטף עצמו! ועוד, בורית כרשינה שהוזכרה, אינה חלק מהסממנים, אלא ששפין (משפשפים) בה את הציפורן כדי שתהא נאה. וכן יין קפריסין שהוזכר הוא זה ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים יפין לה לצורך זה, אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 


שם עברי: ארגמון ריחני     שם באנגלית:  Virgin Murex     שם מדעי:  Chicoreus virgineus
  
שם נרדף במקורות: צפורן, שחלת     


נושא מרכזי: לזהוי הצפורן


הסממן צפורן מופיע לראשונה במקורות תחת השם שחלת בפסוק: "וַיאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה" (שמות, ל ל"ד). הזהות בין הצפורן לשחלת נלמדת בראש ובראשונה מהברייתא "פיטום הקטורת" (כריתות, ו ע"א) שהרי היא מונה את קבוצת הסממנים צרי, ציפורן, חלבנה ולבונה בהקבלה לארבעת הסממנים שנאמרו בתורה שהם: נטף, שחלת, חלבנה ולבונה". לאור כך שהצרי הוא הנטף ("הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף") והחלבנה והלבונה מופיעים בשמם בשני המקורות נוכל להסיק שהשחלת היא הצפורן. מאוחר יותר אנו מוצאים את הקבלה זו במקורות נוספים. אונקלוס מתרגם: "ואמר ה' למשה סב לך בוסמין נטופא, וטופרא, וחלבונתא בוסמין ולבונתא דכיתא מתקל במתקל יהי". טופרא שהוא צפורן מקביל בסדר התרגום לשחלת. בתרגום השבעים מחליפה המילה היוונית onycha שפירושה צפורן או טופר את הסממן שחלת. בערוך (ערך ציפורן) אנו מוצאים: "צפורן זו שחלת כדמתרגמינן נטף ושחלת נטופא וטופרא. ובושם הוא שעשוי כצפורן של אדם". רש"י בתורה (שם) מפרש: "... ושחלת - שורש בשם חלק ומצהיר כצפורן, ובלשון המשנה קרוי צפורן, וזהו שתרגם אונקלוס וטופרא". באופן דומה הוא מפרש גם בסוגייתנו: "צפורן - שחלת דמתרגמינן טופרא שחלקה כצפורן". כך מפרשים גם רס"ג והרמב"ם: "נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי, והשחלת היא הצפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות ... וזהו שמות הסמנים בלשון ערבי: ... ואצפאר טיב וכו' (הלכות כלי המקדש, פ"ב הלכה ד'). אצפאר או אט'פאר משמעותו צפורן. בפירוש המשנה (כריתות, פ"א מ"א) הוא כותב: "... ושחלת. "אט'פאר אלבכ'ור" כלומר "צפורני קטורת". הרמ"א ב"תורת העולה" (פרק ל"ז) כתב: "הצפורן והוא השחלת האמור בתורה נגד דגל ראובן וכו'".

רוב ההצעות לזיהוי הצפורן מבוססות על ההנחה שסממן זה נקרא בשמו בגלל דמיונו לצפורן. דימיון זה עשוי להיות בצורה או בתכונה אחרת כמו למשל המרקם שלו וכדברי רש"י: "חלק ומצהיר כצפורן". רבי אברהם פורטלאונה (1) מפרש בספרו "שלטי הגיבורים" (פרק ע"ט) את הקשר בין השם שחלת לבין הצפורן. הוא דוחה את דבריו של הערוך (בערך "צפורן") הסובר שהצפורן נקראה בשם זה בגלל דמיונה לצפורן אדם וסובר שהיא דומה לצפורן אריה שאחד משמותיו במקורות הוא שחל. הסבר נוסף שהוא מציע קשור לכך שמוצא הצפורן הוא בים והוצאה מתוכו היא שחלת. הוכחתו היא מתרגום אונקלוס על הפסוק "כי מן המים משיתהו" המפרש: "ארי מן מיא שחלתיה" 

לזיהוי הצפורן הוצעו אפשרויות רבות אך להלן אתרכז בהצעה לזהותה עם מכסה הקונכיה (operculum) (תמונה 1) של רכיכה ימית. למרות הקשיים הקיימים בהצעה זו היא מקובלת על רבים מבין המפרשים והחוקרים בניגוד לחלופות הרבות האחרות שהן בדרך כלל דעת יחיד או דעת מעטים. חלופות אלו כוללות צמחי בושם ואפילו אבן חן בשם "אוניקס" שתרגומה הוא צפורן. השם "אוניקס" מחליף בוולגטה ותרגום השבעים את סממן השחלת. זיהוי אחרון זה איננו סביר לאור כך שלאבן חן זו אין ריח. ראוי לשים לב לדבריו של בעל "שלטי הגיבורים" בתחילת תאור השחלת המבטאים לדעתי את המבוכה הרבה הקיימת עד היום ביחס לזיהויה:

אחרי הצרי בא זכירת השחלת בתורה, עם קצת סממני הקטורת. והנה קשה לי מאוד, כי לא ראיתי במפרשים מי שכתב בפירוש מה היא אלא כמתעתע, בלתי רבינו ז"ל (2), כי בברור קרא לה שם בלשון הקודש ובלשון ערבי". 
 

הצפורן כמין רכיכה ימית

על האפשרות שלפחות אחד מסממני הקטורת הוא ממקור ימי אנו לומדים מדבריו של יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמת היהודים (ספר 5, פרק 5, פסקה 5): "... והמזבח, הנושא עליו שלשה עשר סמי קטורת משפע הימים המדבר והארץ נושבה וכו'". הרמב"ן מזהה את הצפורן כיצור ימי כלשהו מבלי לתאר אותו באופן מדויק (3). הוא מפרש (שמות, ל ל"ד): "... והשחלת צפורן יוצא מן הים". האברבנאל בפירושו לתורה מפרש: "ושחלת שורש בושם חלק ומזהיר כצפורן נקרא בלשון המשנה צפורן ובלשון רומי ביזנצי"א". כך מוצאים אנו גם ב"מוסף הערוך": "אין בושם זה כצפורן של אדם אלא כצפורן של חיה והוא גדל בים". המשותף לשיטות אלו שהצפורן נלקחה מהים אלא שרק בדברי האברבנאל אנו מוצאים זיהוי ספציפי וגם בהם קיים קושי שהרי "שורש בושם" הוא צמח ואילו "ביזנצי"א" היא רכיכה כפי שנראה להלן. 

מפרשים וחוקרים שונים מעלים את הסברה שהציפורן היא מכסה הקונכיה דמוי הצפורן הקיים במינים מסויימים של חלזונות מסדרת הקדם זימאים  (prosobranchia). מכסה זה עשוי מחומר קרני הנקרא קונכיולין (חומר זה גם מצפה את קונכית החלזונות) וכאשר קולים אותו הוא מפיץ ריח נעים. בספרות הרפואית הקלסית כמו למשל דיוסקורידס נזכר סממן בשם "Ungusis odoratus" שמשמעותו היא "צפורניים ריחניות" המתייחס למינים שונים של רכיכות שהובאו מאזור המפרץ הפרסי וים סוף (4). י. פליקס מזהה בספרו "עצי בשמים יער ונוי" את Ungius odoratus עם המין ארגמון ריחני (Chicoreus virgineus) ממשפחת הארגמוניים (שמו הקודם היה Murex anguliferus) (תמונה 3). כנראה שבספרות הרפואית הערבית כונה סממן זה בשם "אט'פאר אלטיב" שמשמעותו זהה. ייתכן, אם כן, שהרמב"ם והרס"ג זיהו את הציפורן על פי מקורות אלו. הצפורן מוכרת כמרכיב בקטורת גם בימי הביניים והיתה בשימוש כמה תרבויות בדרום מזרח אסיה. עד ימינו ניתן למצוא סממן בשם "ציפורניים ריחניות" או "ציפורני השטן" (אט'פאר אלג'ין) העשוי ממכסה חלזונות בשווקי תבלינים ובשמים באיסטנבול, ירדן, מרוקו, א"י ועוד. 

 

       
תמונה  1.  Strombus pugilis
צילם:  havankevin
  תמונה 2. Fusinus robustus מהפלכיות
צילם:  Steve Lonhart

 
קרוב לוודאי שניתן היה להשתמש במכסה הקונכייה של מינים שונים ועל זהותם ניתן ללמוד מתוך איזכורים בספרי רפואה וטבע קדומים. מכסה ריחני זה תואר, למשל, על ידי אוליסה אלדרובנדי (1522 - 1605) שהיה חוקר טבע ורופא איטלקי בספרו "היסטורית הטבע" Natural History)). בלטינית נקראת הצפורן "Blatta Byzantina" בדומה לשם שציין האברבנאל ("ביזנצי"א"). השם "Byzantina" נובע מכך שהיא יובאה בעיקר מקונסטנטינופול בירת האימפריה הביזאנטית. למרות הזהות המקובלת בספרות בין "Unguis odoratus" ובין "Blatta Byzantina" נראה שמדובר במינים שונים שהרי הציפורן הקדומה הובאה, כאמור, מהאוקיינוס ההודי וים סוף . בספר "שלטי הגיבורים" (שם) ניתן למצוא הקבלה בין שמות אלו ושמות נרדפים נוספים כמו השם הערבי "אטפא"ר הטי"ב" שציינו הרמב"ם והרס"ג וקונקול"א אינדק"ה (Conchula indica). מהקבלה זו ניתן להסיק שבניגוד לאמור לעיל הרי שלדעתו קיימת זהות בין "Blatta Byzantina" (על פי האברבנאל) ו"אטפא"ר הטי"ב". מאידך גיסא ייתכן וכוונתו הייתה להציג גישה כללית המזהה את הציפורן כמכסה הקונכייה של אחד ממיני החלזונות מבלי להתייחס למין ספציפי.

בין המינים בעלי הצפורן ניתן למנות את כל בני הסוג Strombus, בני הסוג Teretia, הסוג פלכית (Fasciolaridae) (תמונה 2) והמינים Chicoreus virgineus (תמונה 3) ממשפחת הארגמוניים, המין Pleurotoma babyloniae) Turris babylonia ) ממשפחת הצריחונים  (תמונה 4) והמין Pleuroploca trapezium. בגלל הדמיון בשם לסוג Pleurotoma נפוצה במקורות רבים הטעות לקרוא גם למין Pleuroploca trapezium בשם Pleurotoma trapezii. מבנה המכסה שונה מאד בהשוואה בין המינים וייתכן ו"הערוך" ו"מוסף הערוך" התייחסו למינים שונים דבר שגרם לתאור שונה של הציפורן. ה"ערוך" תיאר את הצפורן כדומה לזו של האדם משום שהתייחס למיני הפלכית בעלי המכסה הסגלגל ואילו "מוסף הערוך" ראה לנגד עיניו את המכסה המאורך של אחד ממיני הסטרומבוס ולכן הדגיש ש"אין בושם זה כצפורן של אדם" (5).

 

         
תמונה 3. ארגמון ריחני           צילם: Jan Delsing   

 תמונה 4. Turris babylonia          צילם: Richard Parker

 
הכנת הצפורן לקטורת

הכנת הצפורן עבור הקטורת מתוארת בהמשך דברי הברייתא (כריתות, ו ע"א): "רבי שמעון (יש גרסאות בהן נכתב רשב"ג) אומר: "הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. בורית כרשינה ששפין בה את הציפורן, כדי שתהא נאה. יין קפריסין ששורין בו את הציפורן, כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש". כתחליף ליין הקפריסין ניתן היה להשתמש ביין לבן: "אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק". הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (פ"ב הלכה ה') כותב: "כיצד מפטמין את הקטרת מביא תשעה קבין בורית כרשינה ושף בה את הצפורן ואחר כך שורה את הצפורן באחד ועשרים קב של יין קפריסין או יין לבן ישן חזק ביותר וכו'". בורית כרשינה ויין קפריסין אמנם נמנו יחד עם הסממנים אך הם לא נועדו לשמש כבשמים אלא לשפר את ריח הצפורן ולהפוך אותה ל"נאה" ו"עזה". מפרש רש"י: "ששפין - מושחין. שתהא נאה - ששחורה היא. שתהא עזה - שיהא ריחה חזק. על פי "שלטי הגיבורים" בורית הכרשינה שימשה על מנת לסלק מעל גבי הצפורן את שאריות בשר החלזון אך גם השרייה ביין קפריסין סייעה לניקוי. התפקיד העיקרי של יין הקפריסין תלוי במחלוקת גרסאות. על פי גרסת רש"י התפקיד היה להגביר את ריח הצפורן אך בירושלמי (יומא, פ"ד ה"ה) הגרסה היא "מפני שהיא עזה" ועל פיה התפקיד היה לטשטש את הריח שהיה חזק מדי. לדעת "שלטי הגיבורים" היה צורך להחליש את ריחה העז של הצפורן שהיה דומה לריח הפרשת בלוטות הבונה (מין מכרסם מימי).

על זהותם של "בורית כרשינה" ו"יין קפריסין" כתב רש"י: "יין קפריסין - שבא ממקום ששמו קפרס עניין אחר בגליון: יין קפריסין שעושין מקפרא של אילן הוא ששמו קפרס כגון הצלף והקפרס, מפי רבי". בורית - סאבו"ן. כרשינא - הבא מאותו מקום. לשון אחרת עשב הנקרא אירב"ה שנוטי"א שעושין ממנו בורית שקורין ספוני מפי הרב הגדול". ד"ר משה קטן (6) מתרגם את הלעזים: "סאבו"ן" = סבון. במקום "אירב"ה שנוטי"א" הוא מתקן ל"אירב"א שבונייר"א" ומתרגם ל"עשב סבוני" (סבונית). על תפקיד צמחי הסבון בכלל והבורית בפרט ראה במאמר "ומי רגלים ונתר ובורית". גם התוס' (ביצה, כה ע"ב) מתייחס לזהות יין הקפריסין וכותב בד"ה "וצלף באילנות": "פרש"י ולא ידענא מאי עזותיה ... ועוד פירש ר"י: דעזותו הוי ממה ששורין ביין מן הקפריסין שהיא עזה, כדאמר בפטום הקטרת יין קפריסין למה הוא בא ששורין בו הצפורן כדי שתהא עזה, ולא כפרש"י שפירש בכריתות שהוא יין הבא ממקום קפרס".
 

בקורת זיהוי הצפורן כמכסה חילזון

צפורן כגידולי קרקע

זיהוי הצפורן עם מכסה חלזון ימי מעורר קושי שהרי לדברי הגמרא (כריתות, ו ע"ב) הצפורן הוא מ"גידולי קרקע":  "דאי כתב נטף, הוה אמינא: מין אילן אין, אבל גידולי קרקע לא, משום הכי כתב ושחלת; ואי כתב ושחלת, הוה אמינא: גידולי קרקע אין, אבל מין אילן אימא לא, משום הכי כתב נטף". ייתכן שמסיבה זו פירש רש"י שהצפורן היא "שורש בשם". בעל "שלטי הגיבורים" מנסה ליישב את קושי זה בכך שהחלזונות כמעט ואינם נעים ולכן הם נראים כמחוברים לקרקע בדומה לצמחים (7). הוא חש שהסבר זה לא מספק ולכן מאושש את הזיהוי בעזרת שתיקת הרמב"ן והראב"ד שלא השיגו על הרמב"ם. לדעתו לא ייתכן שהצפורן היא בושם מן הצומח משום שאין בנמצא בושם צמחי שריחו לא יאבד כתוצאה מהעיבוד בבורית הכרשינה ויין הקפריסין.

הסבר אפשרי אחר הוא שייתכן והקדמונים הכירו את מכסי הקונכיות הקרניים או הגיריים בעיקר לאחר שהם נפלטו לחוף על ידי הגלים (לאחר שהחלזונות מתו ובשרם נרקב) ולא על גבי החלזונות החיים. מסיבה זו הם נחשבו כתוצרי הקרקע. הערבים הזכירו בספריהם את צפורן זו כחלק מהקטורת שלהם ועד היום הם נקראים בשם "צפורן השטן" (אד'פאר אל-ג'ין). שם זה מבטא את העובדה שמקור הצפורן לא היה ברור ולכן הוא יוחס לשטן.
 

צפורן כבעל חיים טמא

בעל "שלטי הגיבורים" התמודד עם קושי נוסף שהרי על פי דברי הגמרא (שבת, כח ע"א) ניתן היה להשתמש לבניית המשכן בבעלי חיים טהורים בלבד ואילו הרכיכות מהן הופק סממן הצפורן הן בעלי חיים טמאים. הוא מיישב את קושי זה בכמה דרכים:
א. הוא מחלק בין עור התחש ששימש לכסות את המשכן, שבו דנה הגמרא בשבת, לבין מכסה קונכית חלזון. העור הוא חלק מבעל החיים ומחובר לבשרו ואילו מכסה הקונכיה הוא דבר חיצוני ואין לו קשר לחיה עצמה ("עד כי אין לו שייכות עימה כלל"). הצעה זו לא עומדת היטב במבחן המציאות משום שמכסה הקונכיה מחובר לרקמת הסוליה (רגל) החילזון ומתפתחת תוך קשר הדוק איתה. אמת היא שנקודת המגע בין הרקמה החיה של החילזון לבין המכסה מצומצמת מאד ואינה דומה לעור המחובר לבשר בכל פני השטח.
ב. עורות התחשים היו צריכים להיות של בהמה או חיה טהורים משום שהשימוש בהם היה בלי שמראם השתנה וניתן היה לראותם מונחים על גבי המשכן. לעומת זאת הצפורן נלקחה ללא בשר החלזון ואף עברה ניקוי משייריו כמתואר לעיל). לאחר מכן הצפורן נטחנה וכך השתמשו בה להקטרה. בנוסף לכך קיים הבדל בין בשר האסור באכילה לבין עצמות או קליפות שאין בהם איסור.
ג. הצפורן הותרה להקטרה יחד עם שאר הסממנים בגזירת הכתוב למרות שנאסרה באכילה. תופעה דומה קיימת במליקת עוף האסורה לישראל אך מותרת לכהנים.

הרב י. קאפח (בפירוש לרמב"ם, הלכות כלי המקדש, פ"ב הלכה ה') יצא נגד זיהוי הצפורן עם בעל חיים טמא במילים חריפות במיוחד. הוא מציע כאלטרנטיבה צמח בושם שהיה מוכר לו מתימן: "והוא כעין קלפי צמח ריחני מאד, וכך היינו מערבין אותו במוגמר בתימן, והוא מוגדר כך, חתיכות דומות לצפורניים ריחניים מאד וכו'". חשוב להעיר שלתבלין הנקרא בימינו צפורן אין קשר לצפורן שבמקורות ומדובר בשם עברי חדש שנגזר משפות אירופאיות.

קושי נוסף שיש לתת עליו את הדעת הם דברי הרדב"ז (שו"ת רדב"ז, ח"ב סי' תרנ"ג) מהם משתמע שלצפורן ריח רע: "גם גרסת רש"י כדי שתהא עזה היא: דהא אנן מהדרינן לחזק את ריחה כדי שיריחו אותה למרחוק ולא להחליש את ריחה, תדע שהרי הצפורן עצמו ריחו רע ואין מכניסין אותו במוגמרות אלא לחזק ריח שאר הסמנים אשר ריחם טוב וערב, ומטעם זה היו נותנין אותו בכלל סמני הקטורת". על פי הזיהוי שהצענו ריח הצפורן אמור להיות נעים.

 

הרחבה

מכסה הקונכיה או האופרקולום הוא מבנה שבעזרתו סוגרים חלזונות מים מסדרת הקדם זימאים (Prosobranchia) את הקונכיה כאשר הם מתכנסים לתוכה. מכסה זה מחובר לצד הגבי של סוליית החלזון וכאשר היא מתכנסת אל תוך הקונכיה המכסה סוגר על הפתח. למכסה הקונכייה של הקדם זימאים צורות רבות בהתאם לתפקיד אותו הוא ממלא. הוא עשוי להיות דק או עבה, מעוגל (תמונה 5) או מאורך (תמונה 6-8), עשוי חומר קרני או גירני. במינים ימיים החיים באזור הכרית (רצועת החוף הנתונה לגאות ושפל) המכסה משמש לאטימת פתח הקונכיה מפני יובש ואילו בקבוצות שאינן חשופות ליובש המכסה משמש להגנה מפני טורפים. המכסה של המין סביבון זיזי החי בחופי ים סוף מהווה דוגמה למכסה גיר בעל עובי רב במיוחד היעיל להגנה מפני חדירת טורפים (תמונות 9-10).

בכמה קבוצות של חלזונות ימיים המכסה משמש כיתד שבעזרת נעיצתה בקרקעית הים החולית החלזון מסוגל לנתר על מנת להתחמק מטורפיו. בקבוצות אלו יש למכסה צורת צפורן מאורכת (תמונה 6-8) המתחברת לשריר חזק דמוי רגל הנשלף החוצה כאשר הופכים את החלזון על גבו. בדרך זו מצליח החלזון להתהפך במקרים בהם סחיפת גלים הופכת אותו על גבו. לחץ כאן על מנת לצפות כיצד מתהפך חלזון מהסוג סטרומבוס בעזרת המכסה הקונכיה. 

מכסה הקונכייה מאפיין את הקדם זימאים ואיננו קיים בסדרת השבלולים ("נושמי ריאות") הכוללת בעיקר חלזונות יבשה. בני סדרה זו סוגרים את הפתח בעזרת קרום הנקרא חתם (דיאפרגמה) ומיועד להגן עליהם מפני יובש. 

 

   
 תמונה 5.  מכסה הקונכייה של ארגמון קהה קוצים    תמונה 6. מכסה הקונכייה של אחד ממיני הסוג סטרומבוס

  

   
 תמונה 7.  סטרומבוס מקושט      צילם: יאיר אלמשעלי    תמונה 8. סטרומבוס מקושט - ה"ציפורן"     צילם: יאיר אלמשעלי

 

   
תמונה 9.  סביבון זיזי   תמונה 10.  סביבון זיזי - מכסה הקונכייה


 


(1) רבי אברהם הרופא פורטלאונה (נולד בא' בניסן ה'ש"ב - 1542).
(2) ראה דברי הרמב"ם שהובאו לעיל.
(3) ז. עמר ב"ספר הקטורת" (עמ' 77) מסיק שללא ספק הרמב"ן סובר שהצפורן הוא מן רכיכה שמוצאה מהים אך לענ"ד דבר זה לא מפורש בדבריו. הביטוי "יוצא מן הים" עשוי להיות יצור ימי כלשהו ולאו דווקא רכיכה.
(4) בספר Hydriotaphia שפורסם לראשונה בשנת 1658 מטיל Thomas Browne (להלן ברשימת המקורות) ספק לגבי האפשרות שקיימת זהות בין Ungius odoratus או Blatta byzantine שתיאר דיוסקורידס לבין המין שנקרא בשמות אלו בימיו. דיוסקורידס תיאר את הצפורן כמרכיב העשוי ממכסה הקונכיה של חלזונות החיים באגמי הודו וניזונים מצמחים ריחניים. חלזונות אלו נאספו, על פי תיאורו, כאשר אגמים אלו התייבשו. על פי תיאורו של דיוסקורידס ריח הצפורן היתה כשל הפרשות בלוטות הריח של הבונה ולא כריחם של המינים שהיו מקובלים בימיו כצפורן.
(5) תודה להנק מיניס אוצר המוזיאונים המלקולוגים באוניברסיטאות תל אביב והעברית על מידע זה.
(6) ב"אוצר לעזי רש"י"
(7) מהדירי "שלטי הגיבורים" (מהדורת "כולל בית הבחירה") דנו באפשרות שגם בע"ח נחשבים כגידולי קרקע (בהערה 17)


 

רשימת מקורות:

רבי אברהם פורטלאונה, שלטי הגיבורים בהוצאת "כולל בית הבחירה", מכון שלמה אומן ומכון ירושלים.
ז. עמר, "ספר הקטורת", עמ' 76-81.
The Works of Sir Thomas Browne: Hydriotaphia. Brampton urns. Pp 157.
דוד בן אברהם, בקורת על תרגום התנ"ך The King James Version of Bible

 
 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


 
כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר